הפרעות קשב וריכוז מנקודת מבט אחרת

הפרעת קשב וריכוז הינה הפרעה השכיחה בקרב כ-5-7 אחוזים מהאוכלוסיה ואולם בשנים האחרונות נראה כי השכיחות עולה ועולה, הן בקרב הילדים המאובחנים והן בקרב הילדים המציגים תופעות הדומות להפרעה.

הניסיון הטיפולי מוכיח כי אכן ישנה עלייה ניכרת בילדים הסובלים מתווית של הפרעת קשב וריכוז אך הגורמים לתופעות הללו אינן קשור בהכרח לתופעה.

סיבות להופעת תופעות המדמות הפרעת קשב וריכוז:

* רגישויות למזון-מוצרי מזון שונים, חומרים משמרים וצבעי מאכל, חומרים סליצילאטים, רגישויות לסוכר

* תהליכי עיבוד סוכר המייצרים נדנדה תחושתית-מעודף לסור לחוסר סוכר בדם

* חוסרים תזונתיים-בעקבות חוסר גיוון בתזונה או גורמים אחרים-חסר ברזל, חסר ויטמיני בי,חסר בחומצות שומן

* קשיים מוטוריים-בעיות של סרבול מוטורי שגורמות לחוסר יכולת השתלבות ולאי נוחות פנימית בגוף, בעיות של חגורת כתפיים ויציבה המונעות מהילד יכולת לשבת ולהתרכז ולחלק את הקשב בסביבה שלו, גורמות לבעיות בתיאום עין יד , טונוס שרירי מוגבר או נמוך ועוד.

* בעיות במערכת התחושה- תת תחושתיות או תחושתיות ובעיות במערכת שיווי המשקל

* הרעלה של מתכות כבדות בגוף-כספית, עופרת, קדמיום ועוד וזאת בעקבות חיסונים, חשיפה מוגזמת למקורות עתירי מתכת כגון-דגים, טונה, סתימות בשיניים, מתכות הנמצאות בסביבת החיים שאינן עומדות בתקן המחמיר (מגורים בסביבות מפעלי תעשייה למשל)

* ליקויי ראייה ושמיעה שאינם מאובחנים בזמן

* הפרעות שינה שאינן מאובחנות

* חינוך- גבולות ומשמע, כישורי חיים, פינוק ותחושת שעמום-גורמי מפתח בדרך לפיתוח הפרעות קשב וריכוז ואף ביכולת לצמצם את השפעותיהן.

בהתייחסנו להפרעות קשב וריכוז עלינו לזכור שחל מההפרעות משלבות תופעות אלימות והיפראקטיביות ואילו חלק משלבות תופעות של "עצלנות", בעיות ריכוז, חולמנות, התבודדות וסגירות חברתית ועוד.

רגישויות למזון:

ילדים, מעצם היותם ילדים חסרים את מנגנוני ההתמודדות הפנימיים הקיימים אצל מבוגרים ולכן כאשר גופם בא במגע עם גורמי מזון המייצרים אלרגיות הרי שאין ביכולתם לווסת את התחושות.(אגב-גם מבוגר מתקשה בדרך כלל לחוות תחושות אלרגניות).

כתוצאה מחוסר היכולת להתמודד מוקצנת מאד התחושה של הילד ומתבטאת לרוב בשינויים קיצוניים במצבי הרוח שלו, בהפרעות ביכולת הריכוז, חוסר מנוחה וחוסר שקט פנימיים, עצבנות ועוד.

רגישויות למזון עלולות להיות מלוות גם בסימפטומים פיזיים-בעיות ודלקות אוזניים, כאבי ראש,

עצירות,נזלות כרוניות,עייפות ועוד- המקשים בעצמם את יכולת התפקוד- ואכן אנו רואים הרבה ילדים הסובלים מהפרעות קשב ומסימפטומים אלו.

