הורים גרושים באזורי מלחמה – כך תפחיתו נזקים נפשיים בילדים

דמיינו שאתם מתעוררים באמצע הלילה מצלילי אזעקה רמה. הלב צונח לתוך הבטן, אתם אוספים את הילדים, רצים החוצה עם כמה חפצים זרוקים לתיק, ולא יודעים לאן לפנות או כמה זמן זה יימשך. עכשיו תוסיפו את המורכבות של להיות הורים גרושים – הילד בוכה בידיים שלכם, אבל השיחה הבאה היא להורה השני. איך מתחלקים בתפקידים? איך יוצרים תחושת ביטחון כשהעולם מתפרק סביבכם?

אין זה סוד שבעולמם של ילדים להורים גרושים, התקשורת בין ההורים לרוב שבורה. במקרים רבים, הכאב האישי של ההורים משתלט, והילדים מרגישים כמו בובות שנמשכות מצד לצד. במצבי קיצון כמו פינוי בעת מלחמה, התחושות הללו מתעצמות. הילדים לא רק מתמודדים עם פחד מהטילים, אלא גם עם תחושת בדידות ועומס רגשי, כשהם מוצאים את עצמם בתוך מערבולת רגשות שמתרחשת גם בין ההורים.

לתת מקום לפגיעות

במקום לנסות להעמיד פנים שהכול בסדר, חשוב שההורים ירגישו בטוחים גם לגלות פגיעות מבלי לחשוש מהביקורת של ההורה השני. ילדים לא צריכים שההורים שלהם יהיו מושלמים, הם צריכים לדעת שההורים שלהם אנושיים. הערות כמו "אמא שלך סתם לחוצה" או "אבא שלך מגזים" מיותרות ומזיקות. במקום זאת, חשוב שההורים יראו לילדיהם שגם הם חוששים, ושזה בסדר לא לדעת הכול. ברגע שהילדים מקבלים רשות להרגיש את מה שהם חווים, הם מתחילים להבין שהחוזק האמיתי הוא היכולת להתמודד עם הלא נודע.

מלחמה בחוץ - מהדהדת מלחמה בבית

מלחמה חיצונית עשויה להדהד מרכיבים של המלחמה הפנימית במשפחה. פעמים רבות שמעתי ביטויים כמו "היא כמו החמאס, אי אפשר לדבר איתה". לכן, דווקא עכשיו, כשבחוץ יש מלחמה, זה הזמן להראות את טוב ליבנו, גם כשהקושי בין ההורים גדול. כשנראה לילדינו שגם במלחמה אנחנו מסוגלים לדאוג לאחרים, הם ילמדו שאפשר להיות אנושיים ועדיין להיאחז בתקווה ובטוב.

במצבי כאב, טראומה או מלחמה, אחד הקשיים הנפשיים הוא ההבנה שיכול להיות גם רע בעולם. אובדן האמונה בטוב הוא אחד מהמחוללים הגדולים של חולשה נפשית. ילדים להורים גרושים, שכבר ממילא נמצאים במצב רגיש, עלולים לאבד יותר בקלות את האמונה בטוב. דווקא כשבחוץ משתוללת מלחמה, אנחנו רוצים, למען הנפש שלהם, להראות להם את האמונה בטוב ואת היכולת להיות בחמלה ובקבלה אחד כלפי השני, גם כשההורים עצמם במאבק. למען חזרה לכוחות הנפש, לתקווה ולחוסן, חשוב שההורים יגלו חמלה ואכפתיות. כך הילדים לומדים שהחיים לא מורכבים רק מכאב ופחד, אלא גם מתקווה ומהיכולת להחזיק מעמד יחד למרות הקשיים ולשוב להאמין בטוב, גם כשהמצב קשה.

מותר לפחד

כשהמצב משתנה ברגע – אתם מתפנים מהבית, עוזבים כל מה שמוכר – אפשר בקלות לשדר תחושת לחץ וחוסר שליטה. אבל דווקא שם, בין הבהלה וההכנות המהירות, אפשר לייצר לילדים שיעור חשוב לחיים: להראות להם שגם אנחנו פוחדים. אם נודה בפניהם שאנחנו לא יודעים הכול, ושאנחנו מתמודדים גם כן, זה לא יחליש אותם – זה ייתן להם רשות להיות אנושיים. כך נלמד אותם שהחוזק האמיתי לא טמון בידיעה מוחלטת, אלא ביכולת לעמוד מול הלא נודע.

