עד 4% מהתינוקות מפתחים רגישות למזון כלשהו. מה היא רגישות זו וכיצד תשפיע על חייהם וחיי משפחתם? הכל בכתבה שלפניכם.

קרוב ל-4 אחוז מהתינוקות מפתחים רגישות למזון כלשהו. מה היא הרגישות הזו וכיצד תשפיע על חייהם וחיי משפחתם? הכל בכתבה שלפניכם.

 

מה זו אלרגיה

אלרגיה היא תגובה חיסונית לא צפויה ולא רצויה של הגוף למרכיבים שבדרך כלל אינם מעוררים תגובה.

אלרגיה למזון היא המסוכנת מכל סוגי האלרגיות ועלולה להוביל אף למוות. סוגי האלרגנים הידועים ביותר הם חלב ומוצריו, פול, בוטנים ושומשום, חיטה, דגים, ופירות שונים.

הסיבה לאלרגיה לא תמיד ידועה, אבל גילו שפעמים רבות יש לה מקור משפחתי או גנטי. התסמינים לאלרגיה משתנים ממזון למזון ומאדם לאדם והם יכולים לנוע בחומרתם החל מעקצוץ או פריחה קלה דרך נפיחות וקשיי נשימה ועד לאבדן הכרה מיידי ואף מוות.

ישנן אלרגיות שמתגלות אצל תינוקות ושחולפות בגיל מאוחר יותר וישנן אלרגיות שמלוות את התינוק או הילד במשך כל ימי חייו.

ישנן אלרגיות שקלות לגילוי כמו אלרגיה לפירות שונים שברגע שצורכים אותם מופיעה על העור פריחה, ולעומתן ישנן אלרגיות שקשות לגילוי ולאבחון לדוגמא רגישות לגלוטן (צליאק) שהתסמינים לה יכולים להיות בודדים וכביכול לא קשורים כמו עיכוב בגדילה, שלשול או עצירות, אנמיה וכד‘. (אגב, היום ברור שישנם אלפי חולי צליאק בעולם שלא אובחנו אף פעם).

 

ההלם הראשוני או איך מתחילים

אם אין אדם אחר במשפחה שהינו בעל אותה רגישות, סביר שגילוי הרגישות גרם להלם גדול בתחילה. אז דבר ראשון שיש לעשות, זה לחקור ולהבין מה "נפל" עלינו ומה חומרת המצב.

מחלת הצליאק שונה בתכלית השינוי מרגישות קלה למנגו, למשל. רגישות לבוטנים יכולה להשפיע על החיים בצורה ניכרת ואף לסכן אותם מיידית במצבים מסויימים אם היא מגיעה בחומרה גבוהה.

כמו כן קיימות רגישויות שחולפות מאליהן עם הגיל, למשל רגישות לביצים או לפירות מסויימים שיכולה להתגלות אצל תינוקות ולחלוף בסביבות גיל 5.

לכן, כפי שהזכרתי קודם, עם גילוי הרגישות יש להתחיל לחקור, להבין ולהתייעץ עם מומחים. במידת הצורך, מומלץ להצטרף לקבוצת תמיכה של הורים שמתמודדים עם אותו דבר.

 

אחד רגיש- כולם רגישים

ברגע שילד אחד אובחן כרגיש למשהו, כל הבית בעצם הפך להיות ב‘כוננות רגישות‘.

נניח שאחד הילדים אובחן כחולה צליאק. לאותו ילד אסור לאכול מאכלים המכילים גלוטן. המאכלים שכן מותר לו לאכול, חייבים להיות מופרדים לחלוטין מיתר המאכלים בבית, שאולי ‘חשודים‘ כמכילים גלוטן.

כבר אי אפשר להניח על השולחן את האורז, האפונה והמרק ולהניח לכל אחד לקחת מקעריות ההגשה באמצעות הכף שלו.

כבר אי אפשר להניח ממרח כלשהו במקרר ולאפשר למישהו ‘לנגב‘ ממנו עם חתיכת פיתה.

כבר אי אפשר לתת לילדים שקית במבה ולהניח לכל ילד לפי התור להושיט את היד ולשלוף מאותה שקית.

כבר אי אפשר להכין כריכים בבוקר לכל הילדים ביחד אלא צריך לעצור באמצע, לשטוף טוב ידיים ולנגב את משטח העבודה...

ויש עוד דוגמאות רבות, אבל נראה לי שהנקודה ברורה.

 

מסגרות אחרות

ומה קורה מחוץ לבית, במסגרות האחרות כמו בגן, בביה"ס או בחוגים?

