נטייה אובדנית בילדים מזווית שלא הכרתם

ראשית, עלי לציין שכשאני נתקלת בבעיה כאובה זו אני על פי החוק יוצרת קשר עם הפסיכיאטר המחוזי כדי לקדם עזרה, אבטחה וטיפול בילד האובדני.

מחשבה אובדנית יכולה להיות משהו שמלווה אדם לאורך כל ימי חייו אם לא מצא פתרון להישנות המחשבה בתוכו. מהיכרותי את התופעה לעומקה ומתצפית במטופלים, המחשבות האובדניות לא תמיד נשענות על מציאות אמיתית, אלא לעיתים נובעות ממציאות מדומה שחווה הילד כאילו היא חלק מחייו. ואביא דוגמא.

הגיע אלי ילד בן 5 עם רצון עז למות.

לילד, שישב מולי, פני מלאך יפהפיים – אך הילד מרגיש שהוא נראה כמו מפלצת ושאינו ראוי לחיות.

קשה להבין איך ילד נבון, יפה, כל כך צעיר - כל מה שהוא רוצה זה לפגוע בעצמו עד מוות. כל מה שהוא מרגיש זה שהוא רוצה שחייו יסתיימו.

התנהגות כזאת יכולה להתאים, בין השאר, לילד שחווה פגיעה מינית קשה. אך יושב מולי זוג הורים, דואגים, שנראים נהדרים. ואמנם תמיד קיימת אפשרות שמישהו פגע בו, לאו דווקא בבית, היום צריך להיות ערניים לכל תרחיש כי באמת הכל יכול לקרות. וילד צעיר לרוב לא יגלה להוריו אם נוצל מינית. לכן, אם ההורים מוכנים להודות שעשויה להיות בעיה שקשורה לניצול מיני, יש לגשת עם הילד לפסיכולוג שמתמחה בהוצאת מידע מילדים שעברו ניצול מיני או חלילה אונס.

במקרה הנ"ל, הילד כאילו הגיע לעולם עם שנאה עצמית עזה, וכבר בגיל 5 הוא בעל רצון בלתי מוסבר להרוג את עצמו. ילד חמוד, פני מלאך, אבל עם רגשי נחיתות עצומים. תחושה שלא עוזבת אותו שהוא מכוער כמו הלילה. ההארד-דיסק של הנשמה שלו, שנסתר מעיני כל, חרוט בתחריט של אימה, שאי אפשר להבין ולדעת איזה סרט אימה עבר הילד הקטן הזה, אולי בגלגולים קודמים, שהביא אותו להיות ראוי למות בעיני עצמו. ילד קטנטן שעוד לא ראה עולם כבר נמצא במאבק קיומי אמיתי בין החיים למוות, כאילו נכנס בו שד שרוצה להשתלט עליו ושצריך לסלק אותו.

"קרציות" אנרגטיות

שיטת מוח היהלום שפיתחתי, כוללת מספר נישות שמטפלות בנשמה ובגופים האנרגטיים הבלתי נראים האלה, ביניהן הומאופתיה קלסית ומודרנית, ביו-אורגונאמי והתמרת מרכבה, בהן יש הסתכלות גם על גלגולי חיים קודמים. התייחסות מלאה לנושא ההשתלטות של גופים אנרגטיים לא רצויים, שעשויים להיות של אנשים שנפטרו ונצמדו לילד כדי לשאוב ממנו חיים או גופים אנרגטיים אחרים שפשוט ניזונים ממנו כמו "קרציות" אנרגטיות. אני מודעת לכך שההפרעות האלה לא תמיד נשמעות רציונאליות ולא תמיד ניתן אפילו להוכיח את קיומן היות והן נסתרות מהעין - אבל הנוכחות שלהם ברורה למי שלמד את השיטה.

ובתשובה לשאלה איך בכלל ניתן לדעת שהם קיימות וזו לא הזיה? אני עונה: בפשטות. ניתן לראות שמיד אחרי שמנקים את כל אותן "קרציות" אנרגטיות מהקורבן, במקרה הזה הילד, הוא כמו מתעורר מחלום בלהה וחוזר לעצמו.

האם מחשבות אובדניות הן תורשתיות?

האם המחשבות האובדניות תקועות בתסריט החיים התורשתי שאנו יורשים מהורינו, מסבינו ומכל השושלת האנרגטית התורשתית שהעבירה לנו קוד DNA מסוים? האם אדם נולד כשעל ה-DNA שלו חרוט הקוד, התדר, האנרגטי שעליו התוצאה של סך כל הטראומות שעברו על אותה נשמה והתוצאה שלהן, שיכולה להיות למשל מחשבות אובדניות?

למרבה הצער, לפעמים זה קורה. אחת לכמה זמן מגיע לעולם אדם עם "תקלת חריטה", שב-DNA שלו מוטבעת הפרעה כזו שהוא לא יכול למחוק. ובלי כלי שיגיע ויטפל בנשמה שהיתה הראשונה להיפגע ברמה הזאת שהיא רוצה למות, בדרך כלל אחת הנשמות של הורי-הוריו, הופך אותו אדם לקרבן של ההשתלשלות הגנטית הזאת בלי שקרה לו עצמו כלום.

החדשות הטובות הן שהשיטות שעוסקות במה שמעבר לנראה, במה שמעבר למושג, במה שמעבר לשיטות הרגילות כבר הומצאו ונחקרו ויש תשתית רחבה של מומחים שעוסקים בהן.

ואני תמיד בעד שילוב נכון בין השניים – הרפואה הקונבנציונאלית והרפואה האלטרנטיבית.

מיליוני אנשים בעולם סובלים ממחשבות טורדניות כמו אובדנות בלי שידעו מה מקורן ומדוע הם סובלים. אני מכנה את זה "כאב רודף", היות והאדם נרדף על ידי משהו שהוא לאו דווקא האני האמיתי שלו אלא סוג של מלכוד כמו כלא של הנשמה שהוא לא מבין מדוע הוא לא מצליח להיחלץ ממנו.

לרפואה הרגילה ולפסיכיאטריה יש שיטות להרגיע או להחליש מחשבות מהסוג הזה, אבל כשמפסיקים את התרופות הנטיה חוזרת בלי שום שינוי. לכן נכון, לדעתי, לשלב כלים בנוסף לרפואה הקונבנציונאלית, כמו השיטות האנרגטיות שהצגתי קודם שבהן אין מגע או נטילת חומרים כימיים, ואשר באמצעותן ניתן לנקות משקעים אנרגטיים שעברו בתורשה.

לשמחתי, היום פסיכיאטרים מתחילים ללמוד שיטות טיפול נוספות, ואני מקווה ששיתוף הפעולה הזה בין הרפואה הקונבנציונאלית לאלטרנטיבית יוביל לחקר תופעות מהסוג הזה ומציאת פתרונות משולבים שישחררו את האדם מהתלות שלו בעצב, כאב ותשוקה לחדול לחיות.

על הכותבת:
אדית מרלין דניאל מונרו,
דר PhD D.A.M ברפואה משלימה (לא רופאה לא מטפלת)
עוסקת במחקר, כתבת לענייני בריאות