תחרותיות - out

בתקופות חירום, תחרותיות בין ההורים חייבת להיעלם מהשיח. השוואות כמו "אצלי הוא מכין שיעורים טוב יותר" או "בבית שלי החדר שלו יותר גדול" לא רק שהן לא עוזרות, הן מזיקות. בתקופה הזו, הגמישות היא מילת המפתח. מדובר במצב שבו הילדים זקוקים ליציבות ככל האפשר, ואם זה אומר להחליף ימים או לוותר על כמה פרטים קטנים בשגרה הרגילה – כך ייטב לכולם. המטרה בסופו של דבר היא שהילדים ירגישו בטוחים בתוך כל השינויים שמתרחשים סביבם.

חשוב לזכור את נקודת המבט של הילדים עצמם

הם תמיד ידאגו לשני ההורים. דמיינו שאתם ילד קטן, יושבים במושב האחורי של הרכב בדרך למקום לא מוכר. אבא לידכם, אבל ראשו טרוד בשיחה עם בת הזוג החדשה שלו. אתם מנסים לתפוס את מבטו, לשאול שאלה קטנה, אבל הוא לא שם. מצד שני, אתם יודעים שאמא נשארה לבד, חוששת, מבקשת שתהיו איתה יותר, אבל זה לא קורה. מה עובר על הילד במצב כזה? איך הוא יכול להרגיש בטוח כשההורה שלו עסוק בדאגות אחרות ולא קשור אליו רגשית ברגעים הקריטיים האלה?

הילדים מתמודדים לא רק עם הפחדים מהמצב הביטחוני, אלא גם עם תחושת חוסר ביטחון בנוגע למקומם בין ההורים. הם דואגים הן להורה שנמצא איתם והן להורה שנשאר מאחור. במצבים כאלה, חשוב לאפשר להם תקשורת פתוחה עם שני ההורים, על אף המורכבות. כשהורה אחד טרוד בעניינים אישיים, והילד מרגיש שההורה השני נותר חסר אונים, הילד עלול לפתח כעסים ותסכולים שמובילים לרגשות סוערים כלפי שני הצדדים.

גמישות - in

הסדרי הראייה לא תמיד נוחים לתכנון הזמנים, לעבודה או לבילויים, אך בתקופה הזו, שבה יש כל כך הרבה מתחים, הגמישות היא מצרך יקר וחשוב. בסופו של דבר, המטרה שלנו היא שהילדים ירגישו טוב בתוך החיים שלהם. היו גמישים זה עם זו בהחלפות ימים, בשינויים ובכל מה שיכול להקל על ההורה השני בהתנהלות בימים המורכבים הללו.

במצבים בהם הילדים לא נמצאים עם שני ההורים במהלך הפינוי, יש לשמור על תקשורת רציפה, בין אם באמצעות שיחות טלפון או שיחות וידאו. חשוב שהילדים ירגישו שההורה השני עדיין נוכח רגשית בחייהם. שיחות יומיומיות, אפילו משחקים קטנים או בדיחות, יכולות להפחית את המתח ולהשרות תחושת קרבה, גם מרחוק.

עם מה הילדים מתמודדים בתוך ליבם?

הילדים נדרשים להתמודד לא רק עם הפחדים והחששות מהמצב הביטחוני, אלא גם עם חוסר הביטחון בנוגע למקומם בין ההורים – היכן יישארו ומי ילווה אותם בתוך הסערה הגדולה שמסרבת לחלוף.

מצד אחד, הדאגה למקומם עם ההורה איתו הם נמצאים בימים שלו, ומצד שני הדאגה להורה שנשאר לבד בימים הקשים הללו. לכן כל כך חשוב לאפשר תקשורת עם שני הצדדים, ולהתעניין גם בהורה השני, למרות הקושי בתקשורת.

כשהדאגה של הורה אחד לבני המשפחה של בן או בת הזוג החדשה גדולה, ואילו ההורה השני, בעיני הילד, חסר אונים – הילד עשוי לפתח כעסים על בני הזוג או כל גורם אחר שמושך את תשומת ליבו של ההורה מהילד ומההורה השני. לכן, חשוב לאזן את הדאגה ולפתח רגישות גם כלפי ההורה השני, למרות הקונפליקטים. חשוב שהילדים ידעו שברגעים קשים – שני הצדדים דואגים להם וגם להורה השני יחד.