תהליך התפתחות האלרגיה בגוף:

כאשר חודר לגוף גורם החשוד כמעורר אלרגיה-מערכת העיכול לא מצליחה לפרקו ומשחררת חומר הנקרא היסטמין- חומר המעורר בפועל את תגובות האלרגיה (ולכן כאשר יש אלרגיה נוטלים תרופות אנטי היסטמיניות).

ההיסטמין הינו חומר כימי בעל השפעה חזקה מאד במוח. במוח ישנם קולטנים להיסטמין אשר נמצאים באונה הלימבית-אותה אונה האחראית על הרגשות  ומצב הרוח וכך קורה שעקב הפרשה עודפת של היסטמין והשפעתו על המוח נצפות תופעות של שינויים קיצוניים בהתנהגות, הפרעות מנטליות קשות ותופעות שלרוב מאובחנות כהפרעות קשב וריכוז.

ילד שאוכל מזון שהוא רגיש אליו בתדירות גבוהה, סובל מהפרשה עודפת ורציפה של היסטמין מה שמשפיע באופן כרוני על התנהגותו ועם הזמן קשה להפריד בין התנהגותו לבין הגורמים לה.

דוגמאות למוצרים החשודים כמעוררי אלרגיה:

מוצרי חיטה:

כאשר ילד רגיש למוצרי חיטה, מערכת העיכול לא מפרקת את החיטה במלואה. הפירוק נותר גס ולכן נשארים במערכת רסיסי חיטה.רסיסי חיטה אלו חודרים לדם דרך כיסים במערכת העיכול (שפתוחים אצל ילדים רגישים-תסמונת המעי החדיר). רסיסים אלו נקשרים לחומרים אופיאטיים (אנדורפינים) במוח-חומרים מרגיעים, משככי כאבים,המדמים את תחושת האופיום-אותה תחושה של "סוטול", חוסר ריכוז, בהייה וכולי. כך קורה שלאחר צריכת החיטה הילד הופך עייף, אדיש, ישנוני, כבד וחסר מרץ, מבולבל, מפוזר בדעתו ולא מרוכז, כשבנוסף הוא לרוב יסבול גם מכאבי בטן, נפיחות ואי נוחות כללית.

ואולם, החומרים האופיאטיים מייצרים תחושה ממכרת הגורמת לילד לרצות עוד ועוד מוצרי חיטה למיניהם-בצקים, מאפים ועוד-מה שמייצר מעגל הרסני במיוחד.

הטיפול במצב זה הוא כמובן איתור גורמי המזון וסילוקם מהתזונה תוך כדי תמיכה בגופו של הילד וחיזוקו.על מנת לעשות תהליך זה באופן מבוקר יש לעשותו בהמלצה ובהשגחה של איש מקצוע המתמחה בתחום.

רגישות לחומרים סליצילאטיים:

בשנת 1973 מצא האלרגולוג ורופא הילדים ד"ר פיינגולד שחומרים מסוימים בתזונתנו כגון חומצה סליצילית וצבעי מאכל גורמים להיפראקטיביות.

קיימים כ-5000 חומרים סליצילאטיים (חומרים דמויי אספירין) בעיקר בצבעי מאכל, חומרי שימור, סוכריות ומסטיקים בטעם מנטה וחומרי טעם וריח מלאכותיים.

חומרים אלו מעוררים אלרגיות קשות וגורמים לתופעות הדומות להפרעות קשב וריכוז, בעיקר אצל ילדים ועל כן יש חשיבות גדולה במיוחד בהוצאתם מהתזונה.

במחקר מסוים שניסה לבדוק את השפעת צבעי המאכל נתנו לקבוצת ילדים היפראקטיביים לשתות מיץ תפוזים המכיל טרטרזין (E-102, שבינתיים אוסר לשימוש אבל מהווה רק אחד מני רבים) לעומת קבוצת ביקורת שכללה ילדים שאינם היפראקטיביים להם נתנו לשתות מיץ תפוזים תעשייתי ללא טרטרזין.

