כשהילד הולך לגן בפעם הראשונה

כל שנה חוזר על עצמו הריטואל הקבוע של ילדים קטנים הממררים בבכי כשהם צריכים להיפרד מאבא ואמא ולהיכנס לגן החדש.

אבל, לא רק לילדים קשה, גם להורים. ולא פעם בוכה האמא כשהיא רואה מבעד לחלון הקטן של הדלת, איך הבייבי שלה מתקשה להירגע.

פרידות הן חלק בלתי נפרד מהחיים שלנו, אומרים פילוסופים ואנשי חינוך.

כבר מרגע היוולדו מתחיל התינוק להיפרד.

הוא נפרד מהבית הראשון שלו שהוא הרחם, שבו גדל והתפתח במשך 9 חודשים.

אחר כך הוא נפרד כל פעם מחדש מהדמויות המשמעותיות בחייו, אלה הסובבים אותו ודואגים לכל צרכיו -  כשאמא נעלמת מטווח הראייה שלו לכמה דקות או כשהוא בוכה ונדמה לו שאף אחד לא שומע אותו ולא נענה לצרכיו.

כשהוא גדל קצת, הוא נפרד מצעצוע שנשבר, נעלם או נלקח.

הוא גם נפרד מסביבת מגורים מוכרת אם הוא עובר דירה ועוד ועוד.

אלמנט משמעותי בפרידה הוא השינוי מהמוכר והמעבר ללא ידוע.

"היכולת שלנו להיפרד ממצב מוכר ולהסתגל למצב חדש תלויה בכלים שפיתחנו במשך השנים" אומרת ד"ר עדה בקר יועצת חינוכית-התפתחותית. "כשילד הולך לגן, לא מדובר באירוע חד פעמי שעלינו לעבור בשלום אלא בתהליך. האופן שבו נתמודד עם התהליך, יקבע אם הילד ייצא מחוזק מהניסיון, ויצביע על הדרך בה יתמודד עם פרידות ומצבים קשים אחרים בשלבים השונים של חייו".

למה קשה כל כך, בייחוד לאם, להיפרד מהילד, להשאיר אותו בגן ולתת אימון בגננות ובמטפלות ?

הכל מתחיל בתחילת תקופת ההתעברות של האישה.

ד. ויניקוט, הפסיכיאטר הבריטי הנודע, שכתב ספרים ומאמרים רבים בנושא הקשר אם-ילד טבע את המושג "מושקעות אימהית ראשונית". על פיו, מתחילת ההיריון מכוונת האם לעתיד, לתינוק העומד להיוולד.

מכוונות זו חשובה והכרחית לבניית מערכת יחסים מוצקה בין האם לעתיד וילדה.  והנה, בשעה טובה נולד התינוק ולרוב האם היא הדמות הדומיננטית בחייו והיא זו שמטפלת בתינוק חסר הישע ימים כלילות.

בסביבות גיל חצי שנה הטוטאליות בטיפול נחלשת לרוב משום שהתינוק מתחיל להיות יותר עצמאי.

אולם, הקשר אם-תינוק ממשיך להיות חזק. ולכן, כשהאם מתחילה לחשוב על תחומי עיסוק נוספים, חוץ מהטיפול בתינוק, מתעוררים רגשי האשם מרבצם ומרימים ראש. הם מתחזקים כשהפעוט מתחיל ללכת למעון או גן וחוזר רק אחר הצהריים לאמו ואביו.

"ההחלטה להכניס את הילד למסגרת ולא להיות שותפים להתפתחות היומיומית הכל-כך משמעותית בשנים הראשונות לחייו, מעוררת חרדות" מסבירה ד"ר עדה בקר.

רבים מאיתנו שמעו על אמהות שלא שבעו נחת, בלשון המעטה, כששמעו שהבייבי שלהן קורא לגננת "אמא".

בנוסף, הורים רבים חרדים מהמחשבה שהמטפלת בגן לא תבין את התינוק ולא תיענה לצרכיו, כמו אמא ואבא: "איך היא תדע מתי הוא רעב? איך היא תדע לפרש את סוגי הבכי השונים שלו? ומי יגן עליו מפני פעוטות אחרים שיציקו לו?"

כדי להקל על ההורים את המעבר של ילדם מהבית לגן, הכנו עבורם מקבץ עצות מפי מומחי חינוך לגיל הרך וגננות מנוסות:

1. להירגע ככל האפשר. לשוחח עם הורים שעברו את חוויית הפרידה מהילד בגן ולהיעזר בתובנות שלהם.
2. להפנים שהילד קולט את מצב הרוח של ההורים ומפנים אותו.
3. לבדוק היטב ובקפדנות רבה את מאפייני הגן אליו שולחים את הילד ולא להסתפק בחוות דעת של הורים אחרים.
4. לברר האם הגן עומד תחת פיקוח של גוף מוכר ואמין.
5. לברר מהי הכשרתו המקצועית של הצוות המקצועי.
6. לברר אם קיימים אישורים מתאימים הקשורים לבטיחות הגן ולבקש לראות אותם.
7. לבקר בגן ללא הודעה מראש ולבדוק את מאפייני הקשר של הצוות עם הילדים – מידת החום, האהבה והאמפטיה של הצוות לילדים.
8. לבקר במטבח ולבדוק את הניקיון ודרך הכנת האוכל.
9. לבדוק את רמת הציוד בגן ואת תקינותו.
10. והכי חשוב -  אם החלטתם שהגן מתאים לילד, ליצור יחסי אימון והערכה מקצועית ביניכם לבין הצוות המטפל בילדים. וזאת משום שהמטפלות והגננות מרגישות היטב אם ההורים חשדניים כלפיהן ולא נותנים בהן אימון. מה שמשפיע על איכות הקשר בינן להורים.

