ממה נובע הלחץ של ההורים לקראת העליה לכיתה א'? מה מדאיג אותם כל כך? איך אפשר להפיג את הפחדים והחרדות?

"...חשבתי שזה יהיה להיפך, אבל לא, אתה שמח ללכת לבית הספר, אמא ואני בוכים בחוץ... לא תמיד אני בטוח שהכנו אותך ליום הזה כמו שצריך... כשאבא שלך היה בן שש, משום מה תמיד השאירו אותו בחוץ... ואם יהיה לך מזל, אהוב שלי ומיד יזמינו אותך לחצר לשחק, תסתכל הצידה לראות אם יש שם ילד שעומד לבד... תקרא לו להצטרף, בשביל אבא".
כך, בכנות כובשת מתאר יאיר לפיד את תחושותיו כשליאור ילדו עלה לכיתה א'.

רבות נכתב על המעבר של ילדים מהגן לכיתה א'. הורים רבים רושמים את ילדיהם לסדנאות, חוגים ומיני מכינות לרכישת מיומנויות לכיתה א'. העיקר שהילד יהיה מוכן לקראת המעבר והשינוי החשוב הזה.

מהו מעבר בחיי אדם? מעבר מוגדר כתהליך שינוי מצורה אחת לאחרת, ממצב, מפעילות או ממקום אחד לאחר ובא לידי ביטוי, בדרך כלל, בשינויים פנימיים וחיצוניים המתייחסים ליחסים ותפקידים.

אורית גודקאר, פסיכולוגית חינוכית בכירה, חוקרת  ומטפלת באמהות ברמת גן וכרכור, מסבירה ואומרת : "החיים מלאים מצבי מעבר קטנים וגדולים, נורמטיביים ויוצאים מן הכלל. מעבר מערות לשינה הוא מעבר יומיומי קטן, אך מעבר. לעומת זאת מעבר למקום מגורים חדש הינו מעבר נורמטיבי אבל דרמטי. לעומת זאת, מעבר למשפחה חדשה בעקבות אסון משפחתי, הוא מעבר לא נורמטיבי ודרמטי.

לכל אחד מאיתנו, מבוגרים כילדים, יש מידה משתנה של סובלנות לשינוי ולמעברים. יש ילדים שמקבלים אותם בקלות ויש שזקוקים לזמן או שמגיבים בצורה סוערת. לעיתים התגובה דחויה - בהתחלה נראה שהכל טוב ולאחר זמן מה מופיע המשבר. יש ילדים שמתכנסים ויש כאלה שמחצינים את הקושי.
גודקאר ממליצה לדבר על הקושי, לתאר אותו בקול רם לילד ולשתף אותו בתחושות דומות של המבוגר.

אבל, רגע, מה עם ההורים של הילדים? גם ההורים חווים מעבר דרמטי נורמטיבי עם כניסת הילד לבית הספר.
הם נשארים לרוב עם החששות והפחדים ומחפשים תשובות אצל הורים מנוסים, בספרים, במאמרים וגם אצל אנשי מקצוע.

ממה נובע הלחץ של ההורים? מה מדאיג אותם כל כך?
על פי גודקאר, מגוון הפחדים והחששות של ההורים רב ועוצמתן משתנה מהורה להורה. ניתן לסווגן לכמה קבוצות:
א. זיכרונות ילדות בעיקר שליליים  –"המפגש עם בית הספר מעורר אצל הורים רבים זיכרונות מתקופת בית הספר שלהם, על המורכבות של החוויה הזו עבורם. אם נדבר עם הורים, נראה שלמרביתם יש עניינים לא פתורים לגבי תקופת בית הספר וזה משליך על האופן בו הם מקבלים את כניסת הילד או הילדה לבית הספר. לכן, גם ההורים עושים תהליך רגשי בינם לבין עצמם, במידה משתנה של מודעות והתכוונות לכך, לקראת השינוי המתקרב."
ואכן, לכל אחד מאתנו זיכרונות חיוביים ושליליים ממערכת החינוך. כשאנחנו ההורים מעבירים לילדים את הזיכרונות החיוביים, אנחנו יוצרים אצלם תחושה ראשונית נעימה, כזאת שמעוררת רצון לבדוק ולהתנסות בחוויות שעליהן סיפרנו לילדים. כשאנחנו מעבירים מסרים שליליים כתובנות הוריות כמו : "עכשיו אתה כבר לא ילד קטן, צריך להתרכז בלימודים ולא לשחק כל כך הרבה עם החברים" או: "כשאני הייתי בגילך לא אהבתי את המורה שלי שושנה וכל הזמן סבלתי בכיתה בגללה. לכן, תבדוק תמיד אם המורה מתייחסת אלייך כמו שצריך", אנחנו מתווים לילדים התחלה קשה וקודרת, כזאת שתפחיד אותם כי "לאבא או לאמא לא היה כיף בבית הספר והם לא אהבו כל כך ללכת אליו".

