סיפור אמיתי על כמה בני נוער, בני טובים, שישבו ושוחחו על חוויות יומם. הם לא נהגו, לא שתו, ולא השתוללו. ובכל זאת...

ישבו בני נוער – בני טובים -  ישבו ושוחחו להם על המוסיקה שהם אוהבים ועל האהבות החדשות בחייהם, על המורה להיסטוריה הגנוב ועל כל מה שמעסיק את חייהם של הילדים בגיל הזה. צחקו הרבה והרגישו גדולים, חכמים ובעיקר הרגישו בטוחים.

הם לא נהגו על הכביש, לא שתו אלכוהול וגם לא בילו במועדון לילה. הם ישבו על ספסל ברחוב ראשי ומואר.

בעודם יושבים להם הנערים ומדברים , ניגשה אליהם חבורה אחרת  של בני נוער, לא בהרבה יותר גדולים מהם ואחד מהם התחיל להציק לאחד מחבריהם, סתם ללא סיבה. הנער המבוהל רק שאל "מה אתה רוצה ממני" וחטף אגרוף לפנים. כולם ראו ושתקו. כולם פחדו. (במיוחד לאחר שנער שראה את קבוצת העבריינים הצעירה - מצטערת, אין לי מילה אחרת לתאר את אותה קבוצה אכזרית - מתקרבת לחברה הטובים וכבר ידע כנראה מה עומד לקרות, מיד ניגש להזהיר: "לא משנה מה – אל תחזירו"!)

אחרי שחטף בן הטובים אגרוף ראשון, המום מהמכה ומוכה עלבון התרומם על רגליו ועל זה חטף עוד 2 בעיטות וכמה אגרופים. בשארית כוחותיו, בלב הולם מפחד ולמרות הכאב פתח בריצה וברח לביתו המוגן.

עד כאן זה נשמע לכם כמו פתיחה לספר הרפתקאות לבני העשרה, אבל זה אירוע אמיתי, ערב חג, כשאנחנו ההורים לא דואגים, כי הילדים שלנו לא נוהגים, לא שותים ולא מבלים בבארים עד השעות הקטנות.הם ילדים מבית טוב, עם הורים שלוקחים את משרתם כהורה ברצינות ומלמדים את ילדיהם להבחין בין טוב לרע, בין מותר לאסור, לומדים להפעיל שיקול דעת ולא להיגרר.

ילדינו, חזרו מיד הביתה.חושבים לעצמם , כל אחד בליבו "איזה מזל שזה נגמר ככה", ו"למה לא עשיתי משהו כדי לעזור","למה זה קרה?" ועוד ים של מחשבות... וכשההלם עבר ,הלמות הלב נרגעו והם ישנים במיטתם החמה והבטוחה רגועים יותר ומודים  על כך שהצליחו לחזור הביתה בשלום ,הראש מתחיל לעבד את מה שקרה. ופתאום כל מה שהם  שומעים בכלי התקשורת על אלימות ברחוב  של בני נוער, קורה כאן ליד הבית וסתם ממש סתם.

בערב חג, ילדינו  איבדו צד אחד של התמימות  ולא הרגישו כל –כך גדולים וחזקים ומוגנים.

 זהו גילוי מפחיד,מבלבל ולא נעים  לנערים-ילדים בני 14-15   שבעצם נמצאים בעיצומו של תהליך גיבוש זהותם. וזה היה יכול להיות כל אחד מהם, זה היה יכול להיות הילד/ה  שלי או שלך.

ומה כל הסיפור הזה אמור לומר לנו ההורים?  זה אומר : שלבית בו אנו מגדלים  את ילדינו יש חשיבות עצומה בעיצוב אישיותו/ה. חשיבות משמעותית יש להצבת  גבולות , ללימוד מה מותר ומה אסור, לדעת להבחין בין נכון לשגוי.

אסור לנו לזלזל באחריות שאנחנו צריכים לקחת על ילדינו כל הזמן, בסמכות ההורית שלנו ובתקשורת שלנו עם ילדינו.

הילד הזה "העבריין",  שהרביץ סתם ללא סיבה בעוינות ואכזריות לא מובנת, גם הוא ילד של מישהו, מישהו שלא לקח את האחריות שלו כהורה בדרך הנכונה ולא לימד מספיק ברור מה מותר ומה אסור. מישהו שלא כיבד את סמכותו כהורה ולכן בנו הרשה לעצמו לקבוע את החוקים לבד. ועל הטעות הזו משלמים כולנו. אנחנו וילדינו הטובים.

עבודה של הורה לא נגמרת ויש לקחת אותה ברצינות ואחריות וכן לפעמים צריך ללמוד,להתייעץ ולעולם לא לשכוח שזו העבודה הכי חשובה של חיינו. ובגיל העשרה זה לפעמים קשה יותר, כי הם – הילדים חושבים שהם כבר יודעים הכל ולהם מותר "ואם לחבר מותר אז למה לי אסור?" ו"כל ההורים מרשים ורק אתם לא." ועוד ועוד ועוד.

אז כן הורים יקרים,  נכון שזה לא הכל תלוי רק בנו ויש סביבה שמשפיעה ואופי של ילד שאיתו הוא נולד (כמו הויכוח הידוע "תורשה או סביבה") אבל יש לכם את הכוח לחנך וללמד .  אז לא הכל תלוי בנו אבל זה בהחלט  תלוי  בעיקר בנו וזו האחריות שלנו .

זה לא קורה בטלביזיה, זה ממש כאן. אז אל תחשבו פעמים כשאתם רוצים להציב את הגבול שלכם ואל תהססו לומר "לא" כשצריך כי מפחיד מפחיד שם בחוץ.

 

על הכותבת:
טל בוקריס, פסיכולוגית ובעלת תואר בחינוך, יועצת ומנחת קבוצות ומאמנת אישית
טלפון: 052-3226791, דוא"ל  Tal.bookris@gmail.com
בעלת מרכז "נונשקה" מרכז אישי משפחתי בקיבוץ סער
http://www.nunshka.co.il/

 


עוד באותו נושא

התגובות שלכם ...

מוצרי החודש

אני מרגיש

ספר ההפעלה הנפלא של דן שטאובר מעודד ילדים לדבר על רגשות ולפתח תקשורת טובה. מומלץ!

הורים לילדים – מה אתם מחפשים?