תקשורת פתוחה ותיאום בין ההורים

אחת המטרות המרכזיות בתקופות חירום היא לשמור על תחושת ביטחון ויציבות עבור הילדים. על אף הקשיים ביחסים האישיים בין ההורים, יש חשיבות עליונה לתיאום ולשיתוף פעולה. כדאי לשוחח יחד ולהחליט מראש על דרכי התנהלות במצבי חירום – לאן מתפנים, היכן יישארו הילדים, ומי אחראי על התקשורת איתם. חשוב לעשות כל מאמץ להימנע מקונפליקטים על נושאים שאינם מהותיים.

יצירת רוטינה חדשה

במהלך פינוי, השגרה משתבשת, וזה מצב שמכניס הרבה מתח וחוסר שליטה לחיי הילדים. כדי למזער את תחושת חוסר הוודאות, כדאי לייצר שגרה זמנית חדשה במקום אליו מתפנים. קבעו זמנים קבועים לארוחות, לפעילויות ולשינה, ונסו לשמור על הרגלים מוכרים ככל האפשר. יצירת מסגרת ברורה, גם אם זמנית, מקנה תחושת ביטחון ומסייעת בהפגת פחדים וחרדות

להיות נוכחים רגשית – גם מרחוק

במקרים בהם הילדים לא נמצאים עם שני ההורים במהלך הפינוי, יש להקדיש זמן לשיחות טלפון או שיחות וידאו על מנת לשמור על קשר רציף ותחושת קרבה. חשוב שהילדים ירגישו שההורה השני עדיין נוכח רגשית בחייהם, גם אם אינו פיזית לידם. כדאי ליצור מקום שבו הילדים יוכלו לשתף את רגשותיהם, גם אם מדובר בתחושות קשות. השיחה יכולה לכלול גם משחקים קטנים או בדיחות כדי להפחית את המתח ולהשרות אווירה נינוחה יותר.

שמירה על עקביות ואחידות במסרים לילדים

במצב בו הילדים מקבלים מסרים סותרים מההורים, תחושת הביטחון שלהם נפגעת. לכן, על אף הקושי, חשוב לשמור על מסרים אחידים וברורים. הילד צריך לדעת שמה שלא יקרה – שני ההורים שומרים עליו ודואגים לו. מסרים של יציבות וחוזק יגבירו את תחושת הביטחון גם במצבי חירום, וגם מסרים של אמון בהורות של הצד השני תאפשר לילד יותר בטחון בהורה איתו הוא נמצא. כך למשל נוכל לומר " אני סומך על אמא ובטוח שאמא תשמור עליך" (והפוך)

להימנע מהעמסת חרדות על הילדים

ילדים קולטים את הלחץ והדאגות של הוריהם, ולכן יש להיזהר שלא לשתף אותם בכל פרטי המצב הביטחוני או בתחושות הקשות שאתם חווים. נסו לשמור על אופטימיות ועל שיח מרגיע. אם אתם מרגישים מוצפים רגשית, קחו רגעים לעצמכם כדי לעבד את התחושות ולהתמודד איתן בלי להעמיס על הילדים.

תווכו לילדים את המציאות באופן מותאם, העזרו בהנחיות מערך החינוך ובמצגות, סרטוני הסברה וכדומה. על מנת לשוחח עם הילדים על המצב. הימנעו מלומר "הכל בסדר, כלום לא יקרה" ובמקום נרמלו את הפחד "זה באמת מלחיץ ש…ואיזה מזל שיש לנו עכשיו מרחב מוגן, ושאנחנו באיזור מוגן כעת".  

תנו מקום לביטוי רגשי

חשוב לאפשר לילדים להביע את רגשותיהם בצורה חופשית. ילדים עלולים להרגיש מבולבלים, מפוחדים ואף לכעוס על הסיטואציה. השתדלו להקשיב להם, להבין את הפחדים והקשיים שהם חווים, ולעזור להם לעבד את התחושות. תחושת הנוכחות וההבנה שלכם יכולה להפחית את עוצמת החרדות.

תנו לילדים תפקיד

ילדים זקוקים גם לתחושת שליטה בתוך הכאוס. אחת הדרכים להעניק להם את התחושה הזו היא לתת להם תפקידים קטנים, כמו לארוז את החפצים האהובים עליהם, לעזור בסידור הבית החדש, או להיות אחראים על משהו פשוט במקום החדש אליו התפנתם. תחושת המסוגלות הזו מחזקת את הילדים ומחזירה להם תחושת שליטה שאבדה, שהרי במצבי חירום, קל להרגיש חסרי אונים. אחד הדברים שהכי מחזקים ילדים הוא התחושה שהם חלק פעיל, שיש להם שליטה מסויימת על חלק מהדברים, תחושת המסוגלות הזו היא קריטית לחוסן נפשי - היא זו שמחזירה תחושת שליטה שהלכה לאיבוד. נסו להראות לילדים שיש להם תפקיד חשוב גם במעברים בניכם ההורים, אפשרו להם להיות אחראים על חפץ מסויים שיוכל לעבור איתם למשל, או ספר, חיית מחמד או אפילו מזון אהוב שיעזור להם להרגיש את אמא גם אצל אבא ואת אבא - גם אצל אמא, וכמובן - אפשרו להם להניח תמונה של ההורה האחד בביתו של השני - כך תעבירו מסר שיש מקום לדאגות שלהם גם כלפי ההורה השני, בביתכם.

