"אוטיסט", "ילד קקה", "חולה נפש", "לא אפוי" – אלה רק חלק מהביטויים שהביאה לנו מערכת הבחירות הנוכחית. אז מה הפלא שבמקום להיות עסוקה בהחלטה למי לבחור, אני עסוקה בשיחות עם הילדים שלא מבינים למה החדשות נשמעות גרוע יותר מסרטוני היוטיוב בהם אני אוסרת עליהם לצפות.

"אוטיסט", "ילד קקה", "חולה נפש", "לא אפוי".

לא, אלו לא משפטים שנזרקו בהפסקה בבית הספר (שגם אז זה היה נוראי) אלו רק חלק מה"תארים" שאנשים בעלי תפקיד והשפעה מרשים לעצמם לומר במהלך מערכת הבחירות הנוכחית.

 

אנחנו נמצאים בעיצומה של מערכת בחירות לכנסת ולראשות הממשלה, ובמקום להיות עסוקה במי אני בוחרת ומי ראוי לקול שלי, אני עסוקה בלהסביר לילדים שלי למה החדשות נשמעות יותר גרוע מסרטוני היוטיוב שאני אוסרת עליהם לראות. והאמת היא שאני לא לגמרי מבינה בעצמי.

 

כולנו הרי יודעים שלמילה שנאמרת וגם למילה הכתובה יש משמעות. אז למה דווקא "נבחרי העם", אלו שאמורים להיות העלית של כולנו, להוביל אותנו רחוק ובטוח- דווקא הם מרשים לעצמם ליפול שוב ושוב באמירות מכוערות וקללות מיותרות?

בכל יום עולה פוסט אחר על מישהו שקילל, לשון הרע על מישהו אחר, ונדמה שכל מערכת הבחירות הזו מושתת על מי מדבר יותר מגעיל על השני.

 

בבית שלי, באג‘נדה שלי, בחיים שלי- הפרטיים והעסקיים- למילה יש משקל. נכון, אני כועסת ומתעצבנת וגם לפעמים מקללת. אני אנושית נכון? אבל אני לא מתמודדת לראשות הממשלה... אבל אני אמא! ולהיות הורה, מחנך- זו אחת המשימות הכי חשובות שיש לאדם גם אם הוא לא בכנסת.

 

כשאני באוטו ואני לבד, אני מרשה לעצמי לקלל. לא את האנשים עם חלון פתוח אלא באוטו לבדי. אם הילדים איתי? לא. כי מה אני מלמדת אותם באותו הרגע? שקללות וצעקות והנפת ידיים הן דרך התבטאות לגיטימית ודרך תקשורת אפשרית- והן לא.

 

למילים יש משמעות.

יש להן כוח. לא סתם קיימים הביטויים "כמו סכין בגב" "כמו אגרוף בבטן" "כמו סטירה לפנים" על מילים שאנשים אומרים לנו. אנחנו נעלבים ובצדק. ואז מה אנחנו עושים? את אותו הדבר....

אני לא פיזיקאית דגולה וגם לא מתמטיקאית אבל אני יודעת שיש חוק כלשהו שאומר שאם עושים את אותו הדבר ומגיבים אותו הדבר- שומדבר לא ישתנה וזה פשוט יחזור על עצמו במחזוריות.

 

וכפי שאני רואה את זה- זה התפקיד שלנו כהורים לשנות את זה!

ילדים הם דף חלק. הם חוזרים על מילים ששמעו, שראו וקראו. לרוב הם אפילו לא יודעים מהי המשמעות של אותה קללה שאמרו, אבל אם אבא אמר אותה אז זה בסדר....

אז לא!

אבא אחד שאל אותי פעם בצחוק "אז מה, אסור לי לקלל ולצעוק בבית?"

עניתי לו שבטח שהוא יכול. הוא יכול לקלל חופשי. רק שלא יתפלא אם בת הארבע שלו תחקה אותו ליד אנשים אחרים ותקלל חופשי גם בלי להבין מה היא אומרת. הוא גם יכול לצעוק, אבל שלא יתפלא אם המורה תעיר לילד שלו והוא בתגובה יצעק עליה בחוצפה.

כל דבר שאנחנו עושים ואומרים- משמש כדוגמא אישית לילדים שלנו. וזו האחריות הבלעדית והראשונית שלנו לחנך אותם קודם כל לדבר יפה ובצורה מכבד. כי ‘דרך ארץ קדמה לתורה‘ וכי תרבות שיח ודיבור היא הבסיס להכל.

 

ובתקופה שבה נבחרי העם עסוקים בתחרות מי מקלל יותר ומעליב יותר, האחריות היא עוד יותר עלינו להסביר ולחזור ולהסביר לילדים שלנו כמה חשוב לדבר יפה ומכבד!

 

 

על הכותבת:
חן קרופניק,
אמא מיוחדת,
"כוחה של מילה" הדרכות והרצאות על חשיבות המילים בהן אנחנו משתמשים
https://www.facebook.com/special.moms.inspiration

 


עוד באותו נושא

מה לילדים ולבחירות לכנסת?

הבחירות מעניקות לנו הזדמנות להעלות את נושא הבחירה בכלל ואת נושא הבחירה האישית במצבים שונים בפרט.

כל מה שרצית לדעת על בחירת חזיית הנקה

בין הפרמטרים: מידה, נוחות, טקסטיל, תמיכה, פתיחה ורכיסה, רצועות, ריפוד ורפידות ואפילו לוק ועיצוב עכשוויים...

התגובות שלכם ...

מוצרי החודש

אני מרגיש

ספר ההפעלה הנפלא של דן שטאובר מעודד ילדים לדבר על רגשות ולפתח תקשורת טובה. מומלץ!

הורים לילדים – מה אתם מחפשים?