ב. חששות מאובדן שליטה – עכשיו, כשהילד בכיתה א', משתנים חוקי המשחק ותחושת השליטה של ההורים לגבי המתרחש בעולמו של ילדים פוחתת. יעל, אמא של נועה שאוטוטו עולה לכיתה א', מתארת זאת כסוג של איבוד כיוון הורי: "עד עכשיו, כשנועה היתה בגן, ידעתי מיהם אנשי הצוות, מהי האינטראקציה הקיימת בין נועה לבין כל אחד מהם, כמה ילדים יש בגן, מהו סדר היום ומה לקנות כל סוף שנה לגננת ולסייעת. עכשיו, אני מרגישה כאילו הלכתי לאיבוד. נועה הקטנה עם הרבה ילדים לא מוכרים. את המורה והסייעת ראיתי רק פעמיים ואין לי מושג איך היא תצליח להסביר מה שהיא רוצה במקום חדש עם כל כך הרבה ילדים?"
אובדן שליטה נוסף בא לידי ביטוי גם בהפיכת "הגוזל הקטן" לילד גדול ועצמאי - ילד שכבר אינו תלוי כל כך באמא ואבא ומתחיל לתרגל באופן עצמאי כישורי חיים בסביבה חדשה ומאתגרת.

ג. פחד מכישלון – "ישנם הורים המוטרדים מאד מההיבט ההישגי – האם ילדי ילמד לקרוא? האם הבת שלי תהיה בין הראשונים בכיתה בחשבון? מה יחשבו עלי כשיכירו את יכולות הלמידה של הילדים שלי? "

הורים רבים מרגישים שמשפחתם ותפקודה נבחנים באמצעות הישגי הילדים שלהם. מה שבא לידי ביטוי במיוחד בבית הספר.  ולכן, אין פלא שסדנאות ההכנה לכיתה א' תופסות תאוצה ולימוד אנגלית בשיטות שונות הפך לטרנד בקרב ילדים בוגרי גן ילדים.

הדחיפה להישגים ומצוינות (הרבה פעמים בלי קשר ליכולתו האמיתית של הילד) נובעת לא פעם מתסכולי למידה של ההורים כשהיו קטנים או משאיפה לפרפקציוניזם.
היבט נוסף הוא התחום החברתי שגם ילדים מייחסים לו חשיבות רבה. בייחוד כשהגיעו זה לא מכבר מקבוצת ילדים מגובשת ומוכרת בגן הילדים.
יעל אמא של נועה, מרגיעה ומספרת ש"מהר מאד ראיתי שלנועה שלי ולילדים אחרים יש "זיכרון קצר מה שנקרא והם בכלל לא התחברו לילדים מהגן ויצרו חברויות נהדרות עם כמה ילדים שהגיעו בכלל ממושב בסביבה שלנו".

ד. אובדן הילדות - "יש הורים שתופסים את בית הספר כקץ הילדות ולכן הם מנסים לפצות את הילדים על האובדן כמו שהם תופסים אותו"
אובדן הילדות כסוף תקופת התמימות הילדית, סופה של תקופה שבמסגרתה לא היו הילדים כבולים למערכת חוקים ותקנות מחייבים ואולי גם סופה של תקופת גיל הורית שבמסגרתה הם נחשבו להורים צעירים ועכשיו הם כבר מבוגרים יותר.
ה. ציפיות הוריות מול מציאות בית ספרית - אורית גודקאר מייחסת חשיבות רבה "למפגש בין הציפיות והמשאלות של ההורים ובין המציאות שהם פוגשים בפועל, בבית הספר. הורים עלולים להרגיש חרדה אם הם מרגישים שהצוות החינוכי לא מקצועי מספיק או שבית הספר הוא מוסד לא מוצלח באופנים שונים - לא יעיל, מתנהל בצורה מבולבלת ולא עקבית וכדומה."
ו. הבדלים בין השקפת העולם החינוכית של ההורים וערכים עליהם מושתתת המערכת הבית-ספרית. כשהפער גדול ומשמעותי נוצרים קונפליקטים ומתחים בין ההורים לבית הספר שהילדים עדים להם ומושפעים מהם לרעה. מה אמור להרגיש ילד קטן שרק נכנס למסגרת חדשה כשהוא שומע את הוריו משוחחים ביניהם ורוטנים על "עומס שיעורי הבית הלא פרופורציונלי לגיל של יותם שלנו"? או שהם מתלוננים על כך "שאין מספיק שיעורי חשבון ולא לומדים בכלל אנגלית. איך הילדים יתקדמו בחיים?"
ז. כשהילד השני או השלישי עולה לכיתה א' - גודקאר מתייחסת לסוגייה זו ואומרת שהעובדה שההורים נחשבים מנוסים בשלב מעבר זה, אינה הופכת את החוויה לקלה יותר: " יש מצבים, כאשר לבכורים היתה כניסה לא טובה לבית הספר, שהאחים הצעירים יותר "ישלמו" במידת חרדה מוגברת לאור התנסות העבר. מאד משמעותי כאן איך נחווה הקשר עם בית הספר והצוות החינוכי-קשר טוב יכול להפחית חרדות וההיפך.
מה שבטוח משתנה כשמדובר בילד שני או יותר בסדר הלידה - תחושת ההתחדשות קצת מתעמעמת. יש הרגשה ש"אנחנו כבר הורים ותיקים ונדע איך להתמודד עם זה". אבל, חרדה היא גם פונקציה של איך ההורים תופסים את הילדים שלהם. הורים שרואים את הבת שלהם כבעייתית, סביר להניח שיפתחו רמת חרדה גבוהה יותר מאשר הורים שחווים את ביתם מוצלחת ונוחה לגידול וחינוך."

