על אף הנטייה שלנו להסתיר מידע קשה וכואב מהילדים, עלינו לקחת בחשבון כי ילדים הינם בני אדם חכמים ורגישים, ששמים לב לכל שינוי בסביבתם ובהתנהגות של אנשים שהם אוהבים. לכן, למרות הקושי, מומלץ לא להעמיד פנים שהכל בסדר...

ילדים מתמודדים עם הורה חולה סרטן

הנטייה הראשונית שלנו היא להסתיר מידע קשה וכואב מהילדים, כמעט בלי קשר לגילם, וזאת על מנת לגונן עליהם. אולם עלינו לקחת בחשבון כי ילדים הינם בני אדם חכמים ורגישים, ששמים לב לכל שינוי בסביבתם ובהתנהגות של אנשים שהם אוהבים. לכן, למרות שילדיך יהיו עצובים כשיודע להם שאתה חולה, מומלץ לא להעמיד פנים שהכל בסדר

כבר בגיל צעיר ביותר ילדים מסוגלים להבין ולקלוט מה קורה סביבם. חשוב לספר להם ולהסביר להם שאתה חולה, ושאתה והרופאים עובדים בשיא המרץ על החלמתך. לפעמים דווקא האמת יכולה להרגיע את הילדים, כי בלי כנות מצד ההורים עשויים הילדים לדמיין מצבים גרועים בהרבה. כשאומרים להם את האמת נותנים לילדים הזדמנות לשאול שאלות, להתמודד עם הנושא ולהביע את רגשותיהם.

אם ילדיך שואלים שאלות שאין לך תשובות עליהן, לא קרה שום דבר. הסבר להם שאתה תעשה מאמץ לברר עבורם מה שרצו לדעת. כשאתה משוחח עם הילדים, השתמש במילים ומונחים שמתאימים לגילם. אם הילד צעיר בשנים מומלץ שלא להגיד "אונקולוג" אמור "רופא", אל תגיד "כימותרפיה" אמור "תרופה" או "טיפול".

כדאי לך להסביר להם כמה אתה אוהב אותם וכמה אתה מעריך את העזרה שלהם, והצע דרכים בהן הם יכולים לסייע לך ולבית. הרגשה של תרומה יכולה לעודד כל אדם שמתמודד עם הורה חולה, שכן היא נותנת לו הרגשה שהוא עושה משהו ולא יושב בתסכול וחיבוק ידיים.

חשוב לספר על המחלה גם לאנשים נוספים המשפיעים על חיי ילדיך: גננת, מורה, חברים וקרובי משפחה. מחלתך תשפיע בוודאי על התנהגות הילדים, וחשוב שהסובבים אותם יהיו מודעים למה שעובר עליהם בתקופה זו. כמו כן חשוב שיהיה לילדים אדם מבוגר נוסף מלבדך שירגישו שהם יכולים לשוחח איתו ולשפוך בפניו את הלב. לא תמיד הם יוכלו או יהיה להם נוח לשוחח דווקא איתך על מה שעובר עליהם.

התגובה על גילוי המחלה משתנה מאדם לאדם, ובוודאי מילד לילד:

  • ילדיך עשויים להיות מבולבלים, לחוש פחד ובדידות,
  • הם עשויים להרגיש אשמה או לחשוב שעשו משהו שגרם למחלה,
  • הם עשויים לחוש שהם מקבלים פחות תשומת לב מהרגיל,
  • הם עשויים להסתגר, או להתנהג ברגרסיה יחסית לגילם,
  • לרדת בלימודים, לפתח התנהגות בעייתית או אלימה בביה"ס או בגן,
  • הם עשויים להיות כעוסים ועצבניים כל הזמן,
  • הם עשויים להתרחק מההורה החולה ולא לרצות להיות בקרבתו,
  • הם עשויים לפחד מפרידות או לחשוש לצאת מהבית,
  • הם עשויים להיצמד להורה החולה ולא לרצות להתרחק ממנו

 

חשוב לנסות לעודד את הילדים, בעיקר בגילים המבוגרים יותר כמו בגיל העשרה, לשוחח על רגשותיהם. אפשר לשתף אותם בהחלטות שאתה נדרש לקבל או בדברי הרופאים. אפשר לבקש מהם עזרה, ולתת להם מטלות שיגרמו להם להרגיש נחוצים.