לאחר 24 שעות בדקו את הממצאים וגילו כי חלה עלייה משמעותית ברמות האבץ בשתן של הילדים אשר הצביעה על העובדה כי הטרטרזין גורם לאיבוד אבץ ולהפחתת הכמות בו בדם. האבץ הינו מינרל חשוב וחיוני ביותר המעורב במאות תהליכים אנזימטיים וחסר בו קשור בין היתר ליכולת התפקוד של המוח, לבעיות התנהגות ולמידה.

בנוסף, מתוך 10 ילדים שקיבלו את המיץ עם הטרטרזין- 4 סבלו מתגובה חריפה, 2 קיבלו אקזמה, 1 קיבל התקף אסטמה לאחר 40 דקות-וזאת בנוסף לפגיעה ברמות האבץ.

אי סבילות לסוכר:

תזונת הילדים בעידננו מורכבת מהרבה סוכרים ופחמימות פשוטות- עוגות, עוגיות, לחמים מקמח לבן, גלידות, משקאות קלים ותוססים, פיצות, דגני בוקר וכולי. מזונות אלו עתירים בסוכר וחסרים בפחמימות מורכבות. סוכר פשוט הינו סוכר המתפרק במהירות בדם, נותן תחושה של אנרגיה זמינה אך מהר מאד השפעתו מתפוגגת (זאת לעומת פחמימה מורכבת המתפרקת בהדרגה לזרם הדם והשפעתה ארוכת טווח).

כאשר הפחמימה מתפרקת במהירות ישנה הצפה של אנרגיה זמינה בדם..הגוף אינו אוהב סוכר זמין בכמות גבוהה בדם ולכן מאותת ללבלב להיכנס לפעולה- להפריש כמויות גדולות של אינסולין על מנת להכניס את הסוכר הזמין בדם לתוך התאים.

ההצפה באינסולין גורמת לירידה דרמטית ברמות הסוכר בדם וכך באופן פתאומי נוצרת תחושה של עייפות, חולשה,רעד,סחרחורת, אי שקט –תחושת מצוקה אמיתית.

גם המערכת ההורמונלית אינה אוהבת מצב בלתי מאוזן זה ולכן באופן מיידי גורמת להפרשת אדרנלין-הגורם להתעשתות מהירה של הגוף דרך כיווץ מהיר של כלי דם, האצת קצה הלב, דריכות של מערכת העצבים ועוד..ומיד אותו הילד שהיה חלש ותשוש הופך עצבני, חסר מנוחה-הפעם מעודף אנרגיה, שריריו מכווצים והוא כולו דרך לפעולה.

חשוב להבין, בקרב ילדים שרמת הסוכר בדמם ירודה באופן כללי, הצורך בסוכר הוא כמעט צורך הישרדותי לשם התפקוד..כך כשרמת הסוכר בדם יורדת יש דרישה כמעט בלתי נשלטת של הגוף לסוכר ועד שהדרישה לא תמולא הגוף לא יוכל לשקוט.דרישה זו כמעט לחלוטין אינה תלויה בילד.

כאשר פחמימה זו נצרכת עם חלבון, וכאשר הפחמימה הינה מלאה ומורכבת השפעתה שונה לחלוטין.

(אגב-גם מבוגרים חווים תחושות אלו שלעיתים מפורשות אפילו כהתקפי חרדה).

עבור ילד קטן ורך הטלטלה התחושתית הנ"ל עלולה להיות דרמטית ומהממת .

על פי מחקים שנעשו נמצא כי ילדים מגיבים באופן קיצוני לסוכר מאשר מבוגרים. במחקר מסוים השוו בין תגובות ילדים למנת סוכר לבין תגובות מבוגרים לאותם כמויות.

