פעם, כשאחד הילדים היה חולה באבעבועות רוח, כל הילדים היו נשלחים אליו כדי להידבק ולגמור עם זה. אז למה לא היום, בעידן הקורונה?

מסיבת הדבקה

השנה רק החלה וכבר התחילו הבידודים והבדיקות וכמובן שהמעגל סוגר עלינו ויצא שהבת הבכורה של אחותי נדבקה בקורונה ואז אחותה הקטנה נדבקה וכמובן גם אחותי שמטפלת בשתיהן. חצי בצחוק חצי ברצינות הצעתי להביא את הילדים שלי אליה בכדי לעשות "מסיבת הדבקה" ולגמור עם הסיפור והתגובות שקיבלתי מסביב הבהירו לי בעיקר שמדובר בנורמה (או שלא) של התקופה.

 

אז קודם כל, אפשר לנשום לרווחה ולא לדווח לרווחה, לא לקחתי את הילדים שלי לאחותי וגם לא אקח אותם לא אליה ולא לאף אחד שחולה בקורונה. הסיבה היא שאין סיבה להדביק שני ילדים בריאים לחלוטין במחלה שאנחנו עוד לא מכירים.

 

אבל פעם מסיבות הדבקה היו לגיטימיות.

קחו שלושים שנה אחורה, כשאני פחות או יותר בגיל הילדים שלי היום. דודה שלי מתקשרת לאמא שלי לשתף אותה שאחד הילדים שלה חולה באחת ממחלות הילדות המדבקות. מה אמא שלי עושה? מה שכל אמא היתה עושה באותה תקופה. לוקחת את הילדים, כלומר אותנו, אל דודה שלי להידבק.

זו היתה הנורמה של התקופה, זה מה שהיה מקובל, זה מה שאימהות ידעו וזה מה הן עשו. האם זה הופך אותן לאימהות פחות טובות? ממש לא. זה הופך אותן לאימהות שפעלו בהתאם לנורמה ולא שאלו יותר מדי שאלות- לטוב ולרע.

 

התקדמנו מאז- לטוב ולרע.

אמא שלי אומרת שבזמנו לא התווכחו עם הרופא. אם הוא אמר לחסן היו מחסנים. אם היה קיים חיסון- היו מחסנים. לא היה כל כך הרבה מידע גלוי לקריאה ולא היו יותר מדי אימהות שביקשו לקרוא ולהבין מה הן בדיוק נותנות לילדים שלהם באותו החיסון. המטרה היתה ברורה- אם אפשר לחסן את הילד בשביל שלא יחלה במחלת ילדות -אז מחסנים.

בעבר, לטוב ולרע לא היה בפני ההורים יותר מדי מידע או יותר מדי אפשרויות התלבטות לגבי החיסונים שניתנו לילדים שלהם ושוב, לפי הנורמה כולם חוסנו במה שאמרו הרופאים ומי שחלה- דאגו להדביק את מי שאפשר סביבו בכדי שיחלה ו"יגמור עם זה".

היום יש הרבה יותר מידע לגבי סוגי המחלות השונות והחיסונים השונים, וההורים מודעים יותר ולא ממהרים לחסן את הילדים שלהם באף חיסון לפני שהם מוודאים בוררים ובודקים. ומכיוון שאין חוק חיסון חובה בארץ ההחלטה אם לחסן ונגד מה לחסן נשארת בידי ההורים- לטוב ולרע.

 

את מחלות הילדות אנחנו מכירים.

אז למה לא לקחתי את הילדים להידבק? פשוט מאוד- את מחלות הילדות של פעם אנחנו מכירים, את הקורונה לא. כלומר עוד לא. וזה ייקח זמן עד שנבין את טיבה של המחלה הזו ונדע איך להתמודד איתה בצורה הטובה ביותר. כשאני הייתי ילדה אמא שלי ידעה שבאבעבועות רוח חולים פעם אחת ומה הם הסיבוכים של המחלה במידה ולא אחלה בה בתור ילדה. כך שביום שאחי התעורר עם שלפוחיות הודבקתי בכוונה ושנינו חלינו ועברנו את זה. עם השנים פיתחו חיסון נגד אבעבועות והיום הילדים אפילו לא חולים במחלה שעבורנו נחשבה אחת ממחלות הילדות הנפוצות ביותר. וכך גם עם שאר המחלות- מה שלא היה חיסון חלינו ומה שטרם קיבלנו חיסון עבורו ומישהו אחר חלה- דאגו להדביק אותנו. והיום כשיש חיסונים נגד רוב מחלות הילדות אין שום סיבה לתת לילד לחלות בהן. ואם הוא נדבק- אין שום סיבה להדביק ילד אחר בהן.

 

ובכל זאת יש הבדל בין ילד שיחלה באבעבועות וידביק את אחיו מאשר ילד שיחלה בקורונה- מחלה חדשה שאנחנו טרם יודעים מה הם הסיבוכים האפשריים ששלה ומה הן ההשלכות שלה.

אז בשנת 2021, אוטוטו 2022, כשיש הרבה מידע רפואי והרבה הורים בודקים ומבררים, מסיבות הדבקה הן לא אופציה, כי הן פשוט לא בנורמה. לטוב ולרע.

 

 

על הכותבת:
חן קרופניק,
אמא לשניים ושותפה במשרד יח"צ 
www.facebook.com/chenikrupniklibbybergmanpr

 


עוד באותו נושא

התגובות שלכם ...

מוצרי החודש

אני מרגיש

ספר ההפעלה הנפלא של דן שטאובר מעודד ילדים לדבר על רגשות ולפתח תקשורת טובה. מומלץ!