מה קורה לילדים שרק יצאו מהקורונה וכבר שוב ספונים בבתים בגלל המצב הבטחוני? איך זה משפיע עליהם ויותר חשוב- מה כדאי לנו ההורים לעשות?

9 תשובות לשאלות של הורים במצב משבר בטחוני

האירועים הביטחוניים ביממה האחרונה החזירו חלק ניכר מילדי ישראל לבתים, אחרי שנה שברובה למדו מהבית.

איך מגיבים הילדים אשר רק יצאו מהקורונה והתחילו לטעום שגרה וכבר נאלצים להסגר שוב? מה להסביר לילדים בנוגע למצב הבטחוני וכיצד להרגיע אותם? הנה כמה המלצות.

 

1. עד כמה לפרט ולהסביר לילדים אודות המצב?

יש להסביר לכל ילד בהתאם לגילו למידת ההבנה וההתעניינות שלו.

ככלל, הורים מכירים את ילדיהם הכי טוב, ויודעים מתי הפירוט נועד להרגיע חרדה ומתי הבקשה לפירוט היא סימן לחרדה.

יש לזכור כי הילדים, וודאי הגדולים יותר מגיל חטיבה ומעלה, לא ממש בשליטה שלנו לגבי מסכים, ובטח לא זקוקים להורה כדי לגלות מידע. לכן עדיף להסביר ולתווך להם כמה שאפשר את המידע אליו הם נחשפים, וגם זאת בלי יומרות, כולנו כרגע בעמימות ולא חייבים לדעת הכל...

 

2. מה עושים כשיש קרובי משפחה באזור העוטף ויש בבית חשש כבד, וטלפונים תכופים לבדיקת המצב אצל הקרובים?

דואגים ביחד, כי זה טבעי! אבל גם ובעיקר חושבים ביחד מה ניתן לעשות חוץ מרק לדאוג. להכין סרטונים וברכות, לאפות עוגיות, לתכנן ביקור כשהמצב ייגמר ופשוט להיות שם בשבילם.

כמו כל בני האדם גם ילדים נתרמים כשהם עוזרים ומסייעים והדבר גם מצמיח אותם.

 

3. מה עושים כשאבא/אמא חייבים לנסוע לעבודה באזור הדרום שבו יש אזעקות כל רגע? איך מרגיעים את הילדים במצב כזה?

זה כבר תלוי במידת הביטחון של ההורה וכמובן ביכולת שלו לשמור על קשר רציף עם המשפחה. גם כאן אפשר להעניק משהו שהילד הכין להורה עם צאתו (גם נשיקה על הלחי או חיבוק זה טוב). ובעיקר, צריך לאפשר שגרה והסחת דעת.

 

4. השנה המורכבת שעברנו, עם הקורונה והסגרים וכו‘, לימדה אותנו שהחיים הם דינאמיים ומשתנים מיום ליום. האם זה עוזר לילדים להתמודד עם המצב הנוכחי?

כמו בהרבה דברים, הכול במידה. ובכלל, יש לזכור כי בדרך כלל מנגנוני ההגנה של הילדים סתגלנים וטובים מאלו של המבוגרים, וגם אם לא- רואים עליהם את הקושי באופן חשוף יותר ואם יש מי שמתבונן אפשר גם לטפל מהר יותר.

מצד שני, יש לסמוך על זה שכולנו, ילדים ומבוגרים, נדע להסתגל בלי בסיס בטוח של קביעות זו כמובן יומרה לא ריאלית.

כשיש קביעות ובטחון ילד יכול לעבור הרבה ולהסתגל אולם בהעדר בטחון בסיסי, קודם כל בקשר עם ההורה והמבוגרים ששומרים, יהיו שברים עמוקים יותר באשליית המוגנות האנושית.

 

5. לעומת השנים הקודמות בהן כשהיה מצב בטחוני קשה הילדים היו נשארים בבית ללא מעש, הפעם הם חזרו ללימודים בזום. האם זה טוב או רע?

הזום הפך להיות השגרה של שנת הקורנה כך שגם לימודים בזום הם חזרה לשגרה. מצד שני, כמו בתקופת הקורונה וודאי גם כעת, אין להשלות עצמנו שאכן יש למידה ממשית, אלא יותר אפשרות לאנשי החינוך להיות בקשר עם הילדים.

ואפרופו אנשי חינוך, גם הם צריכים תמיכה על מנת שיוכלו לתמוך בילדים. מה גם שרובן הן אימהות שחוות ממש את מה שילדי כיתתן חווים. כך שהמציאות הבטחונית במובן זה דורשת מהן משאבים מרובים מאוד וחשוב שיהיה מי שקשוב גם להן.

 

6. רשויות רבות מיהרו לבטל את הלימודים, למשל בשפלה ובחולון. מה דעתך?