ישנן רגישויות כל כך חריפות שחשיפה קטנה ביותר של הילד לחומר אליו הוא אלרגי יכולה לגרום לו לנזק משמעותי ואפילו מוות. אלרגיה חריפה לבוטנים, למשל, היא כזו.

גם בילדים הרגישים לגלוטן, חשיפה קטנה בלבד למאכלים אסורים היא מזיקה, אבל התגובה לא תמיד תהיה מסכנת חיים באופן מיידי.

אז מה עושים?

במקרה של רגישות מסכנת חיים יש לענוד לילד צמיד או אביזר בולט שיעיד על הרגישות שלו ויציין מה עושים במקרה של חשיפה. במקרים קיצוניים יש לשקול האם בכלל לשלוח את התינוק למסגרת או להשאירו עם אנשים שסומכים עליהם בלבד.

מעבר לכך, יש ליידע את הצוות החינוכי על הרגישות של הילד ולוודא שכל אחד ואחד מחברי הצוות מודעים לה ולחומרתה ויודעים איך להתייחס אליה.

יש להסביר לצוות החינוכי בדיוק מה מותר ומה אסור לילדכם, בדרך שלא תשאיר שום מקום לספק או לבלבול.

לדוגמא, אם אמרתם לגננת שהילד שלכם חולה צליאק ורגיש לגלוטן, היא עשויה לחשוב שמזונות שלא אמורים להכיל גלוטן (גלידת וניל, או סוכריית טופי, לדוגמא) מותרים עבורו כשבעצם כל עוד לא רשום במפורש על האריזה ברשימת האלרגניים שהם נטולי גלוטן הם אסורים בתכלית האיסור.

ויכול להיות שאמרתם לה שהילד שלכם רגיש לחלב, אז היא הוציאה את המילוי ונתנה לו רק את הבצק של העוגה כי היא ביררה ובבצק אין חלב.

או למשל אם אמרתם לגננת שהילד שלכם רגיש לביצים היא עשויה לאפשר לו ‘רק ביס קטן‘ מהעוגה כי הוא כל כך רצה והיא ריחמה עליו.

ויכול להיות שאמרתם לגננת שהילד שלכם רגיש לאגוזים והיא באמת לא נתנה לו מהעוגיות של כולם אלא מהעוגיות ששלחתם איתו מהבית, היא רק לא שטפה ידיים ביניהן.

וכל זה לא מרוע וגם לא מחוסר תשומת לב אלא אך ורק מחוסר מודעות לחומרת המצב.

לכן, כאמור, חשוב להסביר ולא להתבייש להביא דוגמאות של מותר ואסור גם אם לכם זה נראה מובן מאליו.

מומלץ לשוחח עם הורי הילדים האחרים באותה מסגרת ולהסביר גם להם על הרגישות. שיחה זו יכולה להתקיים במסגרת אספת הורים או בפגישה שתקבעו איתם במיוחד לצורך העניין. השיחה עם יתר ההורים תגרום לשתי תוצאות חיוביות: האחת, תגבירו את המודעות לרגישויות השונות. והשניה, תוכלו לגבש תוכנית פעולה כיתתית לגבי סיטואציות של אכילה. למשל לבקש להקפיד לא לחלוק אוכל שמביאים מהבית עם אחרים, או לבקש שיתנו לכם התראה מוקדמת לאירועים שונים כדי שתערכו בהתאם ותשלחו עם הילד שלכם אוכל מהבית וכד‘.

 

אירועים אחרים

אז דיברנו על הבית, ודיברנו על הגן או על בית הספר, אבל מה לגבי אירועים חברתיים אחרים כמו ימי הולדת, חגים ואפילו סתם יציאה לקניון?

אין מה לעשות, עם ילד בעל רגישות מיוחדת קשה לצאת בספונטאניות. לא בכל מקום אפשר להשיג אוכל או חטיפים עבורו וכל יציאה אפילו לזמן קצר מצריכה התארגנות והצטיידות מתאימה.

מומלץ לדאוג שיהיה בבית מבעוד מועד מגוון חטיפים או פירות מתאימים שאפשר לשלוף ולהכניס לתיק ברגע אחרון לפני שיוצאים.

בנוסף, להכיר את הסביבה שיוצאים אליה מבחינת מקומות אכילה מותרים וכן להכיר את שאר הבליינים שיוצאים עמכם ולהסביר להם מראש על האילוצים.

כמו כן מומלץ תמיד לוודא שהילד שבע כשהוא יוצא מהבית.

 

מה לספר לילד?

הילד התגלה כבעל רגישות מסויימת ואתם מתלבטים מה לספר לו? שאלה לא פשוטה.