רמת הסוכר בדם ורמת האדרנלין נמדדו אחת לחצי שעה במשך 5 שעות. המדידות הראו שרמת הסוכר נשארה בתחום הנורמל אצל ילדים ומבוגרים כאחד אולם רמות האדרנלין אצל ילדים היו גבוהות פי 10 מתחום הנורמל למשך 5 שעות לאחר נטילת מנת הסוכר.

גם כאן חשוב להיוועץ באיש מקצוע המתמחה בתחום על מנת שיוכל לבנות תפריט מאוזן ולטפל בילד. תפריט מאוזן והדרגתי הינו חיוני וזאת על מנת שלא ליצור תחושות גמילה קשות בעקבות הקטנה כמויות הסוכר בתפריט.

חסרים תזונתיים:

בקרב ילדים רבים ניתן למצוא חסרים תזונתיים שונים, בעיקר עקב תזונה לקויה, בעיות ספיגה,בעיות של חדירות מעי, קנדידה ועוד.

חסרים אלו עלולים להיות משמעותיים במיוחד בקרב ילדים הסובלים מהפרעות קשב וריכוז או תופעות דומות.

דוגמא:

בקרב ילדים המרבים באכילת בשר מעובד בעיקר, ממתקים ומשקאות תוססים ניתן למצוא חוסר איזון בין סידן וזרחן וזאת משום שמזונות אלו עשירים בזרחן ועניים בסידן. תזונה עשירה בזרחן מעכבת קליטת מגנזיום..כך נוצר מצב מורכב של חסר במגנזיום ובסידן-הגורם בין היתר לעצבנות, אי שקט, תופעות הדמויות חרדה, רפלקסים חדים, התכווצויות שרירים, כאבי ראש ומגרנות וליקויי למידה שניתן למדוד אותם אף במבחני אינטיליגנציה.

הרעלות של מתכות כבדות וכימיקלים:

מתכות כבדות כגון עופרת וקדמיום הן תוצרי לוואי הרעילים ביותר של התעשייה המודרנית ורמת פגיעותם של ילדים מהם גבוהה במיוחד. בדיקות מעבדה הראו כי בגופם של ילדים היפראקטיביים נמצאו רמות גבוהות של אלומיניום ועופרת וכמובן רמות נמוכות של אבץ.

עופרת-מתכת רעילה הגורמת להפרעות קשות במערכת העצבים בקרב ילדים כמו גם לתופעות התנהגות אחרות, פוגעת בתפיסה החושית, בתהליכי למידה, בזיכרון, ביכולת לפתור בעיות, גורמת להתנהגות אלימה ותוקפנית, היפראקטיביות ועוד.

רמות עופרת גבוהות ניתן למצוא באזורים הסמוכים לאזורי תעשייה. בארה"ב למשל ישנו תקן מחמיר במיוחד לגבי מקומות בהם ניתן להקים גני ילדים.

קדמיום-חומר כימי רעיל במיוחד המשמש  במכשירים חשמליים, סוללות גומי, פלסטיק, קוטלי חרקים, ועוד.

בסוף שנות ה-80 החלו עובדים במפעל הסוללות של תדיראן בקרית עקרון להתלונן על שורה ארוכה של מיחושים ומחלות. לאחדים נשרו השיניים,, עובדות התקשו להרות וחלקן הפילו את עובריהן, חלקם איבדו את חוש הריח, היו שסבלו מכאבי ראש והקאות באופן כרוני, והיו כמה שאף לקו בסרטן.הסימנים הובילו לפס הייצור של סוללות הניקל קדמיום..

ואם כך הגיבו מבוגרים יש רק לתאר כיצד יגיבו ילדים.

כימיקלים רבים, צבעים המכילים מתכות ועוד נמצאו לא מכבר בתעשיית הצעצועים השופעת עבור ילדים מה שהגביר עד מאד את החשיפה שלהם למתכות כבדות.

