פסח מתקרב ונושא היציאה מעבדות לחרות מעסיק את מוחי ללא הפסקה בהקשר של הורות, ילדים ומה שביניהם.

יש לי את הזכות להיות הורה לזאטוטה שבקרוב ימלאו לה שנתיים. קטנטונת זו הגיחה לעולם והשתלטה על חיי באופן מלא. זה לא שלא התכוונתי להיות אבא, וגם מאוד רציתי בבואה, אך לא תיארתי לעצמי שחיי ישתנו מן הקצה אל הקצה עד כדי כך שזמני עם עצמי ילך לאיבוד באופן טוטאלי. מצב חדש זה גרם לי, בהרבה מובנים, להגיע למצבים שלא חשבתי שאגיע.  את שירותי הצבאי עברתי בגולני עוד בזמנים שלאימהות לא היו את מספרי הטלפון של המ"פ  ובאמת עברתי דברים לא פשוטים, אך לחוויה שבה יצור קטן מנהל את חיי באופן מוחלט לא הייתי מוכן.  יש בזה מן איבוד שליטה או תחושה/הרגשה שאתה כבר לא אחראי על חייך יותר.  מישהו אחר מכתיב את סדר היום ודואג בצורה מושלמת להתנגש בכל ההרגלים הישנים שלך.  אתה כבר לא קם בבוקר בשבילך, אתה כבר לא חושב את המחשבות שחשבת בעבר, אתה כבר לא שייך לעצמך......

נשמע קטסטרופאלי?

כן, יש בזה משהו שיכול להוציא אדם מאיזון ולהכניס הרבה מתח לחיים.  ואפשר להשתמש במילה עבדות כשמסתכלים על התמונה בעיניים שמביטות אך ורק פנימה לתוכך.  אני בטוח שהגברים, האבות מבנינו, מבינים על מה אני כותב. אולי אצל הנשים, האימהות זה שונה. לפעמים נראה לי שהן מעוצבות לדבר הזה באופן טוב יותר מאיתנו הגברים. אולי בגלל שהקטנטנים גדלו בתוכן 9 חודשים כך שההדדיות כבר קיימת והיצר האימהי פורץ כך פתאום. חלק מהתוכנית האלוהית להתעלל בגברים.

אבל עכשיו ברצינות, נכון שאיבדתי את עצמי בתהליך של להיות גבר שהוא גם אבא.

אין לי שום ספק שתהליך זה הביא אותי למחוזות חדשים שמעולם לא חשבתי שאגיע, אשתדל להבהיר זאת עד כמה שאפשר.  מהר מאוד התחוור לי שאני שוקע בתוך בריכה של רחמים עצמיים שמאוד קשה להשאיר את הראש מחוץ למים.  מי מאיתנו לא חווה את התחושה המבעיתה של אין אויר, וקפץ בכול כוחו כדי לנשום?  אז זה מה שהרגשתי וזה התלווה לידיעה שלא כך הדברים אמורים להתנהל!!!

אז איך הם אמורים להתנהל? נשמעה הזעקה בתוכי. פה כבר הייתי מוכן לעשות את הצעד הראשון בוויתור על העבדות.  ככול שהימים עברו והרבה בזכות זוגתי שהנהיגה את עצמה לאימהות מדהימה, נוכחתי להבין את המשמעות האמיתית של אהבה.

אהבה היא היכולת לזהות צורך אצל האחר, ולהיענות לצורך ממקום של חוזק, מודעות וללא התניה. כלומר, אהבה זה לגדול למקום שבו הרצונות הקטנים והקטנוניים מאבדים מאחיזתם לטובת משהו הרבה יותר גדול וחשוב שנקרא "להיות נחוץ" וגבר שמממש את נחיצותו מרגיש טוב.

כשהבנתי את זה נהיה לי הרבה יותר קל.

זה מאוד משחרר לדעת בתוכך שיש חיים אחרים שזקוקים לך ובאפשרותך לנתב לחיים האלה את הדרך. הבנה זו נותנת תחושה של משמעות ואחריות ומבטלת את הדחפים הישנים שקשורים לאגו, מתוך כך מתבטלת העבדות, ויכולות חדשות מתעוררות לטובת המשמעות החדשה.

פתאום שעות שינה מאבדות מחשיבותן, זמן בילוי עם החברים כבר לא קדוש כמו שהיה בעבר, מה יש לאכול או לא, לא מקפיץ את הפיוזים, ועוד.

הידיעה האולטימטיבית שהיצורים הקטנטנים הללו זקוקים לנו ב 100% מאפשרים לנצל את הכוחות  ב120% ויותר אם צריך.  נוצרת דינאמיקה פנימית חדשה שבמהלכה אפשר להבחין בחיים הקודמים שרוצים להמשיך כבעבר ללא שום התחשבות בשינוי המשפחתי שקרה מול ההבנות שנובעות מהופעתו של היצור האנושי החדש.

תהליך זה יקרא מעכשיו התבגרות.... מלשון להיות גבר ולהתגבר. איזה יופי, הגיע תינוק חדש לעולם והוא, בחוסר יכולתו לדאוג לעצמו, נותן הזדמנות ענקית לבוגרים להתעלות על עצמם ולהפיק מתוכם תהליכים של חשיבה, התעדנות, התחזקות, וביטול ילדותיות וקטנוניות.

זאת הסיבה שבתחילת המאמר כתבתי שיש לי את הזכות להיות אבא לזאטוטה  בת שנתיים.  בזכותה למדתי להכיר את החוזקות שלי, למדתי, והדרך רק התחילה, להתעדן, לוותר, לחשוב קדימה, לחשוב אחורה,  להקשר רגשית באופן חדש לחלוטין והדף קצר מלהכיל את השאר.

אז כן, אני נמצא בתהליך של שחרור והוא הולך להיות ארוך ואני לא מתכוון בשום צורה לוותר על הזכות הזו שמקובעת בבסיס היותנו בני אדם בעלי חופש בחירה שמאפשרת ליישם אחריות על חיינו ומתוך כך לאפשר חיים לאחרים.

שיהיה לנו חג שמח ומשוחרר.

 

על הכותב:

איל קנדינוף
אימון אישי להורים
parentscoach.co.il
050-2451581

 


עוד באותו נושא

איך תגיעי לארוחת הסדר הרבה יותר מ"בסדר"...

השבוע שלפני ה"ארוחה הגדולה" מלחיץ במיוחד. הוא רצוף בניקיונות, התרוצצויות בחנויות, הילדים בבית מטריפים אותנו...

תרבחו ותסעדו

מספוריו של אבי למדתי שהחוגגים מאמינים כי בליל המימונה נפתחים שערי שמים וכל הבקשות מתקבלות. בואו ננצל, אם כך...

התגובות שלכם ...

מוצרי החודש

אני מרגיש

ספר ההפעלה הנפלא של דן שטאובר מעודד ילדים לדבר על רגשות ולפתח תקשורת טובה. מומלץ!

הורים לילדים – מה אתם מחפשים?