חזרנו לשגרה אחרי חופשה ארוכה, הקשיים של ילדינו שוב מכים לנו בפנים ואנו נאלצים להתמודד איתם. ומה לגננת יש להגיד?

לעיתים יש לגננת מה להגיד על הילד שלנו. היא הרי רואה את ההתנהגות שלו במהלך היום ויכולה להשוות לילדים אחרים בני אותו גיל ולתת לנו מידע חשוב אודותיו. אבל לנו, זה לא תמיד נעים לשמוע.

 

מה עושים הורים שנתקלים בביקורת מצד הצוות החינוכי? מספר אפשרויות:

1. מקשיבים לכל מילה, מסכימים ומענישים גם בבית על מה שקרה במסגרת החינוכית.

2. מקשיבים, מהנהנים ולא עושים כלום בנושא.

3. נעלבים ו"מחזירים לה" – מטיחים בה דברים שמיועדים להעליב ולא פעם גם פועלים כנגדה.

 

מה הכי נכון לעשות?

הרי לא פעם קורה שילד מתנהג נהדר בגן ואילו בבית אנחנו סובלים מההתנהגות שלו, או להיפך, בבית הוא ממש מלאך ובגן לא מפסיקים להתלונן.

 

ראשית, לא נפגעים מהביקורת על הילד.

זה לא אומר שהוא לא מוצלח או לא אהוב, וזה גם לא אומר עלינו כלום כהורים. היעלבות לא תתן לנו דבר מלבד התגוננות והתקפה ובטח לא תעזור לילד.

 

שנית, אין צורך להעניש כלל על מה שקורה בבית הספר או בגן.

הרבה פעמים אני נתקלת בסיטואציה שמבחינתי לא אמורה להתרחש בכלל אבל קורית המון: הורים מגיעים לקחת את הילד מהגן ושואלים את הגננת איך הוא היה. הגננת מספרת את כל הזוועות ואמא צועקת עליו עד שמגיעים הביתה וגם אז לא תמו ייסוריו והוא נענש גם בבית. ולמה?

 

עוד לא נולד הילד שהפך למלאך כתוצאה מכך שאמרו לו כמה הוא גרוע!

אין צורך לשאול את הגננת כל יום איך הוא היה. אפשר ורצוי לשמוע את הילד מה קרה לו במשך היום, זה ברור. אבל אם רוצים לקבל מידע מהגננת זה רק בטלפון אחרי שהוא נרדם. ובכלל, לא צריך להעניש על מה שקרה בגן בדיוק כפי שהיא לא מענישה על מה שקורה בבית.

 

ולבסוף, כדאי ורצוי להקשיב לדברים שנאמרו בצורה עניינית ולראות אם זה מתיישב עם מה שקורה בבית עם הילד. אם זה תואם, יכול להיות שהקושי הוא אובייקטיבי ומצריך טיפול מקצועי.

אם יש פערים, למשל שבבית הוא מצויין ובגן מרביץ וכדומה, צריך לבדוק איך ניתן לגשר על הפערים הללו ולמה זה קורה.ייתכן שהוא לא מרגיש שייך לגן, לא אהוב או לא נחוץ, שאין לו חברים או שרק כך הוא יקבל תשומת לב בגן. יכול להיות שאין שם גבולות מספיק ברורים בשבילו. וכאן אני מציעה פשוט לשבת יחד ולגבש תכנית פעולה מסודרת, אפשר גם עם גורם מקצועי כמו פסיכולוגית הגן וכדומה. שתהיה חשיבה אסטרטגית ודרך פעולה ברורה מבלי לכבות שריפות כל יום מחדש ולדווח על ההתנהגות באופן יום יומי.

העיקר לתת לילד את ההרגשה שהוא רצוי ואהוב ויכול. גם כשקשה לו.

 

 

על הכותבת:
רעות פרץ,
הנחיית הורים אישית וקבוצתית
הצטרפו אלי בפייסבוק: רעות פרץ - הנחית הורים אישית וקבוצתית

 


עוד באותו נושא

ליבי מגדלת מפלצת

בספר זה אנו קוראים על ילדה בשם ליבי ועל המפלצת שהיא, כמו ילדים רבים כמוה, מגדלת בתוכה - מפלצת בשם חרדה...

יוני והדובים

סיפור על ילד מקסים שאוהב חיות, משחקים ואת החברים שלו, אבל יותר מכל, אוהב את הדובי שלו.

התגובות שלכם ...

מוצרי החודש

אני מרגיש

ספר ההפעלה הנפלא של דן שטאובר מעודד ילדים לדבר על רגשות ולפתח תקשורת טובה. מומלץ!

הורים לילדים – מה אתם מחפשים?