אם בשנה שעברה ציינו את יום הזיכרון לשואה ולגבורה ואת יום הזיכרום לחללי צה"ל בזום, הרי שהשנה חזרנו אל הטקסים והאירועים הפרונטליים.

איך להתמודד עם ימי הזיכרון?

הילדים בשכבות הצעירות חזרו אל הלימודים והם ידונו בנושאים הלא פשוטים האלה עם הצוות החינוכי שינגיש להם את המידע בצורה הטובה ביותר, אבל מה אנחנו כהורים יכולים לעשות על מנת להקל עליהם את ההתמודדות עם הימים האלה בהם עולים וצפים שמות, זיכרונות ותמונות המעוררים רגשות קשים, שאלות ולעיתים גם פחדים וחששות?

ובכן, קיימים מספר דברים שאנחנו יכולים לעשות:

 

ערכו הכנה מוקדמת לימי היזכרון

כמה ימים לפני שחל יום הזיכרון, הסבירו לילדים כי בימים הקרובים ישוחחו איתם על הימים האלה. תוכלו לומר כי אלו ימים שחוזרים בכל שנה, להסביר שהגננת או המורה תדבר עליהם בהרחבה ולהזכיר להם כי בימים האלה יש צפירה. ההכנה מראש תעזור לילדים להתמודד מבחינה ריגשית ולא להיות מופתעים כשיתחילו לדבר על הנושא.

על הצפירה למשל תוכלו להסביר לילדים כי זהו רעש חזק שקורא למבוגרים ולילדים לעצור כל פעילות שהיא ולכבד את האנשים והחיילים שנלחמו על מנת שנוכל לגור בארץ ישראל. חשוב לציין, כי את הצפירה שומעים כל האנשים שגרים בישראל, בכל הבתים ובאותו הזמן. הידיעה כי מדובר במשהו שמשותף לכולם, מפחיתה מהפחד. תוכלו כמובן להסביר להם כי הרבה ילדים חוששים מהרעש, הרבה ילדים מרגישים נבוכים מהמעמד ולכן הן מצחקקים או זזים במקום לעמוד דום. תוכלו לבקש מהם לנסות להתאפק ולא לצחוק, אבל במידה ולא יצליחו, אל תכעסו עליהם. אמרו להם שבשנה הבאה אתם בטוחים שהם יצליחו לעמוד דום ולכבד את היום הזה בהצלחה.

 

הקפידו על חשיפה לתכנים תואמי גיל

ערוצי הטלויזיה השונים מרבים בימים אלה לשדר ראיונות, סרטוני תעודה, קטעי ארכיון והצגות הדנות באובדן, שכול ומוות. ילדים שצופים בתכנים האלה ללא השגחה עלולים לחשוש שגם הם ימותו בצבא או שגם אותם יכריחו לעבוד במחנה עבודה בלי אוכל ובלי מים. ילדים לא יודעים לעשות את ההפרדה בין מה שהם רואים בטלויזיה ובין מה שהם רואים בחיי היום יום. חשוב להסביר להם כי אלו דברים שקרו בעבר וכיום יש לנו צבא חזק ששומר על החיילים שלו ומונע מדברים רעים לקרות.

אל תמנעו מהילדים גישה אל הטלויזיה בימים האלה, שבו לידם, צפו איתם בתכנים ועוררו אותם לשוחח איתכם על התחושות שלהם, על המחשבות שלהם ועל הרגשות שלהם בנושא. ככל שתהיו יותר קשובים לנושא, כך תעלם תחושת הפחד ותתעצם תחושת הביטחון העצמי.

 

אל תתעלמו ממה שלמדו בבית הספר או בגן

כשילדכם יחזור הביתה, תשאלו אותו האם הם דיברו על ימי הזכרון? יש ילדים שיאמרו למנו על החיילים ששומרים על המדינה או על היהודים שמתו ויש כאלה שלא יאמרו דבר. אם הילד שלכם הוא ילד שמשתף יכול להיות שהוא ישאל אם יש למשפחה שלכם קשר לימים האלה. תוכלו לענות לו כמובן בצורה שתואמת את הגיל, אין צורך לשתף בכל פרט ופרט של הסיפור אלא לספר את סיפור המסגרת. למשל, אם הילד ישאר על סבא בשואה, אין צורך לספר איך הוא לבש בגדים קרועים, אכל מרק מקליפות תפוחי אדמה או התחבא בגטו. תוכלו לספר כי סבא חי בתקופת השואה, הוא חי בשכונה מיוחדת שהיתה של יהודית בלבד והיו לו מעט בגדים ומעט אוכל. ככל שהילד יתבגר וירצה לדעת עוד תוכלו להרחיב את הסיפור המשפחתי.

 

ימי היזכרון אינם פשוטים למבוגרים שבינינו ולכן גם לילדים קשה להתמודד איתם. בעזרת הכנה מראש ושיחה פתוחה על רגשות, תחושות ומחשבות תוכלו לעזור לילדים להתמודד עם הימים האלה בקלות יותר.

 

 

על הכותבת:
דורית חרמון
מנחת הורים וכותבת הספר "בשביל הסמכ"ות- הדרך להורות רגועה בטוחה ומהנה"
http://bit.ly/39Ap24b

 


עוד באותו נושא

לאן נעלם הצחוק של אבא?

זהו סיפורו של ניר, ילד בן 6, המתמודד עם תופעת הפוסט טראומה ממנה סובל אביו. דרך עיניו הקטנות והתמימות אנו למדים להכיר את ההשלכות של התופעה החלים על כל בני הבית.

התגובות שלכם ...

מוצרי החודש

אני מרגיש

ספר ההפעלה הנפלא של דן שטאובר מעודד ילדים לדבר על רגשות ולפתח תקשורת טובה. מומלץ!