מה לא נכתב על תקופת הגיל בין שנה וחצי - וגיל שנתיים וחצי בחיי הפעוט?! מומחים הכתירו תקופה זאת כ" גיל שנתיים הנורא " ואף הזהירו את ההורים מפני מה שמחכה להם כשהפעוט יתחיל להפגין עצמאות (כאבי ראש, מותשות...).

מה לא נכתב על תקופת הגיל בין שנה וחצי - וגיל שנתיים וחצי בחיי הפעוט?! מומחים הכתירו תקופה זאת כ" גיל שנתיים הנורא " ואף הזהירו את ההורים מפני מה שמחכה להם כשהפעוט יתחיל להפגין עצמאות (כאבי ראש, מותשות...).

מה זאת עצמאות אצל ילדים?

על פי מילון "אבן- שושן", עצמאות פירושה עמידה של האדם ברשות עצמו, אי תלות באחרים, אוטונומיה. אנו מתרגמים הגדרה זו ליכולת של האדם לפעול במישורים שונים תוך הפעלת שיקול דעת, כשקודם לכן הוא הספיק ליצור זהות אישית נפרדת. וזה בדיוק מה שמנסה הילד הקטן שלנו לעשות... "מרד ראשון" הינו תהליך התפתחותי תקין הקורה בד"כ ב גיל שנתיים,נורמאלי וחשוב ביותר. אריקסון, הפסיכולוג הנודע, טען שלאדם שתי מטרות מרכזיות המניעות אותו:

1. לגבש את תחושת הזהות הייחודית לו.
2. להשיג יכולת שליטה טובה בסביבתו.


מטרות אלו, עפ"י אריקסון, מושגות באמצעות רצף שלבים התפתחותיים לאורך כל חיי האדם. הצורך של הפעוט ליצור זהות אישית נפרדת מהווה חלק מהשלב ההתפתחותי השני, המתרחש בגילאים 1-3 שנים וזכה לכינוי מרד " גיל שנתיים ". גם מרגרט מאהלר, פסיכואנליטיקאית, שרטטה את תהליך יצירת הזהות העצמית של הילד כמורכב משני תהליכים עיקריים, הבאים לידי ביטוי בשלוש השנים הראשונות לחייו:

1. תהליך ההיפרדות הפסיכולוגית מההורים: ההבנה שההורים והילד הינם ישויות נפרדות.
2. תהליך יצירת הזהות האישית המובחנת, שפירושה: ההבנה של הפעוט את עצמו ומי הוא "עצמו". ובאמת , בסביבות גיל שנתיים , לפעמים כבר בגיל שנה וחצי , מתחיל "המרד".

מה קורה לילד ומה הוא מרגיש בתקופה זו?

הפעוט חווה ומתנסה בשני תהליכי שינוי משמעותיים:

1. הוא כבר יודע ללכת, לרוץ ולהגיע למקומות גבוהים ומוסתרים. הוא כבר לא התינוק חסר האונים ששכב על גבו או על בטנו והיה תלוי במבוגרים שסביבו. הוא מסוגל להחליט מה לעשות ולאן ללכת לבד, בכוחות עצמו.
2. אותו פעוט מתחיל לדבר וליצור קשר עם הסובבים אותו. אוצר המילים שלו גדל ומתרחב כל הזמן. הוא מבין מה אומרים ומבקשים ממנו המבוגרים או ילדים אחרים, והכי חשוב מבחינתו: הוא מסוגל להביע את רצונותיו ומחשבותיו באופן ברור למדי.

הפעוט נמצא אפוא בשלב התפתחותי מרגש ,מסעיר ומלא אפשרויות חדשות, אשר הופכות את עולמו לגדול, מלא הרפתקאות ובמיוחד: כזה שעוזר לו לנסות ולהתרחק מהוריו. הוא יעשה הכול בכדי לנסות וליצור לעצמו זהות עצמית, עצמאית ונפרדת מהוריו (בהם הוא עדיין תלוי מאד).

למה חשוב לעזור לפעוט לממש את רצונו העז לעצמאות?

תהליך זה של ביסוס זהות עצמית אישית קשור קשר הדוק ליצירת הדימוי העצמי של הילד! ככל שיצליח הפעוט לרכוש עצמאות אישית באופן שתואם את גילו - כך הוא יהיה בטוח יותר בעצמו, בעל דימוי עצמי חיובי ולכן גם בעל יכולת ליצירת יחסים בינאישיים חיוביים ומשמעותיים. ככלל, תהליך "המרד הראשון" שעובר הפעוט אינו מתקיים בחלל ריק. הוא מתקיים בחיק המשפחה, עם ההורים והמבוגרים המשמעותיים האחרים שסביבו. התגובות שלכם לשינוי שחל בו, התמיכה או אי-התמיכה, העידוד או הכעס - כולם משמשים נקודת מוצא למסע הארוך של הפעוט להגדרתו העצמית. (ראו את המאמר על זהות עצמית בגיל ההתבגרות).

