הפרעת קשב? כך תסייעו לילדכם!

כ-10% מילדי ישראל מאובחנים כסובלים מהפרעת קשב, זוהי הפרעה נוירו-התפתחותית המתבטאת בקשיי ריכוז או מוסחות גבוהה, אימפולסיביות והיפראקטיביות.

איך ניתן לזהות שזאת הפרעת קשב?

אבחון הפרעת קשב נעשה על פי הנחיות מדויקות של משרד הבריאות בהתאם לקריטריונים של ה5־DSM הכולל ריאיון עם הילד ועם הוריו, שאלון התנהגות וסימפטומים, בדיקה גופנית, בעיקר בהיבט הנוירולוגי, ובדיקת הרקע הרפואי, ההתנהגותי וההתפתחותי של המאובחן. הפרעת קשב נוגעת בכל רבדי החיים, והתנאי ההכרחי לאבחון ההפרעה הוא שהתסמינים הפוגעים בתפקוד או באיכות חייו של הילד יבואו לידי ביטוי ביותר ממסגרת אחת, כלומר לא רק בבית הספר אלא גם בבית, בחוגים, בקרב החברים וכיוצא בזה. תנאי נוסף הוא שהתסמינים נמשכים למעלה מחצי שנה.

לא תמיד ניתן לזהות את הסימנים לכך בעיקר בגיל הרך, אך ישנם סימנים מקדימים. כך למשל יתכן שהילד מתקשה לשבת בזמן פעילות, קופץ מדבר לדבר ולא מצליח לסיים משימות, מגלה סימנים מקדימים של טווח קשב קצר. בשלב זה ערנות ההורים חשובה וזיהוי הסימנים המקדימים יאפשר להם לסייע לילד להתמודד טוב יותר עם קשיים שעשויים להופיע בהמשך.

כיצד ניתן לסייע לילד?

הבחירה בטיפול בהפרעות קשב תלויה בגורמים רבים. בתחילה מומלץ להיעזר בטיפול התנהגותי. בגיל הרך ממליצים בדרך כלל על הטיפול התנהגותי. כדאי להסתייע בתוכניות הדרכת הורים או בהנחיה של פסיכולוג ילדים שייתנו כלים להורים ולילד כאחד.

סוגיית הטיפול התרופתי

במקרים בהם יש צורך בטיפול תרופתי מתחילים לרוב במהלך בית הספר היסודי, חשוב לשלב במקביל טיפול התנהגותי. בגיל ההתבגרות האחריות עוברת ברובה מההורה לילד עצמו ומומלץ לשלב את הטיפול התרופתי עם טיפול התנהגותי ,על ידי איש מקצוע המתמחה בהפרעת קשב. כדי לסייע  ברכישת מיומנויות הקשורות לניהול זמן וקיום אורח חיים בריא ומאוזן. זה אולי נשמע טריוויאלי, אך שמירה על אורח חיים בריא היא קריטית כשמדובר בהפרעות קשב. חשוב לתאם זמני ארוחות, שינה, ופעילות גופנית.

קיימות מספר תרופות לטיפול בהפרעת קשב. ההבדל העיקרי ביניהן הוא במשך פעילות התרופה. לדוגמה בגילאי 12-10 כאשר הפעילויות אחה"צ הופכות להיות משמעותיות ותובעניות יותר עבור הילד, יש יתרון לטיפול ארוך טווח. חשוב לבצע מעקב לאחר התחלת טיפול תרופתי וכן לאורך קבלת הטיפול, כדי לוודא שהטיפול הנבחר אכן מיטיב עם הילד ולבצע התאמות במידת הצורך.

תפקידם של ההורים לגלות רגישות למצב ילדיהם. במידה והילד המטופל תרופתית לא משתף פעולה, מפסיק להתעניין בלימודים או בחוגים, מתוסכל יותר מבעבר, סובל ממשקל לא יציב או אינו ישן כבעבר, צריכה להידלק נורה אדומה וסימנים אלו עשויים להעיד על בעיה. ייתכן שהם מצביעים על צורך בשינוי שיטת הטיפול ההתנהגותי, שינוי במינון או בסוג התרופה בכפוף להתייעצות עם הרופא המטפל. 

תקשורת היא שם המשחק

ההמלצה הטובה ביותר להורים היא לשמור על ערוץ תקשורת פתוח עם הילדים, להיזהר משיח ביקורתי, ובעיקר לדעת להקשיב. מצאו מקום שבו הילד ירגיש בנוח, שוחחו על היומיום שלו, על הקשיים ואפשרו לו את המרחב להתבטא. בשנה האחרונה התוודענו למקום החשוב של המורים בחיי ילדינו וגם בהקשר הזה, חשוב לשמור על ערוץ תקשורת רציף עם המורים שרואים צדדים לימודיים וחברתיים שלא תמיד באים לידי ביטוי בבית.

לפעמים קיימים חילוקי דעות בין ההורים לרופא לגבי תוכנית הטיפול ההתנהגותית או התרופתית ויש מקרים לרוב בקרב מתבגרים, בהם הילד עצמו יסרב לטיפול. כאן חשוב לציין שלגורם המטפל יש אחריות לאפשר למטופל ולמשפחתו להרגיש בנוח לבטא את תחושותיהם ולנהל דו שיח סביב הדברים.

את הטיפול בהפרעות קשב ניתן להשוות למשקפיים מעורפלות שהראות בהן משתפרת לאחר ניקוי העדשות. טיפולים אלו מאפשרים למוח לעשות "סדר" בדברים להחזיר לילד את תחושת הביטחון והשליטה בחייו. לכן גם אם יש חילוקי דעות במהלך הדרך, המטרה של כל הגורמים המעורבים היא למצוא את הפתרונות שייתנו למתמודד עם הפרעת קשב תחושת ביטחון ומסוגלות, לשמחתנו יש דרכים רבים לממש את היעד הזה.

על הכותב:
ד"ר אריה אשכנזי
נוירולוג ילדים ומנהל מרכז נועם לנוירולוגיה, פסיכולוגיה ודידקטיקה ברעננה