לאחרונה אני שומעת יותר ויותר כאלה שמשווים את התקופה הנוכחית, של נגיף הקורונה וההסגר, לתקופת השואה. ועצוב מאד שאני בכלל צריכה להגיד את זה- אבל אין שום קשר בין הדברים!!

זה התחיל מפוסט אחד, אחר כך הערה קטנה ששמעתי מעבר לכתף, ואז הפך לסוג של השוואה מיותרת, מוטעית והאמת? מזוויעה בכל דרך שרק תרצו להסתכל על זה. והכוונה שלי היא להורים שמשווים את התקופה בה אנחנו נמצאים, חודש אחד של סגר בבית עם הגבלות, לתקופת השואה. נשמע מזעזע? אני מסכימה לגמרי!

 

נראה לי הזוי שאני צריכה לומר וגם לכתוב שההשוואה הזו היא נוראית, אבל כל עוד משהו קורה, וזה תקף לכל נושא ולכל תחום- חייבים להתייחס אליו.

לא חייבים להסכים, לא חייבים לקבל- אבל חייבים להתייחס.

 

הילדים של רובנו הם דור רביעי לשואה. זה אומר שהרוב המוחלט (או שיש בודדים שזכו) אינם מכירים או הכירו מישהו ששרד את השואה. וגם אם כן- זה היה סבא רבא או סבתא רבתא שרק חיבקה ונישקה ולא בדיוק סיפרה להם על השואה או על דברים שקשורים אליה.

 

הילדים שלנו נולדו בעשור אחר, במאה אחרת, באלף אחר. מה להם ולמה שקרה לפני כמעט מאה שנים במדינה אחרת רחוקה מהם?

הילדים שלנו, נמצאים בסגר בתוך הבתים הנוחים והמאובזרים שלהם ולא מצליחים להבין מה זה חודש בלי מסגרת- אז אתם רוצים שהם יבינו מה זה מאה שנה אחורה? אין להם את יכולת הבנת הזמן הזו בטח ובטח בנושא עצוב, קשה, בלתי נתפס גם עבורנו. אז עבורם?

 

ובכל זאת, זה נושא שאסור לנו לשכוח, ואסור לנו להתעלם ממנו, ובטח ובטח שאסור לנו להשוות אותו להיום!

כל מה שנדרש היום על מנת להיות בריאים ולעבור את המשבר זה להישאר בבית. לא נעים, לא נוח, קצת משגע את השכל אבל אפשרי ביותר. הבתים מלאים בכל טוב, יש אינטרנט, יש נטפליקס, יש משלוחים. יש זום, משחקים, יש אבא ואמא.

עכשיו (וזה רק לצורך ההדגשה של כמה ההשוואה הזו מטופשת ומיותרת) אם היו אומרים ליהודים בשנות ה30 של המאה הקודמת שזה כל מה שנדרש מהם על מנת לשרוד ולחיות. מה אתם חושבים התגובה שלהם היתה...?

 

אבל אנחנו לא בשנות השלושים של המאה הקודמת. אנחנו בשנות העשרים של המאה הזו. ועל מנת שהילדים שלנו ישמעו, ילמדו, יבינו ויזכרו את יום השואה, במיוחד בשבוע בה הם לא במסגרות – מוטלת עלינו המשימה להעביר להם את המידע.

 

להסביר בהתאם לגיל הילד: בהתאם לגיל הילד ויכולת ההבנה שלו הסבירו לו על היום הזה. אם יש לכם בני משפחה ששרדו את השואה ספרו לו עליהם והראו לו תמונות. יש ברשת דרכים להסביר לילדי גן, יש סרטים וספרים שמתאימים לגילאי גן ובית ספר- אל תכריחו אותם לראות או לקרוא אבל חשוב שכן תמצאו זמן לשוחח על הנושא.

 

לא להתעלם מהצפירה ומהיום: קל מאוד לשכוח איזה יום היום ולא להיות בשגרה של חג וימי זיכרון כשנמצאים כל היום כל יום בבית. אבל כמו שחגגנו ערבי חג אז ככה גם חשוב לא להתעלם מימי זיכרון. הזכירו להם שיש צפירה ולמה יש צפירה ולפחות באותו בוקר/ ערב מצאו זמן שמוקדש רק לזכר הקורבנות, הדלקת נרות, קריאת תהילים, צפייה בסרט, מענה לשאלות- כל דבר שיזכיר את החשיבות של היום.

 

להפסיק עם בדיחות ועם השוואות: גם אם אתם חושבים שזה רק ביניכם ולבין החברים שלכם או בדיחות משעשעות ברשת- הם נחשפים לזה. אל ואני חוזרת ומדגישה- אל!!!! תשוו את יום השואה למצב היום, אל תזלזלו בו, קחו הפסקה מבדיחות שחורות על היום הזה ואל תעשו ממנו צחוק- בכדי שהם ילמדו לכבד ולזכור.

 

 

רק בריאות,

דורית

 

 

על הכותבת:
דורית חרמון
מנחת הורים, מלווה צוותי חינוך, מפתחת שיטת הסמכו"ת להורות בטוחה רגועה ומהנה
קישור לדף עסקי: https://www.facebook.com/doritc.hermon/

 


עוד באותו נושא

סיפור השואה מדור לדור

איך מסבירים לפעוטות את יום השואה? ומה הקשר של כל אלו לחג הפסח, לבת פרעה ולמשה רבנו?

התגובות שלכם ...

מוצרי החודש

אני מרגיש

ספר ההפעלה הנפלא של דן שטאובר מעודד ילדים לדבר על רגשות ולפתח תקשורת טובה. מומלץ!

הורים לילדים – מה אתם מחפשים?