הרוכסן מציק, הכובע של הקפוצ'ון חונק, הנעליים לוחצות - ילדי הויסות החושי מתעקשים ללכת עם בגדים קצרים וסנדלים ומסרבים להכיר בעובדה שהחורף כבר כאן.

הימים מתקצרים, הלילות כבר קרירים והחורף ממש מעבר לפינה. השינויים קורים בהדרגה ואצל רוב הילדים אפשר לראות את השינויים אחד אחרי השני: הסנדלים מתחלפים בנעלים סגורות, מכנסיים קצרים בארוכים, קפוצ‘ון בבוקר עד שהשמש מתחילה לחמם. בכל יום החורף מתקרב עוד קצת.

 

אך בממלכת האוטיזם הדברים מתנהלים בצורה שונה לגמרי. הויסות החושי משתלט על העניינים ומושך את הילד לאחד מהקצוות:

 

הקצה שבו הילד לא מסוגל עם כל השכבות כי הרוכסן מציק, הכובע של הקפוצ‘ון חונק, הנעליים לוחצות והוא הולך עם בגדים קצרים וסנדלים. מול הקצה שבו כל שכבה שנלבשה בבוקר נשארת עד המקלחת בערב כי אין סיכוי להיפרד ממשהו שליווה את הילד כל היום!

 

עונה חדשה תקווה חדשה

בכל חורף שמגיע את מקווה בתוך תוכך שזו תהיה השנה שהויסות החושי יפנה את מקומו והמעבר מהקיץ ומהסתיו יהיה חלק אל תוך החורף. את גם לא שוכחת להודות על מזלך הטוב שאת גרה בארץ עם החורף הקיצי שלנו שמושך את המעבר עוד ועוד ונותן לך הזדמנות לחלום.

 

אבל עם השלכת והחורף מגיעה שוב המציאות ואת לוקחת נשימה ארוכה ומתמודדת.

 

בזמן שרוב הילדים מתלהבים מקניית מעילים, מטריות מגניבות ומגפיים עם דמויות צבעוניות, הבן שלך מסרב להכיר בעובדה שהחורף כבר מגיע. הוא לא מוכן לקבל שהמקום של הסנדלים ושל המכניסים הקצרים הוא בארון. את מוצאת את עצמך קמה כל בוקר בציפייה שאולי היום הוא יסכים ללבוש את הסווצ‘ר. אולי היום לא תצטרכי להיכנס למלחמה בפתח הבית ולצאת במסע שכנועים על לבישת הסווצ‘ר. אולי היום לא תמצאי את עצמך מתחננת: "בבקשה תלבש את הסווצ‘ר שלא תתקרר!" בכל זאת אמא לילד עם אוטיזם חייבת להיות פולניה (ולאו דווקא במוצא).

 

ולך, מה זה עושה?

מעברים הם תמיד עניין אצל ילדים על הרצף. מעבר ממסגרת למסגרת, מעבר בין פעילויות שונות ביום, בין הבית לגן ועוד. את יכולה להבין שזה קשה עבורו כי זה מצריך כושר הסתגלות, אבל עונות? קור? חורף? גשם? זה לא נתפס. מה, לא קר לו?!

 

ואם מעברי עונות מחרפנים את הילדים אז בוודאות הם משגעים גם את ההורים.

"אני לא יכולה לראות אותו יוצא מהבית עם הבגדים הקצרים כשכל כך קר בבוקר", "אני לא יכולה להריח אותו כשהוא חוזר מסריח מזיעה מבית הספר כי הוא לא הסכים להוריד את הסווצ‘ר כל היום!"

 

ישנו קונפליקט גדול מאוד בין הרצון והיכולת להבין ולהכיל את כל המורכבות הזו של הויסות החושי שמגיע עם האוטיזם לבין ההרגשה האישית, המציאותית של ההורים כאנשים, כהשוואה לילדים אחרים, כהשוואה לאחים הנוספים.

 

עד מתי?

המלחמה הפנימית הזו בין הרצון לשחרר ובין הצורך להוביל, להיות אחראי על הילד שלך ולהיות בשבילו הסמן הרציונלי גובה לפעמים מחיר כבד. עד כמה אפשר למשוך את הגבול? עד שאת מחליטה שכבר קר מספיק בשבילו כדי לקבוע לו שמהיום הוא לובש ארוך. כי באמת קר.

 

ילדים עם קושי בויסות חושי צריכים לפעמים דחיפה קטנה כדי לצלוח את המעברים בשלום. הם צריכים שלפעמים יגידו להם שזהו! מהיום לובשים רק ארוך ונועלים נעליים כי פשוט קר והגיע הזמן! בלי שאלות ובלי משא ומתן. למזלנו הרב אנחנו חיים בתקופה של שפע ושל מגוון אפשרויות מבחינת לבוש. אפשר להתאים לכל ילד בגד שיהיה לו נוח אתו, נעליים שיוכל לנעול בקלות ושלא ילחצו יותר מדי, מעילים קלים ועוד דברים שיכולים להקל על הילדים ולעשות לנו ההורים חיים פשוטים יותר.

 

ואולי אי שם בעוד כמה שנים כשיגיעו גלי החום של גיל המעבר ותלבשי קצר בחורף הוא יגיד לך: "אמא, תלבשי משהו שלא תתקררי...!"

 

 

על הכותבת:
טל רז,
מדריכת הורים מתמחה באוטיזם
טלפון:050-5449721, דוא"ל: taldich@gmail.com
הצטרפו אלי בפייסבוק: https://www.facebook.com/TalRaz8

 


עוד באותו נושא

מדוע חשוב שההורים לא תמיד יסכימו על הכול?

אמרו לנו שחייבים להציג חזית אחידה מול הילדים, שחשוב שההורים יסכימו על הכל. אני רוצה דווקא לטעון אחרת.

חורף חם

החורף הגיע, הביא איתו את הקור העז, ואתם סגורים בבית עם הילדים ומשתגעים? אפשר גם אחרת.

התגובות שלכם ...

מוצרי החודש

אני מרגיש

ספר ההפעלה הנפלא של דן שטאובר מעודד ילדים לדבר על רגשות ולפתח תקשורת טובה. מומלץ!

הורים לילדים – מה אתם מחפשים?