הילדים הם לא שופטים

זה נשמע ברור מאליו, אבל במצבי לחץ – הקו הזה יכול להיטשטש. ייתכן שאתם מרגישים מתוסכלים מבני הזוג החדשים או מההחלטות של ההורה השני לטוס לחו"ל או לבלות באיזור סואן, אבל הילדים לא צריכים להיות השופטים. למעשה, ככל שנאלץ אותם להתערבב בביקורת כלפי ההורה השני, כך הם יפתחו כעסים גדולים יותר בתוך ליבם, ויכעסו גם על עצמם, שהרי הם עצמם לתפיסתם דומים גם להורה השני, כל ביקורת כלפי הורה אחד - תהווה גם ביקורת לעצמם ותחושת אשמה וצורך להתגונן. הם לא צריכים לבחור צד. כשאנחנו שומרים על שיח מכבד עם ההורה השני, גם אם היחסים מורכבים, אנחנו מעניקים לילדים שלנו את מתנת היציבות – הידיעה שהם לא צריכים להיות המטפלים הרגשיים שלנו ולא צריכים להכריע או לשפוט את ההורה השני.

לשדר שליטה מתוך הכאוס

לפעמים נדמה שהכל מתפרק סביבנו – הטילים, ההתרעות, ההתרחקות מהבית – ואנחנו רוצים לשדר שהכול בסדר. אבל במקום ליצור תחושת שליטה מזויפת, נסו לשדר שליטה בתוך הכאוס. איך? במקום להבטיח שהכול יהיה בסדר, הבטיחו שאתם כאן, לא משנה מה יקרה. שהאהבה שלכם לא תלויה במיקום או בזמן, ושאתם איתם לכל אורך הדרך. זה המסר שמחזק יותר ויוצר יותר באטחון ואמינות. "נעבור את זה ביחד".

להפוך את המצב להרפתקה

זה נשמע משונה, אבל זה לגמרי אפשרי להפוך גם מצב של חוסר וודאות להרפתקה משותפת. כולנו ראינו את הסרט "החיים יפים" המתרחש בתקופת השואה - בסרט האב מספר לילד שכל המתרחש הוא משחק. הילדים יראו אתכם אוספים מזוודה בחיפזון, בורחים למקום בטוח – ואתם יכולים לספר להם סיפור של אומץ, של כוחות פנימיים שמתגלים ברגעים הכי לא צפויים. ברגע שאנחנו יוצקים סיפור חיובי לתוך הסיטואציה, אנחנו מעניקים להם נקודת מבט אחרת על מה שקורה – כזו שתזין את דמיונם ותחזק את נפשם.

כשהפחד שולט, קל לשכוח את הדבר הפשוט ביותר: לצחוק.

לצחוק עם הילדים על שטויות, על מה שנשאר מאחור, על הבדיחות הקטנות שרק המשפחה מכירה. הצחוק הוא לא רק בריחה מהמציאות, הוא אמצעי חשוב להרפיית המתח ולחיבור מחודש בתוך הכאוס. הוא מזכיר לכולם שגם ברגעים הכי קשים, הלב יכול להישאר קליל, תוכלו לשחק משחקים שונים, להציג את ההבעות פנים בזמן אזעקה, לדמיין איך מרגישים חפצים שונים שנשארו בבית, לצייר חלומות, לשוחח עם הבובות ועוד.

המשחקיות והיצירתיות אלו כוחות מניעים ומחזקים במצבי קושי ולחץ, השתמשו בהם. במצבים הכי לא צפויים, כשאנחנו חושפים את האנושיות שלנו ומאפשרים להם להשתתף במסע הזה, הילדים לא רק שורדים – הם יוצאים מחוזקים, מחוברים יותר לעצמם ולנו.

על הכותבת:
רוזלין זוהר, טיפול רגשי (MA) והדרכת הורים
https://www.rozalin.co.il
https://rozalin-zohar.co.il