לפני כחודש וחצי, כשחשבנו על החופש הגדול המתקרב, לא חשבנו על אזעקות, טילים, מרחבים מוגנים, הנחיות פיקוד העורף, ובטח שלא חשבנו על חיילים שנהרגים כדי לשמור עלינו...

היו בינינו ההורים שהרגישו שזוהי משימה בלתי אפשרית להעסיק את הילדים במשך חודשיים תמימים של חופש, והיו את אלה המאורגנים והמחושבים שבטח כבר ידעו כמה כסף יעלה להם החופש הזה, ואיך מחלקים את הכסף לאורך כל התקופה בצורה חכמה ויעילה. ופתאום - גם אלה וגם אלה כולנו כאן בסירה אחת. רוב חלקי הארץ כבר הפכו לחזית ואני מעזה להמר שחלק משמעותי מהאנרגיה הרגשית שלנו כהורים מושקע בימים אלו בניסיון למנוע חרדות וטראומות מבני המשפחה, ולמזער נזקים ביום שאחרי המלחמה.

 

אז אחרי הצד הטכני שהוא קריטי וחשוב, של שינון הנחיות פיקוד העורף, תרגול קבוע של "מה עושים אם עכשיו יש אזעקה" בין אם זה במקלחת, בארוחת הערב, בקניון או אולי אפילו בגינה או בנסיעה ברכב, אחרי שאנחנו באמת יודעים מה לעשות בכל זמן כדי להיות יותר מוגנים, ואחרי שווידאנו שגם הילדים (שבגיל המתאים) כבר יודעים מה סדר העדיפויות ואיך מגיעים למקום הכי בטוח בכל סיטואציה, בשלב הזה יתכן ואנחנו כבר מתחילים להתפנות לרגשות הנלווים למצב.

 

וכאן נוכל לראות קשת רחבה מאוד של תגובות אצל הילדים:

* נוכל לראות את הילדים שדיבור שכלי, שאילת שאלות וניסיון להבין את המצב - זו הדרך בה יבחרו כדי להתמודד.

* נוכל גם לראות את הילד בן השלוש שחוזר שוב ושוב ושוב על סיפור ש "היינו באמצע לבנות בית בלגו ופתאום שמענו אזעקה אואואואו (ישמיע את צליל האזעקה). והלכנו לממ"ד..." וכו' וכו' וכו'...

* נוכל לראות ילדים שיפחדו לישון לבד בלילה.

* נוכל לראות את אלו שפתאום ירטיבו בלילה

* או יבטאו את הקושי בכל דרך אחרת...

המשותף לכולם: זהו רגש שגדול עליהם מלהכיל אותו ולכן זקוקים לאמצעים על מנת לפרוק אותו, וכל ילד יבחר בדרכו שלו בהתאם לאופיו, להרגלים שלו ולחינוך אותו קיבל.

 

נוכל לראות גם ילדים שיתנהגו כלפי חוץ כאילו 'עסקים כרגיל' שלא יחצינו שום קושי, ואצל אלה בד"כ נגלה בשלבים הרבה יותר מאוחרים ביטוי למצוקה הרגשית שתהיה פחות נגישה ויותר מורכבת להתמודדות וריפוי.

 

ואני רוצה להציע סוג של התמודדות בזמן אמת שתקל עלינו גם כאן ועכשיו, וגם כמובן במזעור הנזקים העתידיים, כי אם נשכיל להשקיע בפירוק המוקשים הרגשיים בזמן אמת, בזמן שהם נוצרים, השיקום שאחרי יהיה הרבה יותר חלק וקל.

 

הדבר הראשון שאני רוצה להציע:

ראו תקופה זו כהזדמנות להתקרב לבני המשפחה, באמת להיות איתם כשהם זקוקים לתמיכה.

