לעולם לא נספיק  

אמא של נולי תכננה לשניהם יום כיף. היא הכינה תיק, ארגנה כרטיסים ולקחה את נולי מוקדם מהגן. אבל כבר בדרך הסתבר שהקצב שלהם שונה לגמרי: אמא ממוקדת מטרה וממהרת להספיק ואילו נולי נהנה מכל רגע ומהדברים הקטנים שהוא פוגש בדרך. האם יצליחו לגשר על הפער או שיחזרו הביתה עצבניים וכעוסים?

"אֶת רֶגֶל יָמִין אָרִים בָּאֲוִיר,

בִּשְׂמֹאל אֲתוֹפֵף לִי בְּקֶצֶב אַדִּיר,

אֶקְפּוֹץ עַל הַדֶּשֶׁא,

אֶגְלוֹשׁ עַל עָפָר,

אֶרְקוֹד לִי בְּכֵּיף לְפָחוֹת עַד מָחָר!"

אֲבָל אִמָּא קוֹרֵאת:

״מַהֵר, מַהֵר,

שֶׁלֹּא נְאַחֵר,

נוּלִי, אִם לֹא תַּפְסִיק, לְעוֹלָם לֹא נַסְפִּיק!״

לעולם לא נספיק מספר את סיפורם של אם וילד הנרגשים לצאת למסע משותף, אך בדרך מוצאים עצמם במסלולים נפרדים.

אמא של נולי ארגנה לשניהם יום כיף עם הפתעה מיוחדת. אבל נולי הוא ילד סקרן, ולמרות שהוא משתוקק ללכת אחרי אמו לקראת החוויה המובטחת, בדרך הוא נפעם דווקא מהגירויים הקסומים הנגלים לו מכל עבר ומיכולתו לחקור אותם באופן עצמאי. האם ההבדלים בין השניים יגרמו להם לפספס את ההזדמנות לחקירה ולהנאה משותפת?

הסיפור נכתב בשפה משחקית וציורית, ונועד לילדים שסקרנותם אינה יודעת שובע, אך באותה מידה הוא מכוון גם להורים, שיוכלו ליהנות מהנימה המשעשעת והאוהדת בה מתואר הרצון הטוב של האם, לצד הקושי לעצור ולתת לילד להוביל להנאות הפשוטות שבדרך.

ד״ר נעמה דה לה פונטיין

פסיכולוגית קלינית, חברת סגל בכירה באוניברסיטת YALE, מרצה, חוקרת ומתמחה בטיפול בילדים והורים. זהו ספרה הראשון, ובו היא מבטאת את הערכתה העמוקה לעולמם הפנימי של ילדים ואת אהבתה לשפה ככלי המחבר בין אנשים, זמנים ועולמות.

מרוה מור

מאיירת ומעצבת. גדלה בעמק יזרעאל, שם היא חיה גם כיום ומגדלת את שני בניה, בשאיפה מתמדת לא להחמיץ הזדמנויות לחקירה ולהנאה משותפת איתם.