הסכנה חלפה אבל הילד ממשיך להיצמד אליך? מה עושים כשמנגנון הפחד של ילדים יוצא מאיפוס ופועל גם לאחר שהסכנה חלפה?

הפסקת אש? – כי אצלנו הכל עוד בוער...

העולם של הילדים שלנו השתגע. כבר יותר מידי זמן שנכנס לחייהם התמימים תוכן שעלול לעורר פחד וחרדה. וגם אם הם לא ממש מבינים את המשמעויות, הם לגמרי פוגשים בשינוי, חווים את חוסר הוודאות, השגרה שלהם מופרת והכי משמעותי - הם נושמים את האווירה, חווים את המתח שמסביב, רואים אותנו.

 

מנגנון הפחד, גם שלנו וגם של ילדינו, חשוב והישרדותי. הוא זה העוזר לנו להסתכל ימינה ושמאלה לפני שאנחנו חוצים את הכביש, הוא זה ששלח אותנו להתחסן מפני הקורונה והוא זה המוביל אותנו למרחב המוגן בזמן האזעקה. אבל לפעמים המנגנון הזה יוצא מאיפוס ופועל גם כשהסכנה כבר חלפה, ממש כאילו כיפת ברזל תזהה ציפורים ותיירט אותם, המערכת פועלת מעולה - רק לא במצב הנכון.

 

אז מה אנחנו עלולים לראות בשטח?

 

אצל הקטנטנים בגיל הרך: ביטויי החרדה נראים בדרך כלל בתחומים הקשורים לשליטה: הם חוזרים להרטיב בלילה, מפספסים יותר פיפי ואפילו קקי, פתאום ממש צריכים אותנו בשביל להירדם ומתעוררים יותר, יש ילדים שחווים סיוטים או פחד מהחושך ואחרים שהתיאבון לא ממש חוזר והאכילה הבררנית חוגגת. יש ילדים שיגבירו התנהגות של מציצת אצבע או דיבור ילדותי ואחרים שיגבירו פתאום דווקא התנהגות חיובית, כמו רצון לשחק כל הזמן עם ההורים, ירצו יותר על הידיים, ידברו הרבה וישאלו הרבה שאלות.

 

אצל הילדים הגדולים יותר, שבגיל בי"ס: אנחנו יכולים לראות שינויים בהתנהגות כמו חוסר סבלנות, עצבנות, התקפי זעם, חוסר עניין בתחומים שפעם היו חשובים להם, התמכרות למסכים והימנעות חברתית.

 

ומה עוד?

מעבר להתנהגויות שאפשר לראות בעיניים, יש ילדים רבים שחשים דכדוך ועצב, תסכול וכעס, תגובות פסיכו סומטיות כמו כאבי ראש, כאבי בטן ואפילו תגובות קוגניטיביות כמו חוסר קשב, חוסר ריכוז, קושי בקבלת החלטות ופתרון בעיות.

 

ובכלל, בגלל שהחוסן הנפשי לא כהרגלו והקרקע עדיין לא יציבה, יש דברים שקודם הילד הצליח להדחיק או לשים בצד ועכשיו דווקא עולים כמו חרדות כלליות, הקטנטנים מפחדים ממפלצות וגנבים והמתבגרים חרדים יותר מסיטואציות חברתיות.

 

אז מה עושים?

 

* החזירו את השליטה והוודאות: תנו לילדים שליטה על כמה שיותר דברים בחייהם, שליטה מרגיעה חוסר אונים וחרדה, תנו להם לבחור בכל הזדמנות, גם אם הבחירות נראות לכם מיותרות (אתה רוצה את הכוס האדומה או הסגולה?).

 

* שימרו על שיגרה ופעילות: קימה ושינה, ארוחות מסודרות, יציאות מהבית לחברים או חוגים ולא לותר על קיום החובות כמו סידור החדר, עזרה בבית או שמירה על אחים צעירים.  פעילות אקטיבית מחזירה תחושה של שליטה עצמית, משחררת לחצים, מסיחה את הדעת ומעלה את תחושת הערך העצמי.  גם פעילויות כמו משחק, ריקוד וספורט תסייע לשחרר מתחים ותיתן תחושה של הנאה.