הרעלות כספית- בעבר חיסונים הכילו כמויות גדולות של כספית ואולם כיום ניתן להיחשף לכספית בעיקר במזונות-דגי ים, טונה ובסתימות, מה שפחות רלוונטי לגבי ילדים.

הפרעות מוטורית ותחושתיות:

מתח (טונוס) שרירי לא מאוזן:

מתח שרירי-טונוס השריר הוא מידת ההתנגדות שהשריר נמצא בו במצב מנוחה. במצב זה בשריר קיים בסיסי לפעולה. בזמן מנוחה השריר אמור להיות רפוי במידה, במצב מנוחה.

ילדים רבים נולדים עם טונוס שרירי נמוך. כלומר השריר רך מדי למגע, ואין בו יכולת כיווץ טובה. במצב זה הילד נראה רפוי, חלש ועייף, יציבתו רפויה והוא חסר יכולת התמודדות פנימית.

חגורת הכתפיים שלו בדרך כלל חלשה ואינה מסוגלת להחזיק את גופו. בשל כך יש לו קושי בתיאום קשר עין יד מה שמקשה מאד על יכולת התפקוד בבית הספר ועל יכולת הריכוז.

לעיתים ילדים במצב זה מפתחים סרבול מוטורי כלומר- הילד אינו מסוגל להתמודד עם מטלות גופניות בסיסיות כגון ריצה, קפיצה, או משחק מה שגורר בעקבותיו נטישה ובידוד חברתי וכל אלה מייצרים בעיות התנהגות.הילד הופך ל"עצלן", חסר ריכוז ומתויג כילד בעייתי.

לעומת זאת ישנם ילדים שבעקבות הטונוס הנמוך מפתחים מנגנוני פיצוי הבאים לידי ביטוי בטונוס גבוה בחלקים שונים..דבר זה גורם למתח שרירי מוגבר, לתחושת אי שקט פנימית הנגרמת כתוצאה מחוסר יכולת להרפות, הילד דרוך, עצבני, והוא מתקשה לעמוד במטלות פשוטות הדורשות ריכוז או הרפיה. אנו רואים זאת עוד בראשית דרכם של הילדים כאשר הילדים מתקשים להרגיע עצמם, אינם מסוגלים להיות לבד, להירדם לבד, זקוקים לגירויים מתמידים וכולי.

על מנת להרפות מהמתח הפנימי אותו הוא חווה הילד מיצר סביבו סיטואציות המתפרשות כאלימות או תוקפניות אך הוא זקוק להם לשם הרגעה עצמית.

ואם לא די, הרי שלכל אלה מצטרפת גם מערכת התחושה:

מערכת התחושה נותנת לנו מידע לגבי מגע,תנועה ומצב הגוף במרחב.

מערכת התנועה-

מבוססת על מערכת תחושה פנימית, שבאמצעותה חש הגוף את עצמו במרחב, ונותנת מידע לגבי טווחי תנועה ועוצמתה, מידע המהווה בסיס למודעות הגוף.מערכת זו  מאפשרת לשמור על יציבה, על שליטה בתנועה ועל זכירת רצף תנועתי. החיישנים של המערכת נמצאים בגידים, בשרירים ובמפרקים.

מערכת המגע-

חוש המגע, הקולט את גירויי המגע, שמגיעים מבחוץ ומתרגם אותם לתחושת מגע. אנו מקבלים תחושות טקטיליות (מגע) דרך עורנו. חוש זה מעביר מסרים מחיישנים, שנמצאים בעור, לגבי מגע, לחץ, טמפרטורה, כאב, חוזק, רכות/קושי ונפח.

החוש הטקטילי מספק לנו 2 סוגי מערכות: מערכת הגנה- המגיבה למגע ומסייעת לגוף להתעורר, אם המגע מזיק או מסוכן, ומערכת אבחנה- המאפשרת לקלוט מידע ע"י מגע, ללמוד אותו ולהבחין מתי נוגעים בנו, מתי אנו נוגעים באחרים ובאיזה מקום בגוף מתרחש המגע. המידע מגיע למוח וזוהי התפיסה.

