הדיאטה הינה הכישלון המצליח ביותר בעידן המודרני. האכילה, בקרב מי שמבקשים לשמור על משקל תקין, הפכה מהנאה לסבל המלווה בתחושת תסכול. ו"מסורת" מפוקפקת זו מועברת כיום מהורה לילדו

כיצד לגדל ילדים בריאים בעידן רודף רזון

להיות הורה הפך למשימה מאתגרת, המלווה לעיתים בתחושות בלבול, פחד ורגשות אשם. על אחת כמה וכמה בכל הנוגע ל-איך אוכלים למה וכמה.


השאלות אינן נוגעות רק לזמינות ואיכות המזון אלא גם ליחסי הורים וילדים באמצעות אוכל ואכילה - מערכת יחסים בסיסית ורווית משמעות בין ההורה והילד, שראשיתה מרגע הולדת הילד וגם לאחר התבגרותו – כחלק ממערכת היחסים בתא המשפחתי.

בחברה רודפת רזון השיח סביב האוכל והאכילה הופך לרווי משמעות והמילים לבעלות כוח. שיח המשפיע מאד על תהליך הגדילה וההתפתחות של הילד על דימוי הגוף וההערכה העצמית שלו.

 

במאמר שהתפרסם ב 30.6.13 בעיתון הרפואיJAMA pediatric  וצוטט גם ב"ניו יורק טיימס", נמצא שככל שהורים מדברים יותר על דיאטה עם ילדיהם – כך יסבלו הילדים יותר מעודף משקל, תוצאה הפוכה מהמצופה!

תופעה זו מחזקת עמדת מומחים רבים, הרואים חשיבות רבה בצורך להמיר את "שפת הדיאטה" ב "שפת אכילה" המקנה כלים לאכילה אינטואיטיבית וקשובה לצרכיו הטבעיים של הילד לרעב ושובע. ההבנה היא שילד שנולד עם מקדם פיזי – רזה, אינו בר השוואה למי שמבנהו הטבעי מלא או מאסיבי יותר!

 

מקדם נוסף, המוסיף על מורכבות יחסי הורה - ילד בתחום האכילה הינו העובדה שמראהו החיצוני של הילד, מהווה היום לכאורה מדד חברתי לגבי איכות ההורות עצמה.

הורים לילדים המוגדרים כבעלי עודף משקל, תופשים את עצמם שלא בצדק כהורים מזניחים ופעמים רבות הם חשופים לביקורת חברתית. תפיסת "האידאל" החברתי והתפישה השגויה שמשקל הגוף הוא בעיקרו תולדה של כוח רצון ומאמץ גורמים להפעלת לחץ ל על ההורה, שמתוך נחרדה וחוסר האונים שלו מעודד את הכנסת "שפת הדיאטה" לדיאלוג בינו לבין הילד שלו. דיאלוג המלווה פחד, אשם, חרדה בלבול, חסר אונים וחסר יודע אצל ההורה ובסופו של דבר גם אצל הילד שלו. דיאלוג כזה כרוך בסיכונים רבים שבהם למשל מסרים סותרים וחסר עקביות, פיקוח תזונתי על מה וכמה הילד אוכל המלווים בהתניות, פרסים, איומים והפחדות ובעיקר פלישה אינסופית לאוטוריטה הפרטית של הילד. פלישה היכולה לבוא לידי ביטוי הערות עולבות, מבטים מוכיחים או לחילופין העתרת אוכל כשנדמה שאכלו מעט מדי. התניית הקינוח בסיום כל האוכל מהצלחת או בקשת רשות לקבלת מנה נוספת, שימוש באוכל כאמצעי חינוכי או רגשי (פרס או פינוק) הקצאת ממתק אחד ליום. הפיכת התפריט לדל קלוריות בכדי שניתן יהיה לצרוך ממנו כמות גדולה יותר ועוד...

 

תהליכים אלה מלווים רבות בביקורת ומילות גנאי לגבי המראה החיצוני, סנקציות ואפליה על רקע משקל בין הילדים שברובה אפילו אינה מודעת. כל אלו עלולים להוביל ליצירת בעיות בדימוי העצמי, חסר ביטחון, הפרעות אכילה ודיכאון התקפי זלילה והשמנה.

זה לא טיפול בהשמנה וגם לא דרך להקניית ערכים לאכילה בריאה ומענגת הטיפול בהשמנת ילדים מתוך הצורך לשלוט בדפוסי האכילה שלהם, פוגע בבקרה העצמית שלהם, בביטחון שלהם בעצמם ובגופם – ועלול לגרום רק לעליה במשקל.

 

כתוצאה מכך עולות השאלות - איך נבנה דיאלוג אכילה בריא בחברה רודפת רזון? מה התפקיד שלנו כהורים? ועד כמה משקלו של הילד מאיים על הדימוי שלנו כהורים – בעיקר כאשר הילד שלנו בעל משקל "עודף"? איך נגדל אותו מבלי לפגוע בו מהם גבולות האכילה, ביחס למשקל הילד? האם להתערב ואיך?

להלן שאלות הבאות להנחות את ההורה, האם בכלל קיים צורך בהתייחסות מקצועית למשקל הילד:

- האם הילד נהנה לבחור בגדים וחש בהם נוח?