 

* היו סבלניים: נסו להתגמש בתחומים שבדרך כלל לא התגמשתם. שבו לידם עד יירדמו, הרשו להם להגיע למיטה שלכם, השאירו אור קטן, תנו להם איזה חולצה עם ריח שלכם תתפלאו כמה הדברים הקטנים האלו משמעותיים.

 

* היו אופטימיים ושדרו בטחון: מחקרים רבים מראים את הקשר הגדול בין תגובת ההורים במצבי משבר לבין תגובות הילדים, ממש כלים שלובים המשפיעים האחד על השני. זכרו כי לרגשות יש נטייה להיות מדבקים, חברו את הילדים לכך שהכל עובר ושיחד נתגבר על הכל. אפשר גם לשתף (בהתאמה לגיל) מזיכרונות הילדות שלכם (הרי כולנו זוכרים את החדר האטום במלחמת המפרץ)  וכיצד התגברתם.  

 

* לתמוך במקום לגונן: להתייחס ברצינות לתחושות הילדים, להיות אמפתיים ״זה לא נעים לפחד״ לתת לגיטימציה לרגשות ״כולנו מפחדים״ אבל, וזה אבל גדול - השתדלו לא להזדהות ולרחם. התגובה שלנו ההורים הרבה פעמים מעצימה את החרדה, ההורה מתחיל להיות חרד ממצב הילד זה כאילו הילד נופל לתוך בור ובמקום לחלץ אותו ההורה קופץ פנימה.

 

* האמינו בילדים: נסו יחד למצוא פתרון ״אני מאמין שאתה מסוגל״, התייעצו עם הילדים מה יכול לעזור להם – תהיו מופתעים מהתשובות. בסביבה תומכת ובטוחה יכולים ילדים להתמודד עם הפחד ולהפוך אותו למקור עוצמה שיסייע להם בתקופות של קושי ומעבר. קחו את המצב כהזדמנות להבין להכיל ולתמוך, לברר את מכלול תחושותיו, רגשותיו, כוונותיו ומחשבותיו של הילד. 

 

* עודדו: על מאמץ על השקעה, על כוונה ספרו להם על הצלחות ורגעי התגברות שלהם בעבר.

 

* חבקו: מגע גופני וקשר עין חשובים מאוד, לטפו, נשקו, טפחו על הכתף, שחקו יחד, התמקדו בילד – ותעשו מזה עניין! אני רוצה להיות איתך!!

 

* שמרו על עצמכם: הילדים שלנו מרגישים אותנו ומושפעים מאתנו המשפחה היא מערכת ככל שאתם מתחזקים הילדים מתחזקים. צאו לבלות, דברו עם בן הזוג, תפגשו חברים, תפנקו את עצמכם.

 

וכמובן, תמיד חשוב להיות ערניים להתנהגויות מתמשכות או קיצוניות.

שימו לב האם הילד נמנע מדברים בגלל הפחד שלו? האם יש הרבה דברים שהיה רוצה לעשות ולא עושה? האם חיי המשפחה נפגעים? האם ישנה מצוקה או פגיעה תפקודית? האם אתם פועלים רבות בשביל להרגיע אותו? האם הילד אפאטי או עצבני מאוד? לא מגלה עניין בשום דבר? אלו הם סימנים למצב רגשי הדורש יעוץ וליווי רגשי לילד.

 

 

על הכותבת:
דנה אמר היא מנתחת התנהגות מוסמכת, מדריכת הורים, מרצה,
מומחית בליווי התא המשפחתי ומפתחת סדנה ראשונה מסוגה המכינה זוגות במעבר להורות.

 


עוד באותו נושא

ילדים במרחב המוגן

בעקבות החרפת המצב הבטחוני עונה פסיכולוגית הילדים גילת מלכאן סטיקלרו לשאלות נפוצות שמתעוררות בקרב הורים...

התגובות שלכם ...

מוצרי החודש

אני מרגיש

ספר ההפעלה הנפלא של דן שטאובר מעודד ילדים לדבר על רגשות ולפתח תקשורת טובה. מומלץ!