איני בא להחליף את פיקוד העורף, ואולם אני טוען שבמקרה בו קיים פער בין הנחיות פיקוד העורף להנחיות הרשות המקומית המסר העקיף עבור האזרחים הוא מדאיג. כי אם פיקוד העורף טועה- המסר הוא שהאזרחים מופקרים. ואם הרשות טועה- המסר הוא שיש כאן כסת"ח לא ענייני והעצמת החרדה. לכן ביטול כזה לא מחזק את הביטחון ברשויות המדינה בקרב האזרחים, הורים או לא.

אחת הבעיות של כל המשבר שהמדינה מצויה בו, עוד טרם תקופת הקורונה ועד לימים אלו, הוא שהמון מבנים חברתיים קרסו ועמם האמון הכללי בסמכות וביכולת של הסמכות לשמור עלינו האזרחים. זו בעיה שהמחירים שאנו משלמים עליה משפיעים בהכרח גם על ילדנו.

 

7. מה יכולים לעשות הורים שמאד חרדים על מנת שלא לחשוף את הילדים ללחץ שלהם?

זה מאוד קשה עד בלתי אפשרי. על ההורה לנסות להתרחק ולטפל ברמה זו או אחרת בחרדה שלו (לאו דווקא טיפול במישור הפסיכולוגי אלא יותר במישור של הרגעה וויסות). ככלל, במצב שזה אפשרי עדיף שמי שיטפל בילדים יהיה ההורה היותר מתמודד. לעיתים אם אין ברירה אפשר גם להיות כנים לגבי החרדה, אבל אז ניתן גם להסתייע בילד להרגעה והעיקר להצהיר בכנות כי ההורה חרד מסיבותיו הוא.

שוב, קל לכתוב וקשה לעשות...

ובכל מקרה- גם הורה זקוק לנחמה ולחמלה. זה בסדר לא לתפקד תמיד באופן מטיבי. גם מזה ילדים לומדים והרבה!

 

8. מה אפשר לעשות כדי להפחית את החרדה של ילדים?

ארבע דרכים עיקריות:

א. חיבור למשאבי תמיכה טבעים ולכל ילד יש משהו שעושה לו את זה: פעילות גופנית, מוזיקה, משחק, חברים, סבא וסבתא ועוד.

ב. תיקוף: זה הכי טבעי להיות חרד עכשיו ואין חרדה שלא תקינה. במצב לא נורמאלי התגובות של רובנו די נורמליות... הילד לא צריך לחוש רגשות אשם על היותו חרד.

ג. הסחת דעת: וגם כאן לכל ילד האמצעים משלו שההורה לרוב מכיר ואם לא- אפשר ורצוי פשוט לשאול את הילד מה יסיח את דעתו.

ד. טכניקות להרגעה עצמית: גם כאן מגיל מאוד צעיר הורים יודעים לרוב מה מרגיע את ילדיהם: חיבוק, קריאת סיפור, צעצוע אהוב, וכו‘.

 

9. איך יכולה לבוא לידי ביטוי חרדה של ילדים ולמה צריך לשים לב?

מלבד ביטויי חרדה ברורים כמו של מבוגרים הכורכים בעוררות יתר ובחוסר שקט יש לשים לב גם לנסיגה ולתת עוררות. הורים חשים את ילדיהם באופן אינטואיטיבי ויכולים לזהות זאת. בנוסף, לעיתים חרדה מתרגמת גם להתפרצויות כעס ובעיות התנהגות מתוך ניסיון להשגת שליטה.

מאוד חשוב לא להיענות לכל דרישה של הילד שתחזק את הסיבה לחרדה, אלא לווסת אותה באמצעות ניהול של המבוגר. למשל, אם אין איסור בטחוני על כך ההורה יכול לצאת מהבית לעבודה או לקניות ובמידה והילד מגלה חרדה סביב עצם היציאה ניתן לסייע לו אך לאו דווקא לוותר על היציאה כי אז ההורה בעצם משדר בעקיפין שהחרדה מוצדקת.

מובן כי המצב שונה באזורים בהם החרדה אכן מוצדקת ואז היא פחד ריאלי.

 

 

שמרו על עצמכם!!

 

 

על הכותב:
ד"ר לירון און,
פסיכולוג חינוכי מומחה,
האקדמית גורדון

 


עוד באותו נושא

רני ולייקי מנצחים את הפחד

ספר חביב העוסק בנושא חשוב מאין כמוהו: פחד חברתי של ילדים ופחד מפני כעסם של ההורים.

התגובות שלכם ...

מוצרי החודש

אני מרגיש

ספר ההפעלה הנפלא של דן שטאובר מעודד ילדים לדבר על רגשות ולפתח תקשורת טובה. מומלץ!