מערכת שיווי המשקל-מערכת וסטיבולרית-
החוש הווסטיבולרי נותן לנו מידע על השינויים בתנוחת הראש ועל השינויים בכיוון שאליו אנו נעים. חוש זה אחראי על היכולת שלנו לשמור על שיווי משקל ולייצב את עצמנו. הוא מארגן את גופנו ומוחנו לתפקוד יומיומי אפקטיבי. החיישנים נמצאים באוזן הפנימית בתוך נוזל מיוחד. הנוזל מושפע מכל תנועה קלה, ומאפשר לנו לקלוט שינויים בתנועת הראש בצורה מדויקת. תחושות בלתי נעימות בשעת תנועה מקורן לרוב ברגישות של מערכת זו.

אנו מקבלים תחושות וסטיבולריות מהאוזן הפנימית-תחושת שיווי משקל ,התנסויות תנועתיות ומיקום בחלל.

דוגמאות:

ילד שמערכת התחושה שלו ערנית מדי חווה כל מידע מהסביבה בצורה מוגזמת-כל מגע קל בגופו מתפרש בגירוי יתר, כמכה, כחוויה כואבת ואלימה. הוא מגיב בצורה מוגזמת לחשיפה לחומרים שונים, סובל מאי נוחות של בדים, תוויות וכולי. ישנם כאלה שאינם מסוגלים לחוש את מגע הכסא, או חומרים שונים שהוא אמור לבוא עימם במגע כמו-דבק או צבעים וכולי. על מנת לפרוק את העודף המצטבר בו הילד נמצא במצב של עוררות יתר, פעלתנות מוגזמת.

ילד כזה מגיב בצורה אקטיבית ותוקפנית לכל גירוי שרק עלול לגעת בו..הוא נמצא במצב הישרדותי שמטרתו להגן עליו מפני מגע לא נעים.

לעומתו ישנו מצב הפוך בו מערכת התחושה הינה חלשה מדי, כלומר על מנת לחוש הילד זקוק לגירוי מוגבר..כך, על מנת לחוש קרבה של ילד הוא יתקוף אותו בחוזקה, יחבק חיבוק דב, יתחכך בחוזקה בחומרים, יצור סביבו מהומה על מנת לעורר תשומת לב וכולי.

ילד זה גם כן נמצא במצב של תנועתיות מוגברת אך הפעם על מנת לעורר את גופו ולא להרגיעו.

הפרעות במערכת שיווי המשקל:

ילד שמערכת שיווי המשקל לא התבססה היטב בשלביו המוקדמים עלול למצוא עצמו בחיפוש מתמיד אחר שיווי משקל על מנת לשמור על איזון ויציבה.כך למשל אנו עלולים למצוא ילדים הנמצאים בתנועה מתמדת ללא הפסקה וזאת משום שבתחושתם הפנימית ברגע שהם יעצרו הם יאבדו את שיווי המשקל שלהם ויפלו.

הנושא של בעיות מוטוריות ותחושתיות חייב לקבל התייחסות ספציפית, הכוונה מוטורית ועבודה תחושתית אינטנסיבית על מנת להביא את הגוף לאיזון.

בנוסף יש לזכור שבקרב ילדים אלו ישנם המון ילדים הסובלים גם מרגישויות למזון מה שרק מעצים את הבעיה.

הפרעות שינה, ליקוי ראייה ושמיעה:

ילד הסובל באופן כרוני מדלקות אוזניים חוזרות, נוזלים באוזניים וכולי עלול לסבול מירידה בשמיעה, מה שעלול לפגוע באופן משמעותי ביכולת התגובה שלו.

כאשר ילד מציג תופעות מהסוג המדובר חשוב במיוחד לבצע בדיקת שמיה על מנת לשלול השפעה זו.

