לילד יש חבר דמיוני - האם זה נורמלי? האם לדבר על זה או להתעלם? האם להשאיר מקום לחבר הדמיוני ברכב וליד השולחן? הנה כל התשובות.

זה רק אני והחבר (הדמיוני) שלי...

הורים לילדים צעירים, בעיקר בגיל הרך (3-6), לעיתים מבחינים בתופעה שמכונה "החבר הדמיוני" של הילד. "החבר הדמיוני" היא למעשה דמות פרי דמיונו של הילד שכביכול נמצאת ונוכחת במציאות. הדמות המדומיינת יכולה להופיע בצורות רבות ומגוונות- החל מחבר בן/בת גילו, בעלי חיים, גיבורי על, דמויות אחרות שראה במסכים השונים ועוד.

 

אולי צריך לגשת לאבחנה פסיכיאטרית?

הורים רבים עימם עבדתי מאוד נלחצו מהופעתו הפתאומית של "החבר" והתקשרו אליי בדחיפות להתייעצות- "הילד שלי מאוד מדאיג אותי", "הוא לא מבחין בין דמיון ומציאות!", "אולי צריך לגשת לאבחנה פסיכיאטרית?".

אם זה קרה גם לכם, אז דבר ראשון שחשוב לדעת הוא שמדובר בתופעה נפוצה בגיל הרך ולא צריך ישר להיבהל ממנה! בגיל זה, הגבול בין הדמיון למציאות עדיין מטושטש והילדים מתקשים להבדיל בניהם, זהו שלב התפתחותי טבעי והסתגלותי.

בגיל הרך ולעיתים גם בגילאים קצת יותר מאוחרים, הילדים נמצאים בתקופה התפתחותית שבה הם מצויים בתווך שבין עצמאות ותלות בהיבטים שונים ומגוונים בחייהם. לעיתים, ילדים שהיבט מסוים בהתפתחותם, עצמאותם או במצב ספציפי שקשה עבורם, נעזרים "בחבר הדמיוני" על מנת להרגיע ולווסת עצמם. קיים מגוון רחב של מצבים בהם הילדים נעזרים "בחבר"- אך נראה שזה נפוץ בעיקר כאשר חווים רגשות עוצמתיים (לדוגמה: כעס, תסכול, עצב, חרדה, התרגשות מציפה) וכן בשינויים חדים ומעברים (לדוגמה: אמא ילדה ולכן היא בבית חולים כמה ימים, אין גן/בית ספר כבר תקופה בגלל משבר הקורונה, מעבר דירה וכו‘).

 

מ"חפץ מעבר" ל"חבר דמיוני"

יש הרואים ב"חבר הדמיוני" הרחבה של "חפץ מעבר" בו הילד נעזר באופן סימבולי ודמיוני בדמות מרגיעה ומנחמת עבורו כדי שיוכל להתמודד באופן עצמאי עם קשיים רגשיים מסוימים. באופן זה, יכול הילד להתנחם ב"חבר הדמיוני" מעצם קיומו וגם להרגיש שהוא שותף לרגשותיו השונים, גם אם הוא מתקשה לבטאם באופן וורבאלי.

מאפייניו האנושיים של "החבר הדמיוני", בין אם מדובר בחבר דמוי ילד ובין אם מדובר בחיה או דמות פנטסטית, מאפשרים לילד להשליך עליו תחושות ורגשות אשר קשה לו להכיר בכך שהוא עצמו זה שחווה אותם. יתרונותיו של החבר הדמיוני של הילד אינם מוגבלים רק לחיים הפנימיים של הילד, אלא יכולים להיות גם מסע דמיוני של הילד בהיבטים בין אישיים וחברתיים איתם הוא מתמודד.

 

לתת מקום לחבר הדמיוני

כפי שניתן לראות, תופעת "החבר הדמיוני" אינה תופעה שלילית במהותה ולכן גם מומלץ להגיב אליה באופן מאופק, רגיש ומכיל, מתוך הנחה שהחבר הדמיוני ממלא מטרתה רגשית וההתפתחותית. מניסיוני המקצועי, כשהורים נותנים מקום "לחבר", לעולם הדמיון וממעטים בביקורת כלפי הילד, התופעה תעלם כפי שהגיעה.

אני ממליצה לא לעמת את הילד עם "החבר הדמיוני" בטווח הקצר, זה יעשה יותר נזק מאשר תועלת. כהורים וכאנשי טיפול, אפשר להיעזר בעולם הדמיון של הילד, לזרום איתו ולהבין מהם הצרכים והמענים שממלא "החבר" בעולמו הרגשי של הילד. במקרים מסוימים אתם עשויים לגלות כי התייחסות ומתן לגיטימציה לרגשותיו של החבר הדמיוני מקלים על הילד שלכם לבטא באופן חופשי יותר את רגשותיו.

 

מתי להתחיל לדאוג?

חברים דמיוניים משמשים את הילד ומסייעים לו בדרכים שונות ואצל מרבית הילדים- חברים אלו ייעלמו כפי שבאו, כאשר הילד יבשיל קוגניטיבית ורגשית ויפתח מיומנויות התמודדות רגשית אדפטיביות יותר.

לצד זאת, במקרים מסוימים נוכחותו של "חבר דמיוני" יכולה לאותת על קושי רגשי ונפשי אשר דורש התייחסות וחוות דעת מקצועית. מקרים בהם "החבר" מופיע לראשונה מעל גיל 7-8, נמצא תקופה ארוכה ועקבית בחוויותיו של הילד, גורם לו לעשות דברים שאינם מקובלים או גורמים בדיעבד לריחוק חברתי. במקרים אלו מומלץ לפנות למטפל רגשי מוסמך/ פסיכולוג ילדים/ עובד סוציאלי קליני/ מדריך הורים אשר יוכלו לסייע לכם להבין לעומק באופן מקצועי מהי הדרך הטובה ביותר לעזור לילדכם ולכם בהתמודדות עם הקושי שחווה הילד ובהזדקקותו ל"חבר דמיוני".   

 

 

על הכותבת:
הגר אליה- טיפול רגשי בעזרת בעלי חיים
מטפלת רגשית מוסמכת הנעזרת בבעלי חיים
מוזמנים לשאול שאלות נוספות ולהתייעץ בנושא זה ובכלל
 hagareliya@gmail.com

 


עוד באותו נושא

הראש מגרד?! איך בוחרים תכשיר נגד כינים

גם לכם זה יכול לקרות: יום אחד פתאום, ככה בלי כל הכנה, תמצאו על ראש הילד שלכם חרק קטן שמסתובב שם...

התגובות שלכם ...

מוצרי החודש

אני מרגיש

ספר ההפעלה הנפלא של דן שטאובר מעודד ילדים לדבר על רגשות ולפתח תקשורת טובה. מומלץ!