ההבנה הזו, שכדי לתת לילדי דברים שאני מעולם לא קיבלתי עלי לדעת מה לא קיבלתי, להתמודד איתו וללמוד לקבל את שחסר, והמחסור בכלים פרקטיים לדו-שיח עם הילד שלי, הובילו אותי לחקור וללמוד, ובסופו של דבר לפתח את הגישה ל"הורות מודעת".

כמעט מאז שאני זוכרת את עצמי, הבטחתי לעצמי שאני לא אהיה כמו הוריי. אני אהיה אם טובה יותר, קשובה יותר וכו‘.

משאלת לב זו הובילה אותי להרבה שנים של טיפול פסיכולוגי והתנסויות בתחומים משלימים שונים.

כשהייתי בהריון, זה היה הפחד העיקרי שלי: "איזו מן אמא אהיה?". אחרי שבני נולד, הבנתי, שאף על פי שהמטרה שלי היא להעניק לו את הטוב ביותר שאני יכולה, הוא אדם בפני עצמו ולא תמיד הוא יפרש את הטוב שלי כטוב.

הבנתי גם עוד דבר: נכון, אני לא כמו הוריי, אני מגדלת את ילדי בצורה ובאורח חיים אחר, אבל המשקעים שהותירה בי הילדות שלי, החסכים שלי, המקומות החשוכים בנפשי משפיעים גם הם על חינוך ילדי, ולפעמים, דווקא כשאני רוצה להיות חזקה- הם מופיעים.

בעיות בלתי פתורות, שלנו, ההורים עם עצמנו, בתוכנו (אשר על פי רוב קשורות לילדות שלנו), עלולות ליצור חוסר אירגון בנפשנו ובפעולתנו. הדבר עלול לגרום לנו להגיב בעוצמה רגשית ובאופן לא צפוי בקשרים שלנו עם הילדים שלנו.

 

זכרונות ילדותי ליוו ומלווים אותי כל הזמן. למשך תקופה מסוימת ראיתי בזיכרונות האלו נטל ולא הבנתי את המתנה שיש בידי. כולם מסביבי שכחו את עברם, והילדות נדמה כנטמעת מבין חייהם, ואילו אני חיה את ילדותי ונערותי כל הזמן.

כשאור, בני, נולד, התחלתי להבין את מהות המתנה שקיבלתי מהיקום.

כן, אני זוכרת את ילדותי, כן, פעמים רבות היא צורבת בחיי ומשפיעה על חיי ועל התנהגותי, אבל הסיבה שאני זוכרת אותה היא כדי שאוכל לשנות.

שאוכל לשנות לא רק את חיי וחיי ילדי, אלא שאוכל לעזור לאחרים, הרוצים בכך להשתנות.

 

רובנו בוחרים לא לזכור, ואם כבר לזכור, אז שיהיו אלו התקופות היפות. רובנו מנטרלים את הרגש מהזיכרונות הלא נעימים שלהם, וכך כשהם מספרים עליהם נדמה כאילו הכל תקין.

ואז מגיע הילד.

הילד בשר ודם שלנו מעיר בנו את הילד הוירטואלי- ממשי שמצוי בתוך כל אחד ואחד מאיתנו. הילד בשר ודם שלנו מחזיר (גם אם באופן לא מודע) את כל הרגשות לזיכרונות, וכשאנחנו עוברים עם ילדינו את תקופות החיים שלו, שמזכירות את תקופות חיינו, אנחנו שבים לילדותנו.

 

כילדים, אנחנו כועסים המון על ההורים שלנו (טוב, לפחות אני כעסתי המון), על כל מה שהם לא נותנים לנו או לא מקשיבים לנו. כהורים, אנחנו נוטים להלקות את עצמנו פעמים רבות על דברים שעשינו או אמרנו שלא באמת רצינו לעשות או להגיד.

 

ההבנה הזו, שכדי לתת לילדי דברים שאני מעולם לא קיבלתי, עלי לדעת מה לא קיבלתי, להתמודד איתו וללמוד לקבל את שחסר, והמחסור בכלים פרקטיים לדו- שיח עם הילד שלי, הובילו אותי לחקור וללמוד, ובסופו של דבר לפתח את הגישה ל"הורות מודעת"

 

על הכותבת:
יעל עיני- להיפתח לחיים, מרכז לריפוי וצמיחה אישית
מפתחת הגישה ל"הורות מודעת"
רוצים לקבל טיפים וכלים להורות? הירשמו כאן: http://beaparent.co.il/
יש לכם שאלות בנושאי הורות? היכנסו לפורום ההורות

 


עוד באותו נושא

איזה ילד אף פעם לא מסיר את המסכה?

רוב הילדים יסירו את המסכות בתום החג, אבל חלקם יצטרכו להמשיך ולחבוש אותן, לעיתים עד סוף חייהם. למה אני מתכוונת?

מימוש פוטנציאל ההצלחה - הורים וילדים כאחד

מימוש פוטנציאל אינו הצטיינות, אלא להיות הטוב ביותר שהטבע המולד מאפשר לך

התגובות שלכם ...

מוצרי החודש

אני מרגיש

ספר ההפעלה הנפלא של דן שטאובר מעודד ילדים לדבר על רגשות ולפתח תקשורת טובה. מומלץ!

הורים לילדים – מה אתם מחפשים?