כנ"ל לגבי ראייה-

זכור לי מקרה ספציפי של ילדה שסבלה מהמון בעיות התנהגות, חוסר יכולת התמצאות במרחב, התנהגות אלימה וכולי שבסופו של דבר נמצא בבדיקת ראייה כי היא זקוקה למשקפיים במספר 10!

בעיות שינה-

ילדים רבים ישנים שינה שאינה רצופה ואינה רגועה. נצפות תנועות רגליים, התהפכויות ותנועתיות גבוהה. הסיבות להרפות השינה מגוונות-ביניהן רגישויות למזון, אי נוחות גופנית, חוסר שקט פנימי, מתח, שקד שלישי מוגדל, בעיות נשימה וכולי ואולם כאשר ילד אינו ישן טוב לאורך זמן גופו עייף לאורך היום, מחשבתו נודדת, יכולת הקשב והריכוז יורדים, ולעיתים קרובות הוא מפצה על העייפות בהתנהגות פעילה מדי ותוקפנית.

חינוך:

חינוך הינו מרכיב חשוב ומשמעותי בהכוונה ובטיפול בילדים בכלל ובילדים הסובלים מהפרעות קשב וריכוז בפרט.

חוסר גבולות הוא מצב שעלול בקלות להביא ילדים לפתח דרכי התנהגות דומות להיפראקטיביות. הצורך בסיפוק המיידי וחוסר היכולת להישמע להוראות ההורה מייצר סיטואציות של בכי והתנהגות תוקפנית מתוך ידיעה שההורה אינו מסוגל לעמוד בתופעות אלו.זוהי פעולה מכוונת היטב שהילד יודע כי תניב לו תוצאות ראויות.

ילדנו גדלים בעידן של שפע. שפע מהיר ומיידי. הם מחונכים לחשוב כי הכול מגיע להם וכי אנו ההורים והסביבה חייבים לעשות הכול על מנת לספק את רצונם. ילד שגדל בתחושה כי הכול מגיע לו הופך מהר מאד לילד משועמם, חסר סיפוק, שהצורך לספק את רצונו ולשמח אותו הולכים ומתעצמים ומגיעים למצב כמעט בלתי אפשרי.

ילדים אלו אבדו את הסקרנות הטבעית לחקור את הדברים הפשוטים, אבדו עניין בסביבה, איבדו את הכבוד לרכוש, להוריהם, למוריהם ובהמשך אף יאבדו את העניין בעצמם.

הם אינם שמחים במה שיש להם ועסוקים כל הזמן בלחפש את הגירוי האולטימטיבי הבא- מה שלרוב נמצא בגירויים אלימים, מסוכנים הנותנים תחושת עליונות זמנית.

ילדים אלו זקוקים ליד מנתבת ומכוונת, ולפעולות חנוך יסודיות ומוכוונות היטב.

על ההורים לקבל הכוונה כיצד ניתן יהיה להציב גבולות ובד בבד ליצור עניין מחודש בחיים.ניתן להציע לילדים להשתלב בפרויקטים שונים על פי מיד העניין שלהם, להציע חוגים שונים שיוכלו לבנות משהו פנימי עמוק ויציב יותר, לתת מטלות להגברת המנהיגות והביטחון העצמי, למצוא מסגרות חינוכיות אתגריות ומתאימות ועוד.

לרוב

בניית האמון המחודש, בניית הערך העצמי של ההורים כדמות מכוונת ובניית האני העצמי הפנימי של הילד הם אלה שיבנו בסיס אחר להתפתחות.

יד אוהבת, ברורה ומכוונת יכולה להוציא את הטוב מכל ילד ולהעצים אותו מהמקום בו הוא נמצא ועם כל קושי שקיים.

על הכותבת:
טל קבסה,
מנהלת ומייסדת מרכז mamay - מרכז לרפואת ילדים משולבת
לאתר: http://www.mamay.co.il/
טלפון: 03-7382619