סינדרלה  

סינדרלה 2015 זהו חד משמעית סרט לאמהות!

אלו מהדור שעוד גדל על סיפורי אגדות, על נסיכות תמימות שמחכות שיצילו אותן ועל האביר עם הסוס הלבן שמגיע בסוף. אין לי שום דרך אחרת להסביר את רמת ההתמוגגות שראיתי ביציאה מהאולם - דווקא על פניהן של המבוגרות שבחבורה.

צפיתי בסרט עם אחד הבנים, לא אסגיר מי מהם היה אמיץ מספיק כדי להתנדב, ועם עוד שתי בנות - אם ובת.

"הרגשתי שזה מחזיר אותי אחורה", אמרה חברתי, "לסינדרלה שאני זוכרת". הילדה, בת 10, אמרה ש"היה חביב ורומנטי" וש"הנסיכה יפהפיה" ואילו בני אמר שהסרט "איטי בטירוף".

עוד הוסיפה הילדה ואמרה שלא הכירה את הסיפור קודם לכן, אבל ש"לה זה בטוח לא יקרה כי היא לא תסכים בחיים להיות כמו הנערה בסרט".

ואני באמת תוהה האם לא מגיע לילדות ולנערות שלנו קצת יותר?

האם לא היה צריך להשאיר את סינדרלה במקום שלה, כאגדה מצויירת או כסיפור לפני השינה?

האם כשדיסני הוציאו את האגדה מהמסגרת המצויירת והפכו אותה לסרט עם דמויות בשר ודם הם לא, במקום להיאבק בעולם השוביניסטי והסטריאוטיפי, בעצם מנציחים את כל אותם ערכים שצריכים כבר מזמן להיעלם ממנו?

סטריאוטיפים שמשאירים בנות פסיביות, מנומסות, אומרות "תודה" ו"סליחה" על כל מה שקורה להן ולא מנסות בשום מקרה לשנות את מצבן - גם כשברור מעל לכל ספק שהצדק עמן ושמתעללים בהן ורומסים את זכויותיהן. סטריאוטיפים שמשאירים את האמא החורגת רעה ומנצלת, גם היום כשחצי מהזוגות מתגרשים כך שברור שמאות אלפי ילדים בעולם נתקלים מדי יום בסיטואציה של אם חורגת ואולי אחיות חורגות וצריכים להתמודד איתם, וההיפך- אלפי אמהות חורגות פוגשות מדי שבוע את ה"ילדים החדשים" שלהן בחיל ורעדה בעקבות סרטים בדיוק כמו זה...

לסיכום, 7 הדקות הטובות היחידות בסינדרלה 2015 הן סרטון ההמשך הקצרצר ל"לשבור את הקרח", ולא סתם הצמידו אותם זה לזה...