כמדובר בתינוק קטן אז כמובן שאין שום בעיה עם התינוק עצמו. גם אם מדובר ברגישות שככל הנראה תחלוף עם הזמן, הבעיה פחות רצינית.

אבל כשמדובר ברגישות שעומדת לשנות את כל אורח החיים שלכם ושל ילדכם, זה כבר סיפור אחר.

במקרה כזה ברור שהילד, החל מהגיל הצעיר ביותר שהוא יכול להבין משהו, צריך להיות מודע למצב. וגם האחים שלו צריכים להיות מודעים לזה. בכל זאת, כמו שכבר אמרנו קודם, זה הולך להשפיע על החיים של כולכם.

עד כמה לספר? מצד אחד, אין צורך להפחיד את הילד ולהגיד לו שהוא עלול למות, אבל מצד שני כן צריך להדגיש בפניו את חומרת המצב כך שיהיה מודע אליה היטב.

בשאלה זו הייתי ממליצה להתייעץ עם איש מקצוע מתאים שינחה אתכם כיצד לפעול.

מה שבטוח זה שיש ליידע את הילד וללמד אותו ככל שניתן איך להבחין בין מאכלים שמותר לו לאכול לאלו שאסור לו, כדי שידע בעצמו לזהות אותם גם כשאתם לא בקרבתו.

 

יחס מיוחד

האם צריך לתת יחס מיוחד לילד בעל הרגישות? האם לבשל עבורו ארוחות מיוחדות שיהיו רק שלו, לקנות לו חטיפים שונים שלאחיו אסור יהיה לגעת בהם, לאפשר לו גמישות רבה יותר בנשנושים המסויימים שלו?

או אולי להקפיד על אחידות בין האחים, להכריח את כולם לאכול תזונה נטולת גלוטן/ לקטוז/ בוטנים/ וכד‘ כדי שנוכל להעניק לכולם את אותו יחס?

כמובן שגם כאן אין תשובה אחת וחד משמעית.

הדבר גם תלוי בהרבה גורמים, למשל, באיזה גיל גילו לילד את הרגישות? מה רמת הרגישות ולמה הוא רגיש? מה התחליפים הקיימים? ועוד.

אני אישית חושבת שכן מומלץ לנסות ולבשל לכולם את אותו דבר, או לפחות שתהיה מנה אחת בכל ארוחה שלכולם מותר לאכול ממנה. כמו כן לדעתי חשוב להקפיד על ישיבה משותפת לשלחן על אף הרגישות. ישיבה משותפת תגרום לילד להרגיש שהוא עדיין חלק מהבית, מצד אחד, ותמנע ממנו לנצל את מצבו כדי לקבל דרך הארוחות המיוחדות שלו יחס אישי מאמא/אבא מצד שני.

אל תתנו לילד לשלוט בכם דרך הרגישות או המחלה שלו.

 

כעס ותסכול

גם ילדים שמבינים בדיוק את המצב שלהם, עשויים לפעמים לרצות לטעום משהו אסור. זה נורמאלי לחלוטין ויכול לקרות לכל אחד, ילדים ומבוגרים.

כל אדם ובוודאי ילד שלא מקבל את מה שהוא רוצה עשוי לעיתים להיות מתוסכל מאד, לכעוס ואף להיכנס להתקפת זעם.

אני מציעה לעשות מאמץ להקשיב ולהכיל את התסכול של הילד, לחבק, לנשק, להסביר ולהעניק אהבה אבל- להישאר עקביים והחלטיים לגבי האיסור לאכול מזונות אסורים.

 

שימו לב שעבור ילדים בעלי רגישות ההקפדה על דיאטה של הימנעות מהמאכלים האסורים היא עניין של בריאות ובטיחות. וכמו שלא נוותר לילד וניתן לו לקפוץ לבריכה אם הוא לא יודע לשחות, כך גם לא נוותר לו בכל הנוגע לתזונה שלו.

 

המון בהצלחה,

 

 

שלכם,
ליאת גולדשטיין
האמא של אמאבא

 

 


עוד באותו נושא

אני רוצה חיבוק

גיבור הספר, אלויס, הוא קיפוד קטן, בודד ואומלל, המחפש נואשות מישהו שירצה לחבק אותו למרות קוציו הדוקרניים.

התגובות שלכם ...

מוצרי החודש

אני מרגיש

ספר ההפעלה הנפלא של דן שטאובר מעודד ילדים לדבר על רגשות ולפתח תקשורת טובה. מומלץ!

הורים לילדים – מה אתם מחפשים?