כדאי למצוא אנשים אחרים או ילדים בגילם שהתמודדו או מתמודדים עם סיטואציה דומה, שיכולים לתמוך בילדיך. ישנן בארץ קבוצות תמיכה שמיועדות לעזור במקרים כאלה בדיוק.

 

חשוב להדגיש בפני הילדים:

  • ששום דבר שעשו או אמרו לא גרם לך לחלות בסרטן,
  • שסרטן איננו מדבק, העובדה שאתה חלית אינה אומרת שמישהו אחר במשפחה עומד לחלות,
  • שהעובדה שחלית בסרטן לא בהכרח אומרת שאתה עומד למות,
  • שמדענים בכל העולם עמלים כל העת על מציאת תרופה לסרטן,
  • שזה בסדר לכעוס, לפחד ולדאוג,
  • שתמיד תדאג להם, בלי קשר למה שיקרה איתך

 

במקרה שהמחלה היא במצב קשה, וקיים סיכוי שלא תחלים ממנה, חשוב להכין את הילדים גם למוות האפשרי.

כדאי לשוחח איתם מספיק זמן מראש, על מנת לתת להם להתמודד בדרך שלהם עם המצב,

לילדים קטנים אפשר להסביר שלאחר המוות הנשמה עולה לשמים ושההורה האהוב עדיין מסתכל ושומר עליהם מלמעלה,

לספר להם איך ייראו החיים שלהם בהמשך, מי יטפל בהם היכן יגורו וכד‘,

מה היית רוצה שיהיה במקרה שלא תחלים. דבר איתם על כך במילים כלליות כדי לא ליצור מחוייבות גדולה מידי. כמו כן חשוב שהם ידעו מי יודע על כך ומי יבצע את הדברים יחד איתם.

נצל את הזמן כדי לשוחח עם הילדים. אמור להם דברים שתמיד רצית להגיד והדגש שוב ושוב כמה אתה אוהב אותם. אין טעם לבזבז את זמן זה על ויכוחים וטענות עתיקי יומין. הסבר להם שאתה לא כועס על שום דבר שעשו, אתה מבין את ההתנהגות שלהם בין אם בתקופת המחלה הם נעשו מרוחקים וממורמרים ובין אם התקרבו אליך ולא זזו מצדך.

לא משנה מה טיב היחסים במשפחה שלך או מה סוג הסרטן ממנו אתה סובל. הסרטן שלך ישנה לא רק את חייך, אלא גם את חיי הסובבים אותך. סרטן משפיע על החיים בדרכים רבות ושונות, אבל רוב המשפחות מגלות שלהיות פתוחים וכנים אודות הסרטן ואודות התחושות שמלוות אותו, עוזר בהתמודדות עם המחלה האיומה הזו.

חשוב לדעת, שבמקרה אופטימי של הבראה או רמיסיה של המחלה – יש סיכוי סביר שאתם תהיו באופוריה אבל הילדים ישחררו את כל האנרגיה שנאגרה בהם – ויראו סימני קושי, בכי רב, עצבנות וכו‘. הדבר נורמלי מאד – כיון שהם "החזיקו" את עצמם כמה שרק יכלו והשחרור חשוב להם – לא בטוח שאתם תראו אותו כמוהם – אבל יחד עם השמחה התכוננו לתת כמויות תשומת לב למי שהיו איתכם ודאגו לכם מאד.

אגב, גם עבור המבוגרים: ממחקרים ידוע שאחד השלבים הקשים במחלה היא ההבראה.
יש תחושה שעכשיו שהבראתי – אני נשאר לבד... הלוואי שתגיעו לזה!

בבריאות טובה 

 

***  כל האמור בכתבה זו אינו מחליף ייעוץ עם אדם מקצועי לגבי ילדיכם/ילדתכן  ***


עוד באותו נושא

רני ולייקי מנצחים את הפחד

ספר חביב העוסק בנושא חשוב מאין כמוהו: פחד חברתי של ילדים ופחד מפני כעסם של ההורים.

התגובות שלכם ...

מוצרי החודש

אני מרגיש

ספר ההפעלה הנפלא של דן שטאובר מעודד ילדים לדבר על רגשות ולפתח תקשורת טובה. מומלץ!

הורים לילדים – מה אתם מחפשים?