הנחיות נוספות מתייחסות להכנת הילד בבית, לשינוי שיחול בחייו:

• לשוחח על הגן, הצוות והילדים החדשים.
• לטייל ליד הגן החדש ולנסוע כמה פעמים במסלול מהבית לגן, או ללכת אליו ברגל.
• לברר אם הילד מכיר ילדים שגם הם ילכו לאותו גן ואז לנסות ולהפגיש אותם כמה פעמים.
• לקנות או להשאיל מהספרייה ספרי-ילדים שמספרים על המעבר לגן או ספרים שמדברים על פרידה ומפגש עם אנשים ומקומות חדשים.
• לצייר, לכייר ולשחק עם בובות מסוגים שונים (בהתאם למידת התפתחותו והיכולת שלו להפנים) כשנושא הוא פרידה והתמודדות עם עולם חדש ולא מוכר.
• להכין טקס " ממחר יואב/איתי/ טל או שונית הם ילדים גדולים".
• הטקס יכלול מעין מסיבת יום הולדת משפחתית או עם כמה חברים ויכלול הענקת מתנה  או תעודה לילד הבוגר. רצוי שהמתנה תתאים לשהייה בגן ותהיה פונקציונלית כדי שהילד יוכל ללכת איתה לגן, לפחות בימים הראשונים.
• לחילופין - אפשר ללכת בהרכב משפחתי מלא לחנות צעצועים ולבחור מתנה "לילד הבוגר".
• כדאי מאד לא לערוך שינויים בחייו של הילד או בסדר יומו עד שיתרגל לגן החדש.

היום הראשון בגן

1. אפשר להגיע לגן מוקדם, לפני שכל הילדים והוריהם יגיעו כדי לאפשר לילד נחיתה רכה בגן, לפני תחילת ה"המהומה" של תחילת שנה בגן.
2. לטייל ביחד בחדרי הגן ובחצר ולנסות מתקני חצר או משחקים בתוך הגן.
3. חשוב לתמוך בילד ולאפשר לו להימנע מפעילות משותפת עם הילדים, לתמוך ברצונו לצפות בפעילויות מהצד ולתת לו את התחושה שההורים לצידו והם מקור הביטחון והאהבה שלו.
4. ילדים רבים מבקשים לקחת לגן את הבובה/הדובי או הסמרטוט שאיתו הם ישנים. אפשר להציע להם לקחת את הצעצוע או החפץ אליהם הם קשורים, גם אם אינם מבקשים זאת.
5. על השאלה כמה זמן להישאר עם הילד בגן אין תשובה אחת. תלוי מהי מדיניות הצוות בגן, מהו גיל הילד, כמה מוכנים ההורים לפרידה מהילד וכמה חזק הוא בוכה...
6. אולם, בשום מקרה, אין להיעלם או לעזוב את הילד כשהוא אינו מודע לכך או אינו יודע שאתם נפרדים ממנו.
7. ייסורי הפרידה מהילד בימים הראשונים הינם קשים לילדים, אולם נדמה שלהורים הם קשים יותר." אפשר להקל על החששות והפחדים באמצעות שיחות עם הורים שכבר חוו את הימים הראשונים בגן עם ילדיהם. לקרוא ספרות בנושא וגם לנסות ולהירגע באמצעות שיח ושיג פנימי, דמיון מודרך או מדיטציה לפני שיוצאים לגן בבוקר.

מקורות :
פסיכולוגיה של הילד והמתבגר / ש.סולברג / תשס"ז
ילדות וחברה / א. אריקסון / 1960
אינטליגנציה רגשית / ד. גולמן / תשנ"ז
תינוקות,טף,הורים ומטפלים / פ. קליין –עורכת / תשס"א
"דילמות הוריות בתקופת הינקות-יציאה לעבודה ובחירת מסגרת טיפול לא הורית עבור תינוקות"/ קורן-קריא בתוך- תינוקות,טף ,הורים ומטפלים  / פ.קליין –עורכת / תשס"א
"גן וגם –הסתגלות ילדים למסגרת החינוכית" / רונית הראל בתוך האתר לאנשי מקצוע בגיל הרך.  

כל הזכויות שמורות ל"דרך המילים-מרכז נעמה למידע חברתי"

על הכותבת:
אורלי נעמה אלקריב
"דרך המילים"-מרכז נעמה למידע חברתי
אתר: http://www.derech-hamilim.co.il/
דוא"ל orlina6@walla.co.il
טלפון: 052-8711578