את אולי השלמת עם הדפוס הזה. אך מה יהא על ילדייך?

מוותרת על עצמך? ילדייך משלמים את המחיר
מאת: אורנה זכאי

מאז ומתמיד בעלך וכל הסובבים אותך, היו חשובים יותר ממך. הרצונות שלהם, הנוחיות שלהם, הדעות שלהם וההעדפות שלהם. לכך הורגלת מימים ימימה וכך את ממשיכה לחיות. את אולי השלמת עם הדפוס הזה. אך מה יהא על ילדייך?

מאז שאת זוכרת את עצמך, לא היה לך מספיק ביטחון עצמי לעמוד על שלך ולדרוש את המגיע לך. תמיד סבלת מחוסר הערכה עצמית, מה שגרם לכך, שכמעט תמיד וויתרת על עצמך. מה שהאחרים רצו (ואין זה משנה אם זה בעלך, המחנכת של הבת, השכנה או גיסתך), היה תמיד יותר חשוב ולכן, וויתרת על הרצונות שלך, למענם.

יתכן ובינתיים השלמת עם הבינוניות שבחייך, אבל קחי בחשבון, שהנכונות שלך להמשיך ולחיות בדפוס הזה, משליכה ישירות גם על עתידם של ילדייך ומייצרת דורות נוספים של גברים אנוכיים ושתלטנים, בצד נשים ותרניות וכנועות, שהאושר מהן והלאה.

הקרבה עצמית, בשביל מי?

כבר שנים שאת מודעת למצבך וחולמת לשנותו, אבל, החשש מתגובתו של בעלך והסובבים אותך, מהקושי להתעמת מולם וליצור שינוי ב"סטאטוס קוו" ביניכם (שכולם כל כך מרוצים ממנו חוץ ממך), מונעים ממך ליצור שינוי ולשנות עמדה. "מילא" את אומרת לעצמך. "אני כבר מבוגרת, החיים שלי מאחורי ואין לי ברירה אלא להשלים עם המציאות. לפחות אינני מערערת את עולמם של ילדיי בשינויים מרחיקי לכת ומעניקה להם כך חיים שלווים ובטוחים".

 

את כל כך טועה.

אם את סבורה שההקרבה של אושרך, היא זו שתגרום לילדייך אושר ובעתיד למערכות יחסים מוצלחות בעבודה, מול הבוס, עם חברים, שכנים ומכרים, כמו גם לזוגיות טובה, הרי שאת מנחילה להם בדיוק את ההיפך.


ילדים הנם כמו חומר ביד היוצר

ילדייך הנם כחומר ביד היוצר. מבחינתם, את משמשת כמודל להתנהגות נכונה. אותך הם מחקים ואת ההתנהגויות שלך הם מפנימים. אין פה שאלה של בחירה או רצון חופשי, תהליך ההטמעה נעשה באופן טבעי, ממש כמו אכילה ושתייה. כך, שגם אם בגילאי העשרה הם ינסו למרוד בדפוסים הללו, ה"כוויה" כבר נצרבה. ה"קוד" כבר נשתל וכמה לא פשוט יהיה עבורם לשנות אותו...

זוכרת אותך? עומדת ליד אימך, ממתינות להיכנס למורה. אמא נכנסה שפופה מעט, עם חיוך מתנצל ואת נכנסת אחריה. המורה דיברה. בהחלטיות, בידענות ועם המון ביטחון עצמי, כשאימא שלך לעומתה, רק הנהנה ושתקה.

זוכרת כמה כאבה לך החולשה שלה? כמה התביישת וקיווית שאת לא תהיי כזו. את תהיי נחרצת בדעתך. תעמדי על שלך. את תהיי אם שביתה תתגאה בה...

הכתובת על הקיר. זה הזמן לערוך שינוי...

ילדייך מתבגרים מרגע לרגע. היום הם צעירים ומחר כבר ימצאו לעצמם בני זוג, מקומות עבודה, חברים ואף יקימו את ביתם. למעשה, כל רגע בו את נמנעת מליצור שינוי במערכות היחסים שלך, את במו ידייך קובעת את עתידם.

במילים אחרות, אם לא תערכי שינוי דראסטי עכשיו על מנת לעצור את הדפוס הלקוי, גם ביתך מן הסתם, תשחזר אחד לאחד את הדפוס ותגדל להיות אישה פאסיבית, תלותית וחסרת ביטחון עצמי.

האם זה מה שאת מאחלת עבורה?!

כשאת דואגת לעצמך, את דואגת לילדייך!

אם קשה לך למצוא בתוכך את נקודת ההנעה, שתאפשר לך התפתחות אישית, עשי זאת למען ילדייך! עבורם, אני מאמינה, תמצאי בתוכך את הכוחות לעשות זאת (זה מפליא עד כמה אנו מוכנות להרחיק לכת עבור ילדינו ועד כמה מעט אנו מעיזות לפרגן לעצמנו).

ואין מדובר בשינויים דראסטיים. אינך חייבת לחולל מהפיכות. מספיק שתתחילי לנוע בכיוון, לפתוח את עצמך לרעיון וכבר האנרגיה שסביבך תיקלט בחושים המחודדים של ילדייך. הם, יפנימו את החזון שלך, את המקום אליו את שואפת להגיע ולא את המקום בו את מצויה בנקודת הזמן הנוכחית.

את תצרי לעצמך חיים טובים יותר ומעל לכל, תבטיחי את עתידם של ילדייך...

 

על הכותבת:
אורנה זכאי,
מאמנת אישית,
מפתחת שיטת "התבוננות" לשיפור הביטחון העצמי ולהעצמת נשים

עוד באותו נושא

שיווק, זה כל הסיפור

השנתיים הראשונות הן תקופה של השקעה לייצוב וביסוס העסק במטרה שבסוף שנתיים אלו ההכנסות יכסו את ההוצאות ואפילו יותר מכך

להיות אמא עובדת - מנקודת מבט אחרת

אני ממליצה להבין את המשמעות של המילה עסק לפני שהאמא אשר סיימה את חופשת הלידה, תמהר לחזור למעגל העבודה והקריירה

התגובות שלכם ...

מוצרי החודש

אני מרגיש

ספר ההפעלה הנפלא של דן שטאובר מעודד ילדים לדבר על רגשות ולפתח תקשורת טובה. מומלץ!

הורים לילדים – מה אתם מחפשים?