איך אפשר לעזור להורים ולהפיג במידה כזאת או אחרת את הפחדים והחרדות שלהם?
1. להתייחס ללא נודע כאל הרפתקה מסקרנת הטומנת בחובה חוויות ולמידה מועילה. בית הספר חדש ונפתח רק השנה? יופי, לילדים יהיו מזגנים חדישים, ציוד חדשני והרבה חלונות עם אור שמש.
המורה "טירונית" וזו השנה הראשונה שלה בהוראה?  נהדר. היא תשתדל להיות הכי טובה, כדי להוכיח להורים שחוסר הניסיון שלה הוא יתרון. היא גם תפגין יוזמה וחדשנות כדי להראות למנהלת שהיא "שווה" קידום או קביעות.
הילד נמצא בכיתה עם המון ילדים שאינו מכיר והוא בודד? זאת הזדמנות להשתדל ולהתחבר לחברים חדשים, ילדים עם משחקים לא מוכרים וחדשים, יש להם בבית כלב וגם חתולים והם אוהבים לבשל ולאפות עם אמא שלהם, מה שמבטיח מסעות קולינריים, כל פעם כשבאים אליהם הביתה.
2. כמו בכל מעבר, מוכרות עוזרת מאד להפחית חרדות", מסכמת גודקאר.
3. רצוי לבקר בבית הספר, לשוחח עם המחנכת העתידית ואם יש חשש שלילד שעולה לכיתה א' יש קשיים הדורשים סיוע - גם עם יועצת בית הספר או הפסיכולוגית.
4. עצה נוספת חשובה מאד מתייחסת למחסן הרגשות של ההורים: "אפשר ונכון לנסות להפריד בין התחושות שנובעות מהזיכרונות הפרטיים שלנו, ובין מה שנכון לילדה או לילד, אלו שייכנסו לכיתה א.
5. להתייחס לכל ילד כאדם בפני עצמו וכישות עצמאית, חושבת ובעלת יכולת לעמוד באתגרים. "חשוב לזכור את היתרונות של כל ילד - הוא אולי מתקשה להחזיק עיפרון, אבל חברותי מאד. היא אולי זקוקה לתמיכה בלמידה, אבל מלאת מוטיבציה ונכונות לעבוד".
6. להפסיק ולהשוות בין האחים במשפחה. כל ילד הוא עולם שלם.
7. לתת משמעות מעשית למונח "מעורבות הורים". להיות מעורבים בנעשה בכיתה ובבית הספר. ולראיה: הפסיכולוג יואל אליצור שבדק תהליכים והתנהגות של התמודדות משפחתית עם מצב הלחץ של כניסת ילד לכיתה א', מצא שמשפחות שהתמודדו בצורה הטובה ביותר עם מצב הלחץ של כיתה א', היו משפחות שבהן שני ההורים היו מעורבים בהתמודדות, עמדו בקשר עם בית הספר ופעלו מתוך שיתוף פעולה איתו.

ולסיום-רשימת ספרי ילדים בנושא "אני עולה לכיתה א" :
ליאורה הולכת לבית הספר  / ק. באומגרט
אודי / ק. הנקס
ברלה, ברלה, בוא לבית הספר  /פ. קז
עולים לכיתה א' / ס. שיר
ספרו לי על כיתה א' /  ה,כוכבי
כתה א' של אמא   /נ.מקמל-עתיר
בום בילי בום - כיתה א' שלום / ז. אביב
סבא הולך לכיתה א' / ש. שכטר
לכיתה א' עם פליקס /  א. לנגן , ק. דרופ

על הכותבת:
אורלי נעמה אלקריב
"דרך המילים"-מרכז נעמה למידע חברתי
אתר: www.derech-hamilim.co.il
דוא"ל orlina6@walla.co.il
טלפון: 052-8711578


עוד באותו נושא

דמעות של פרידה

בראשון בספטמבר מתחילים הילדים ללכת לגן. המעבר לגן חדש או אפילו חזרה לאותו גן אחרי תקופה של חופש עשויה...

חוזרים ללימודים - מי אמר חינוך חינם?

החופש הגדול מסתיים. האמת? נהניתי. אבל ההוצאות... הן פשוט לא נגמרות. ועכשיו כבר מחכה האתגר הבא...

התגובות שלכם ...

מוצרי החודש

אני מרגיש

ספר ההפעלה הנפלא של דן שטאובר מעודד ילדים לדבר על רגשות ולפתח תקשורת טובה. מומלץ!

הורים לילדים – מה אתם מחפשים?