לצד כל הנשים שלאחר הלידה מותשות אך מאושרות עם תינוק חדש, נמצאות נשים שלא זוכות לכך. נשים שהרו, ציפו והתכוננו לרגע הגדול, אך לא יחזיקו את החיים שיצרו, לא יניקו, יטפחו, יצפו בו גדל. נשים שעברו לידה שקטה.

לידה שקטה – חייבים לדבר על זה!

הריון ולידה זו חוויה אישית ואינדיבידואלית לכל אישה ואישה. יש שחיכו לזה זמן רב ומקדשות כל רגע, יש שרק רוצות שהתהליך יגמר, יש שמרגישות כמו במחלה, יש שמעבירות את ההריון בשמירה ויש גם כאלה שעוברות את הכל טפו טפו טפו בקלות.

 

ואותו דבר גם בלידה, כל אחת חווה דברים אחרת.

אך למרות שההרגשה היא אישית ופרטית, תהליך ההריון הוא תהליך כללי שמיליוני נשים עברו, עוברות ותעבורנה בעולם.

כולן תחווינה את ההתרגשות של שני פסים על מקל הבדיקה, לפחות תופעת לוואי אחת המקושרת להריון, את התחושה המוזרה של תנועות העובר הראשוניות, את הבדיקות וגם את החששות ואת ההתרגשות ואת הפחדים ואת החלומות.  

וכל אחת מהנשים האלה מחכה לרגע שזה יקרה ומדמיינת אינספור פעמים איך זה יקרה ומתי זה יקרה- רגע הלידה.

 

ליצור חיים ולהביא אותם לאוויר העולם

זה מה שנשים, ורק נשים עושות וזה מופלא כמו שזה נשמע. הרי (גם) לשם כך בנוי גוף האישה, לא? בכדי לשאת ברחמה תינוק, ללדת אותו להניק ולטפל בו. כל חלק בגופה מוכן ומובנה לאותו הרגע.

 

אבל מה אם הרגע הזה לא קורה?

בצילן של אותן נשים שיולדות ויוצאות מבית החולים עם "ידיים מלאות" יש את אלה שאיבדו את התינוק בדרך, בעודו עובר או ברגע צאתו לאוויר העולם.

יכולות להיות לכך סיבות רבות אך בסופו של דבר הן ילדו, אך מה שנקרא- לידה שקטה. לידה שבסופה לא נשמע הצליל המתוק ביותר בעולם- הבכי הראשון של התינוק.

אותן נשים לא זוכות להחזיק את החיים שיצרו, לא זוכות להניק, לגדל, לטפח, לאהוב אותו. ובבת אחת כל החלומות התקוות וציפיות נלקחות מהן.

 

הן לא עשו דבר רע חלילה, זו לא אשמתן, אבל זה קרה.

וגם אם יש לכך סיבה, אין לכך נחמה. הן לא מקולקלות, הן לא הרוסות, למרות שזה מה שהן מרגישות אחרי שלא צלחו במשימה של להיות אמא. משימה כל כך חשובה, קשה ולא מספיק מוערכת. והיא לא באה בקלות לכל אחת, אם בכלל. והגוף שלהן פועל כאילו התינוק בחיים, השדיים מייצרים חלב, הרחם מתכווץ לאחר הלידה, הכל ממשיך כרגיל רק שדבר לא כרגיל.

 

לידה שקטה היא דבר שקורה, הרבה יותר ממה שמזכירים או מדברים. נוטים לטשטש, להדחיק, לדבר על זה בשקט בחדרי חדרים. בבושה, בהשתקה.

וזה לא מגיע לאותה אמא. שגם אם היתה אמא לדקה או פחות, היא עדיין היתה אמא. ואת התחושה הזו שנלקחה ממנה אי אפשר להחזיר לה. אבל אפשר לתמוך, ולקבל, ולהכיל, ולסייע, ולקדם, ולעשות הכל מבחינה פיסית רגשית ונפשית בכדי שהיא תתמודד, תתאושש ותמשיך הלאה.

 

לידה שקטה קורית וצריך לדבר על זה

להעלות את הנושא למודעות ולדעת שזה יכול לקרות לכל אחת. לדבר על זה בקול כדי שאף אחת לא תתבייש בכך. להושיט יד לעזרה למי שצריך. חודש אוקטובר הוא חודש המודעות ללידות שקטות. קחו רגע להביט סביב לבדוק אם מישהי צריכה אתכם.

 

 

על הכותבת:
עידית אלה ערגס
מלווה נשים בהתמודדות עם משברים
מחברת הספר "אמא חזרה לבד"
 https://bit.ly/3Aoaxv5

 


עוד באותו נושא

התגובות שלכם ...

מוצרי החודש

אני מרגיש

ספר ההפעלה הנפלא של דן שטאובר מעודד ילדים לדבר על רגשות ולפתח תקשורת טובה. מומלץ!