אורח החיים שלנו כיום, כמעט ולא מאפשר לנו להיות עם ילדינו ברגעי האמת שלהם. רוב היום הם במסגרות לימודים. אנחנו בעבודה, נפגשים אחה"צ לשעתיים-שלוש בהן צריך להספיק רשימת מטלות אינסופיות (שיעורי בית, חוגים, להכין אוכל, לאכול, מקלחות וכו', להפריד בין מריבות ועוד כמה סידורים נורא חשובים שזה הזמן לעשות אותם...). קשה עד בלתי אפשרי עבורנו ההורים להיות עם הילדים באמת בדיוק ברגע שבו הם זקוקים לתמיכה שלנו.

ואלו הם הרגעים שיצרבו לעד בתודעה שלהם! כשהיו זקוקים לנו- והיינו שם!

כאן ועכשיו.

 

כשאנחנו מושבתים מהשגרה הרגילה שלנו (לפחות חלקית), כשצריך גם להעסיק אותם אבל גם לתת תחושת ביטחון ויציבות בדיוק ברגע הזה שבו שמענו כולנו את האזעקה... קיבלנו הזדמנות נהדרת! הזדמנות אמיתית לתת לכל בני המשפחה את התחושה שאנחנו באמת דואגים לשלומם וברגעים החשובים אנחנו שם בשבילם.

 

בואו ניקח רגע,

ננשום עמוק.

ונזכור - האנשים המשמעותיים ביותר עבורנו הם אלה שאנחנו מאפשרים להם לתמוך בנו בשעת הצורך. בואו נעצור, ונאפשר לבן/בת הזוג שלנו לתמוך בנו.

ואחרי תמיכה הדדית שלנו כהורים- אחד בשני (וזה יכול להיות כל דבר שנותן לנו כוח, כוס מים/חיבוק או אפילו מבט). נוכל יחד לשדר ביטחון לילדים ולתמוך בהם.

בואו ננצל יחד את האילוץ הכפוי הזה של חיים בשגרה לא הגיונית של מלחמה ונמנף אותו להרוויח משהו אמיתי נוסף (ואולי גם חדש) בתוך המשפחה.

 

ועוד המלצה קטנה, שתתן מענה גם ברמה הטכנית של למלא את הזמן:

בתרפיה באומנות מדברים על כך שעבודה עם הידיים בחומר שניתן ללוש אותו יכולה במקרים רבים להחליף את הצורך ברגרסיה.

לפעמים, כשאנחנו מאבדים את תחושת הביטחון שלנו יש לנו צורך 'לחזור אחורה' אצל ילדים נוכל לראות לפעמים הרטבות, קשיים בדיבור או מוטוריקה ואצל גדולים יותר (וגם מבוגרים...) נוכל לראות לפעמים התנהגויות חברתיות פחות בוגרות. הנובעות מאותה רגרסיה שבעצם מבטאת את הצורך- תשמרו עלי...

העיסוק בבצק/פלסטלינה יכול לעזור לנו לשחרר רגשות לא פתורים או לא מספיק ברורים והכל מתוך משחק מלא בהנאה.

 

אז: אני מציעה למצוא את הזמן, לארגן את החומרים האהובים עליכם, (חימר, פימו, פלסטלינה, ברבצק, בצק אמיתי של עוגיות או חלות וכו') ולהקדיש זמן למשחק בבצק! ליצור בו צורות כיד הדמיון הטובה עליכם ועל ילדיכם. זו יכולה להיות גם שעה של הנאה משפחתית נהדרת וגם עוד דרך למזער נזקים מתקופת לחץ כל כך מורכבת.

 

 

בהצלחה!

 

 

אם ניסיתם, או אם יש לכם במה לשתף - אשמח לשמוע איך היה לכם ומה דעתכם.

 

 

על הכותבת:
חני ירחי
רפלקסולוגית בכירה עם התמחות בנשים וילדים,
מאבחנת ע"פ תמונות של כף הרגל ומעבירה סדנאות 'מלחץ לשלווה בתוך המשפחה'.
לשאלות, פרטים או התייעצות: chaniyarchi@gmail.com

 


עוד באותו נושא

התגובות שלכם ...

מוצרי החודש

אני מרגיש

ספר ההפעלה הנפלא של דן שטאובר מעודד ילדים לדבר על רגשות ולפתח תקשורת טובה. מומלץ!

הורים לילדים – מה אתם מחפשים?