כשהיו בני ישראל עולים לירושלים בתקופת בית המקדש, היה כל אחד בוחר את הפירות המובחרים והמושלמים ביותר להכניס לטנא שלו. ובינינו, גם אם לא התבקשו להביא את המובחר, מי ירצה להציג סחורה פגומה? כולם הרי ירצו להשוויץ בבכור הכי טוב שלהם. אבל מה עושים כשהבכור הוא דווקא לא מושלם?

חג השבועות מתקרב וזה גרם לי להרהר...

בתקופת המקרא צוו בני ישראל להביא את ביכורי שבעת המינים אל בית המקדש כמתנה לכהנים. היו כל מיני סייגים, שזה יהיה מהשדה שאתה בעליו ושום דבר אחר חוץ משבעת המינים וחשוב שחלק מהמינים יהיו בדיוק לפי התורה, כלומר לא מההר או הבקעה ואם עלית לירושלים ממקום קרוב או מרוחק היית צריך להביא סוג מסויים מתוך שבעת המינים, בקיצור היו קפדנים שם בבית המקדש. אבל דבר אחד היה ברור, שאלה יהיו המובחרים שבביכורים.

 

ובינינו, גם אם לא התבקשו להביא את המובחר, מי ירצה להציג סחורה פגומה? הם הרי ירצו להשוויץ בבכור הכי טוב שלהם.

אז הכל טוב ויפה כשיש לך כמה בכורים ואתה יכול לבחור מביניהם את המובחר ואף אחד לא נעלב, אבל מה קורה כשאין את האפשרות?

למשל בילדים... בכור הוא בכור, הוא אחד, גם אם נולדו תאומים או שלישיה או אפילו שמיניה, תמיד יהיה זה שייצא הראשון, הבכור.

 

ומה קורה כשהבכור לא "מובחר"?

במשך תשעה חודשי הריון (ולעיתים אפילו הרבה קודם) אתם מדמיינים, מפנטזים, חולמים על הבכור המושלם שיוולד לכם, אף אחד לא מכין אתכם באמת למה שמצפה לאחר לידתו ואני לא מדברת בהכרח על הלילות בלי שינה, על כאבי הגזים והשיניים, על הדוקטורט שצריך בשביל לעשות לו אמבטיה, אלא על העובדה שיש סיכוי שהוא יוולד עם לקות או תסמונת או מחלה, שהוא לא יהיה מושלם כמו החלום הזה שראיתם בעיני רוחכם.

 

כשהבכור שלי נולד, ממש כמו עם ביכורי שבועות, עשינו טקס פדיון הבן ופדינו אותו מכהן. בשלב ההוא, הוא עדיין היה המובחר כמו שחלמתי.

אלא שמהר מאוד ראיתי שמשהו בבכורי (שבאמת היה מובחר, חכם כשד, רץ כבר בגיל 11 חודשים, דיבר בשפה גבוהה ועשירה) כבר לא כזה מושלם, פתאום הוא עומד מול הטלויזיה בבהייה מנותקת מהעולם, פתאום הוא חושש לרכב על אופניו במשטחים שאינם מישוריים לחלוטין, פתאום אני שמה לב שהוא לא סתם "ילד רציני" אלא באופן עקבי לא מחייך אל אף אחד...

 

האבחון לא איחר לבוא, אוטיזם. הבכור שלי, לא מובחר, לא מושלם.

אני מודה שהיתה נקודת שבירה קלה, מעין ניפוץ חלום, אבל בגלל שבתוך תוכי כבר ידעתי שהוא על הרצף האוטיסטי, התעשתתי מהר והחלטתי לתת לנקודות החוזקה שלו מקום.

הוא יהיה מושלם ומובחר במקומות החזקים שלו, כי בינינו, אין דבר כזה מושלם... גם במובחרים יש פה ושם פגמים.

גיליתי שהוא מוזיקלי מאוד ולחצתי עליו להצטרף למקהלת ביה"ס היסודי, זה היה הצעד הכי טוב שעשיתי עבורו.

בתחילה הוא חשש, לא מצא את מקומו, היה צורך בהרבה תיווך ועבודה צמודה איתו ועם המורה למוסיקה, אבל ככל שהכיר ביכולת שלו, ככל שקיבל פידבקים מהסביבה, הוא קיבל בטחון, הצטרף לחבורת הזמר בחטיבת הביניים ובהמשך ללהקה המקומית הייצוגית, מהופעה להופעה ראיתי את השינוי שחל בו, הוא נפתח, הכיר חברים במסגרת הלהקה (סביר שזה לא היה קורה ללא המסגרת הזו), קיבל בטחון בעצמו ואני כמובן יכולתי לקחת צעד אחורה, להפסיק לתווך ולכוון ולתת לו להיות מושלם ומובחר ולהתנהל לבד בדבר הזה שהוא כל כך טוב בו.

 

היום בגיל 19, הוא חבר בשתי להקות מקומיות, למד דרכי התמודדות, למד להתנהל עצמאית ומבחינתי הוא הכי מובחר שיכולתי לבקש!

 

 

חג ביכורים שמח!

 

 

על הכותבת:
עדיה ברקוביץ
אמא מיוחדת לשני ילדים על הרצף האוטיסטי, אמנית וכותבת
חפשו אותי באינסטגרם https://www.instagram.com/my_jellybeans_pinata
או כתבו לי adiyaber@gmail.com

 


עוד באותו נושא

מה רואה סיגלית?

המפגש הראשון של הפעוט שלנו עם הגשם הוא חדש, מרגש, ולעיתים אף יכול להבהיל: רטיבות, שלוליות,עננים כהים ועוד...

שני מתכונים לשבועות מאת השף סטפן

לקראת חג השבועות הבא עלינו לטובה, מצ"ב שני מתכונים קלים, פשוטים, מזינים וטעימים המתאימים לאירוח בחג השבועות

התגובות שלכם ...

מוצרי החודש

אני מרגיש

ספר ההפעלה הנפלא של דן שטאובר מעודד ילדים לדבר על רגשות ולפתח תקשורת טובה. מומלץ!

הורים לילדים – מה אתם מחפשים?