מה עושים עם בני הנוער והמתבגרים שרוצים להמשיך להסתובב בחוץ למרות שחושך ועל אף שמחר יש בית ספר....?

אחד האתגרים שעומדים בפני הורים לילדים מתבגרים הוא לנוע בין שתי דרישות התפתחותיות שמאפיינות את הגיל הזה: הראשונה היא הצורך של המתבגרת או המתבגר בחופש, עצמאות ונטילת אחריות על עצמם, צורך שדרוש להם (ואף חיוני) לשם התפתחותם וגדילתם, והשנייה היא הצורך בשמירה והחזקה הוריות, דרך התעניינות, שימת לב (ושימת גבולות) והשגחה.

 

כיצד נעים בין שתי המשימות, שלעתים קרובות מורגשות כסותרות ביניהן, ובפרט כאשר המתבגר באופן עקבי מתעקש להוכיח לנו את תקפותה של הראשונה ולבטל את הצורך בשנייה?

 

להתמרד זה להתפתח

הצעד הראשון שיכול להקל על ההורה המבולבל הוא לזכור שלהתנגד ולהתמרד אף זו מהווה משימה התפתחותית עבור הנערה או הנער המתבגרים. כלומר, התנגדות והתמרדות אלה חשובות עבורם ומהוות גם סימן להתפתחות בריאה. כמו כן חשוב לזכור שלמרות ההתנגדות, ההחזקה ההורית מקנה להם ביטחון, גם אם לא יודו בכך "בחיים".

 

חשוב לזכור שחלק נכבד מהצרכים ההתפתחותיים של בני הנוער קשורים לחוויות חברתיות.

השתייכות לקבוצת השווים (בגיל) הופכת להיות מרכזית בגיל הזה ויש לה משמעות רבה מבחינה פסיכולוגית. החוכמה של ההורים במקרה הזה הוא להשתמש בזה לטובתם- ההורים יכולים להסתמך על חשיבותה של קבוצת השווים, למשל אם מדובר בשעת החזרה הביתה. ניתן לדרוש מהנערה או הנער לא לחזור לבד מבילוי לילי, להסתמך על הקשרים החברתיים המשמעותיים ולעודד את החברים ללוות זה את זו לפחות חלק מן הדרך בזמן החזרה הביתה.

 

למה זה נהיה קשה יותר דווקא בתקופה זו?

החשיכה המוקדמת גורמת להרבה הורים אי נוחות ודאגות- ובצדק- כאשר בחוץ חשוך והילדים עדיין מסתובבים. הילדים מבחינתם לא "מתחשבים" בשעון חורף או קיץ ורוצים להמשיך להסתובב ולכייף עם חברים.

 

אל תתייחסו לזה במיוחד כי חורף, אלא כחוק ביתי. קביעת שעת החזרה הביתה היא אמנם בעייתית ככל שעונת החורף מתקדמת והחשכה נופלת מוקדם אך היא יכולה גם להיות קשורה לדרישות המציאות – במשך השבוע כאשר יש בית ספר למחרת, שעת החזרה הביתה תהיה מוקדמת יותר מאשר בסוף השבוע. תפקיד ההורים לעתים קרובות הוא לשים את דרישות המציאות מול הילדים, ולבחור על מה להתעקש – מה מהותי וממה להעלים עין.

 

ולא פחות חשוב- להזכיר להם שהכל מדאגה ומאהבה, לאסוף אותם כשאפשר, לא לחנוק אותם בדאגה ולהסביר להם. הם מספיק גדולים בשביל להבין גם אם הם עושים קצת "שרירים".

 

 

על הכותבת:
יעל הלוי,
ביבליותרפיסטית ומטפלת בתנועה (M.A)
מרכז רימון – מומחים בטיפול רגשי לילדים.
https://www.rimonclinic.com/child-psychology

 


עוד באותו נושא

התנהגות תוקפנית ואלימה בילדים

בואו נדבר על התנהגות תוקפנית, אלימה בילדים. מה עושים עם התנהגות תוקפנית?

לתת או לא לתת לילדים לנקות לפסח?

"הוא עוד קטן, תנו לו לגדול, יהיה לו מספיק זמן לנקות כשיהיה אבא..." - למה כל כך קשה לנו לתת לילדים שלנו לעזור?

התגובות שלכם ...

מוצרי החודש

אני מרגיש

ספר ההפעלה הנפלא של דן שטאובר מעודד ילדים לדבר על רגשות ולפתח תקשורת טובה. מומלץ!

הורים לילדים – מה אתם מחפשים?