- האם הילד פעיל חברתית ומשתתף בפעילויות ספורט?

- האם הילד סובל מהטרדות עקב משקל?

- האם הילד מסתגר?

- האם הילד אוכל בהיחבא?

- האם הילד נוטה לאכול בהגזמה כאשר יש מגוון מאכלים בסביבתו?

- האם הילד מונה את מגרעותיו הגופניות כאשר הוא מתאר עצמו?

- האם משקל הילד מאפשר לו לעסוק בכל פעילות שיחפוץ?

- האם יחס הגובה – משקל של הילד עקבי לאורך כל השנים?

- האם הילד עבר עליה או ירידה משמעותית במשקלו לאחרונה?

 

מה כן יכולים ההורים לעשות, כדי שילדיהם יגדלו עם משקל ודימוי גוף בריא?

ראשית, על ההורה להבין שהוא מהווה מודל חיקוי עבוד ילדו:

עליו להקפיד על תזונה בריאה מגוונת ומשוחררת מאיסורים והפחדות.  להימנע מדיאטות על כל "תחפושתיהן". להימנע מהערות הקשורות למשקל וצורת הגוף שלו ושל ילדיו. לנסות להתמיד בפעילות גופנית מהנה בתא המשפחתי לא מתוך רצון לרדת במשקל אלא כחלק מחיים בריאים וההווי משפחתי משותף.

 

יצירת סביבה שתקל על הבחירות הבריאות של ילדינו:

זמינות מגוון מזונות טעימים ובריאים בבית.

ייצור נורמת אכילה משפחתית משותפת ומהנה

כיבוד האוטוריטה הפרטית של הילד. לא להיכנס ל"צלחת" של הילד!

 

להתמקד ב WELLBEING של הילד ולא במשקל גופו

להימנע משקילת הילד או שילובו בקבוצות הרזיה למיניהן.

לחזק את הילד לזהות בעצמו את הקודים הטבעיים שלו לרעב ושובע, לבטוח בהם ולהיענות להם.

לסייע לילד לפתח זהות עצמית שאינה נשענת על מראהו.

לפתח בבית לגיטימציה מלאה לילד באשר הוא (!)

לצאת נגד מדיניות הרזון החברתית, להציגה במערומיה ובנכשלותה ולנסות שלא להיות חלק מהמרדף אחר הפנטזיה אותו היא מעודדת.

 

לייצר סביבה תומכת רגשית ומעודדת שיח.

להיות לאוזן קשבת ולא ביקורתית/שיפוטית, כאשר הילד משתף בחוויות שלו בכלל ובנושא המשקל בפרט.

לנסות לדלות מתוך השיח עם הילד מה מעסיק אותו באמת בכל הנוגע למשקלו.

להעניק אהבה ללא תנאי  - כזו שתאפשר לילד להרגיש הכי אמיתי  במלא מובן המילה.

 

והחשוב ביותר – המרת "שפת הדיאטה" ל"שפת האכילה האינטואיטיבית –הקשובה". פנו לסיוע מקצועי שיוכל להנחות אתכם, התואם את תפיסת עולמכם בכל הנוגע לדימוי הגוף וחזונכם אודות בריאותו הפיזית והנפשית של ילדכם.

 

 

בהצלחה...

 

 

על הכותבת:
איילת קלטר,
מייסדת ומנהלת מרכז "שפת האכילה"  
דיאטנית קלינית בעלת תואר בביוכימיה ותזונה,
בוגרת בית הספר לעבודה סוציאלית ומומחית לטיפול בהשמנה והתנהגויות אכילה.
www.eatingdialog.com

ועכשיו לראשונה מציעה את הסדנה: "דיאטה – החלום ושברו, כיצד לגדל ילדים בריאים בעולם רודף רזון".
קורס התנסותי, חוויתי, המתמקד בהיבטים הרגשיים והחברתיים של האכילה והמציע כלים יישומים יום יומיים – בנושא "דיאלוג האכילה" המיועד להורים ומחנכים.
הקורס מועבר כסדנה חווייתית, בהנחיית דיאטניות קליניות מוסמכות, המתמחות בטיפול בהשמנה והתנהגויות אכילה, לפי שיטת מרכז "שפת האכילה" – בהנהלת איילת קלטר ומטרתו להקנות כלים להמרת "שפת הדיאטה" המלווה בתחושת תסכול, החמצה וקושי – ל"שפת האכילה" המבוססת על עקרונות האכילה האינטואיטיבית, ממוקדת בריאות, מספקת ומהנה.
לפרטים נוספים והרשמה: דינה – 052-4601780, אבישג 050-7888567.

 


עוד באותו נושא

התמודדות עם עודף משקל בילדים קטנים

למשקל, וגם לעודף משקל, יש השלכות מרחיקות לכת על ההתפתחות והבריאות של הילדים שלנו להרבה שנים קדימה.

התגובות שלכם ...

מוצרי החודש

אני מרגיש

ספר ההפעלה הנפלא של דן שטאובר מעודד ילדים לדבר על רגשות ולפתח תקשורת טובה. מומלץ!