מאמר זה עוסק ב"חרדת המוות" אצל ילדים.

הדיבור על המוות מתחיל אצל ילדים בערך בגיל 4, ובדרך כלל נמשך עד גיל 6 עת הולכים לכיתה א'.

 

העיסוק בו הוא חלק מסיום המעגל ההתפתחותי אצלם: בגיל 4 הם סוגרים מעגל עם עצמם, הם מתחילים להיות יותר גדולים ועצמאיים: הם מתלבשים לבד, אוכלים ומתחילים להבין מה קורה סביבם – ולא רק בהתייחסות להורים, לגננות ולמשפחה מסביב.

 

דבר מאוד חשוב בדיבור על המוות הוא לא להיבהל ממנו. אני מאמינה שכל הורה יעצור לרגע כאשר בנו/ביתו ידברו על המוות. הילדים מבינים שהם מצאו "נושא" שמדבר אל ההורים: הם עוצרים, מקשיבים ומדברים איתם. לילדים בגילאים אלה, שכבר פחות מתייחסים אליהם בכל רגע ורגע – מאוד חשוב למצוא נושא שמקרב את ההורים אליהם.

 

לכן אנחנו, כהורים, גם אם עצרנו, צריכים לא להיבהל. הבהלה מבהילה את הילדים. הם מבינים שהם קיבלו תשומת לב אבל יחד עם זאת הבינו שיש בנושא (שהם עדיין לא מבינים לגמרי) עניין! מפחיד!

הם רואים את עצמם דרכינו ודרך התגובות שלנו (כמו במראה) – ולכן אם אנחנו נבהלים – הם מבינים שזה נושא מבהיל. ובכל פעם שירצו להבהיל אותנו – יש להם דרך, ואנחנו ניבהל כל פעם מחדש – "כי אם ילדי חוזר על נושא המוות עוד ועוד – סימן שיש משהו לדאוג".

לכן קודם כל בואו ונירגע. נושא המוות הוא לגיטימי בכל בית והוא בעיקר מסמן להורים: "אני רוצה לדבר איתכם, ובדרך כלל – על רגשות". המוות מעניין כנושא של רגשות – שלנו כהורים ושלהם כילדים.   גם אם הילדים מדברים על עניינים קונקרטיים, כמו: איך הוא נקבר? הם בעצם חושבים: "מה הוא מרגיש שם באדמה, לבד?" מה שמעניין את הילדים הוא הרגשות שלהם כלפי המוות, כלפי הסוף, הגעגועים, הזיכרון והבדידות.

ועכשיו לשיחה עצמה

פיתחו בשאלות פתוחות: לברר עם ילדכם מה מעניין אותו במוות – איזה מוות ראית? מי סיפר לך? דיברתם על המוות בגן? – גם דברים שנראים לכם ברורים –לא ברורים בשיחה.

אפשר גם לתת לילדכם לצייר את מה שהוא רוצה לספר לכם – אולי יהיה לו יותר קל לצייר.

באופן כללי אפשר לדבר על המוות כמו על כל נושא אחר, אם ילדכם עסוק בו. אפשר לדבר על מוות של חיות קטנות כמו ג'וקים, נמלים ופרפרים שחיים יום אחד ולהעלות את הנושא המחזורי בטבע – אם הילדים כבר יודעים לצייר עיגול.

הדיבור על המוות יכול להוביל שיחה גם על הפחד – פחד הוא רגש יעיל ולגיטימי בדיוק כמו אושר אהבה, שמחה תסכול ועצבות.   פחד הוא רגש שיש לו השלכה מעשית על היזהרות מסכנה ולכן אסור להגיד לילד/ה – אל תפחד/י. באמירה זו אנחנו מבטלים את התחושות שלו/ה וגם את היעילות של הפחד שמעורר בטיחות!

המלצות

כאשר ילד מספר על הפחד, כדאי להתחיל להקשיב לו, ל"בנות איתו סיפור", להתייחס אליו ואפילו להזכיר לו את "הפחד" עוד כמה פעמים – האם את/ה שוב פוחד/ת מהכלב? האם שוב באה המפלצת בלילה? לא לפחד להזכיר לילדינו את הפחד כי הוא לא דבר רע – והילדים יבינו שאנחנו מתייחסים לרגשות שלהם, וזה דבר מאד חשוב!

בהקשר זה אני רוצה לשלוח אתכם לקרוא את הספר – "דרקון – אין דבר כזה" שנכתב ואויר על ידי ג'ק קנט זהו ספר להורים שמסביר שפחד קטן שלא מתייחסים אליו – הופך להיות פחד גדול. כאשר מתייחסים אליו – הוא קטן וקטן עד שמגיע למידתו הנכונה.

כל האמור בכתבה זו אינו מחליף ייעוץ עם אדם מקצועי לגבי ילדיכם/ילדתכן.

 

על הכותבת:
דנה שלמון
תרפיסטית באומנות M.A
מתמחה בהפרעות קשב בכל גיל
dana500@gmail.com 


עוד באותו נושא

סיפור השואה מדור לדור

איך מסבירים לפעוטות את יום השואה? ומה הקשר של כל אלו לחג הפסח, לבת פרעה ולמשה רבנו?

"אבא, גם אתה תמות?" - איך לענות לילדים ששואלים על מוות

הצפירה, שמבשרת על זמן התייחדות עם הנופלים, מזמינה גם פחד ושאלות על המוות. איך מתמודדים עם זה בצורה נכונה?

התגובות שלכם ...

מוצרי החודש

אני מרגיש

ספר ההפעלה הנפלא של דן שטאובר מעודד ילדים לדבר על רגשות ולפתח תקשורת טובה. מומלץ!

הורים לילדים – מה אתם מחפשים?