איך אפשר לעזור לילד ברצונו להיות עצמאי ומובדל מהוריו?

• ביכולתנו ליצור עבורו סביבה בטוחה ,אוהבת ומכילה. סביבה בה הוא ידע שתמיד יש לו לאן לחזור ולקבל פרגון ותמיכה. למשל: הפעוט בגיל השנתיים יוצא לחצר ומשחק על הדשא, כשהוא יודע שהוריו (אחד מהם או שניהם) נמצאים בקרבת מקום ותמיד יוכל לרוץ אליהם ו"לתדלק" בחיבוק.
• לתת לו את היכולת לשלוט בחייו באמצעות יצירת מצבים בהם הוא זה שמקבל החלטות. למשל: הוא בוחר איזה מעדן לאכול מתוך שני סוגים שאנו מציעים לו. הוא בוחר אילו צעצועים להכניס לאמבטיה מתוך ההיצע הקיים, וכיו"ב.
• עוד מאפיין של שליטה על חייו הוא האפשרות הניתנת לו לממש את רצונותיו בכל פעם מחדש, בהתאם לשלב ההתפתחותי בחייו. להשתדל לאפשר לו להתנסות בחוויות חדשות ולבצע פעולות שנראות אולי מסוכנות, אך עם השגחה מתאימה וזהירות יוכל לעשותן ולהתאמן בהן. כמובן, להשתדל לא לבצע עבורו פעולות שכעת מבקש לעשות "לבד".
• "היום אתה אחראי על פינת בובות הפרווה שבחדר שלך" - הענקת תחומי אחריות לפעוטות כחלק מביסוס עצמאות הינה חלק חשוב ומעורר גאווה עבור הפעוט בגיל השנתים. כך יחוש שסומכים עליו וכי הוא בעל תפקיד חשוב...

אבל, מה עושים ואיך מתמודדים עם הסרבנות, התקפי הזעם והבכי האופיניים לגיל השנתיים??

להורים קשה להתמודד עם התקפי הזעם גם בשל תסמונת ה "מה יגידו השכנים או החברים" בעקבות המחזה הלא נעים של ילד בגיל שנתיים צורח בבכי היסטרי. עלינו לזכור כי התקפים אלה מעידים גם על הקשרים הטובים בין ההורים לילד, שמרגיש בטוח באהבת הוריו אליו ויודע שתמיד יקבלו אותו, גם אם יתנהג שלא לרוחם. לכן, אין לנסות למנוע אותם, גם מפני שלא ניתן. חשוב למתן את המאבקים עם פעוטות ע"י:
• הצבת גבולות ברורים, בעקביות, תוך הפעלת שיקול דעת הורי. באופן זה אנו ממקדים את הפעוט ומאותתים לו מה מותר ומה אסור. הגבולות מעניקים תחושת הגנה וביטחון לפעוט, על אף שממשיך ומנסה לפרוץ אותם. חשוב ליצור סולם עדיפויות משפחתי ולהחליט על מה להתעקש ובאילו מקרים לוותר. במילים אחרות,להיות גמישים ולהבין שהצבת הגבולות אינה באה להילחם בפעוט, אלא ליצור עבורו מעין מעטפת דמיונית של קירות תומכים שבמסגרתם יוכל לפעול ולתפקד בביטחון מלא!
• מבינים שזהו ביטוי של מצוקה. נשארים קרוב אליו ומחבקים "חיבוק דב" שעוזר לו להירגע, תוך העברת מסר מילולי שמשקף את תחושותיו ומביע אמפטיה: "אתה נורא כועס כי לא קיבלת את המכונית שכ"כ רצית. ככה אני שומרת עליך שלא תפגע בעצמך או באחרים".
• ניתן לנסות ולשחזר את מאפייני המצבים במסגרתם מתקיים מופע התקף הזעם ולנסות לנטרל אותם.


על הכותבת:
רויטל רגב
.M.S.W, מטפלת במבוגרים ונוער בגישה פסיכו-דינאמית,
בוגרת שני תארים מאוניברסיטת "בר-אילן" בהצטיינות (תואר שני בעבודה סוציאלית קלינית)
www.rrt.co.il
054-4686009
info@rrt.co.il

 


עוד באותו נושא

עוברים את ארוחות החגים

מחפץ מעבר ועד שעת שינה, כל מה שכדאי שתדעו וטיפים לארוחת חג נעימה גם עם קטנטנים.

חום בתינוקות

חום גבוה כשלעצמו אינו מחלה אלא ביטוי למלחמה של מערכת החיסון במחלה.

התגובות שלכם ...

מוצרי החודש

אני מרגיש

ספר ההפעלה הנפלא של דן שטאובר מעודד ילדים לדבר על רגשות ולפתח תקשורת טובה. מומלץ!

הורים לילדים – מה אתם מחפשים?