מה הקשר בין אנשים מופנמים לחרם חברתי? מהם הסימנים לכך שילדכם נפל קרבן לחרם בביה"ס? ואם אתם חושדים שזה קורה – מה עושים? קבלו את המדריך המלא לגילוי והתמודדות עם חרם חברתי.

25 שנים חלפו מאז שעברתי חרם במשך שנים, וההרגשה היא שכלום לא השתנה. רק כיום, כשאני מרצה על הקשר בין ביישנות לבריונות ולחרמות, אני מבינה איך אני וכל כך הרבה ילדים, נפלנו וממשיכים ליפול בין הכיסאות.

 

כשבני נוער וצעירים ביישנים שמתמודדים עם חרדה חברתית מגיעים אלי לקבל עזרה, הם מתחילים את התהליך בלי או עם מעט מאוד חברים. הם נמנעים מרוב המצבים החברתיים, כולל פעילות ברשתות חברתיות, חלק שהנו חשוב מאוד כיום ביצירת מעגל חברתי בקרב בני נוער.

עם הזמן, משיחה עם עוד נער ועוד נערה, מתחיל להתגלות דפוס. כשאחרי מאמצים רבים הם יוצאים מחוץ לאזור הנוחות של הביישנות והחרדה החברתית, נחשפים הסיפורים. הצקות, השפלות, אלימות, נידוי וחרם. הקווים הכלליים בסיפורים דומים, רובם פרוסים על תקופה של שנים.

 

וגם בסופו של התהליך שהם עוברים, כשהם מצליחים ליצור לעצמם רשת חברתית חזקה ותומכת, מעטים מרגישים בנוח לדבר על מה שקרה להם כשהיו תלמידים בבית הספר "ההוא". ואני מבינה אותם. למרות כל השנים שעברו, גם לי עדיין קשה לחזור לשם במחשבות, לחשוף את הפרטים על ההשפלות, ההצקות והנידוי.

 

רוב המקרים שאני נתקלת בהם כנראה שלעולם לא יהפכו לויראלים, כיוון שהילדים האלה לעולם לא יסכימו להיחשף - ובצדק. כשחווים משהו כמו חרם, בעיקר כזה שנמשך תקופה ארוכה, לומדים בגיל צעיר שלא כדאי לסמוך על אף אחד. בטח לא לגבי פצע כזה עמוק וכואב. 

 

מי הם אותם הילדים שעוברים חרם?

אין מאפיין אחד ספציפי שמשותף לכל הילדים שעוברים חרם. זה יכול לקרות לכולם: הדבר היחיד שמשותף הוא שמישהו מבין חברי הכיתה שאולי קצת יותר חזק או קצת יותר אגרסיבי או קצת יותר מקובל החליט שהילד הוא אאוטסיידר, ולכן צריך להיענש. מי שבדרך כלל נופלים קורבן לחרמות ולנידוי הם הילדים היותר מופנמים ושקטים.

 

למה דווקא הם?

לאחרונה היה יום המופנם הבינלאומי וזה מה שחלק מבתי הספר לימדו (מתוך מערך שיעור ארצי שזמין ברשת):

מופנם מבלה את זמנו בחדר עם ספרים או עם המחשב, ומוחצן, לעומת זאת, מאושר יותר, יוצא יותר עם חברים ולדייטים ומלא חיים. ובשפת בני הנוער - מופנם זה לא מגניב, ובהצלחה בלהתגבר על הסטיגמה. וזה מה שמלמדים ביום המופנם הבינלאומי.

כשילד ביישן לא אמור להיות מאושר - אף אחד לא ישקיע את הזמן בלחפש מה גרם לילד לאבד את שמחת החיים שלו. בטח לא כשיש כל כך הרבה רעש רקע והילד מלכתחילה לא ממהר לשתף.

מה שהופך את אותם ילדים שקטים לנקודה עיוורת של המערכת, ולא בגלל חוסר אכפתיות. האמת היא שבכיתה של 40 ילדים, פשוט יש את מי שצועק חזק יותר.

 

הזעקה השקטה

ילדים שהנם שקטים יותר מילדים אחרים ולא נוטים לשתף, סביר שלא ימהרו לדווח אם הם עוברים חרם. מעבר לכך שהם לא ממהרים לתת אמון, הם עלולים להרגיש בושה ומבוכה מכך שהם מנודים, ולחשוב שמשהו אצלם לא בסדר.

 

אז אם הילד לא אומר כלום, איך אנחנו אמורים לדעת מה קורה?

זהו בהחלט מצב מורכב, הדורש ערנות גבוהה, תשומת לב לפרטים, ולמה שלא נאמר במילים או בצורה מפורשת כמו מצב רוח, מחוות, שפה ומבט. כיצד נראית אותה זעקה שקטה של ילדים שעוברים חרם?

 

הנה רשימה של כמה דברים שכדאי להיות ערניים לגביהם:

1. הילד/ה חסר/ת שמחת חיים: ישנן הרבה דרכים להביע אושר, זה שהילד מופנם לא אומר שהוא לא מאושר. חשוב לשים לב אם המבט הפך לסגור ועצוב יותר ואם הילד במצב רוח רע יותר מבדרך כלל.

 

2. תחושת הבושה: זאת תחושה שקשה להבחין בה, בגלל שאנחנו כמובן נמנע מלדבר על מה שגורם לנו בושה. כדאי במקרה כזה להעלות את הנושא באופן כללי, ולראות אם הוא מגיב אליו באופן שונה, באגרסיביות או בהתחמקות. 

 

3. עמידה שפופה / מכונסת: כאשר שפת הגוף של הילד מכונסת וסגורה, כאילו הוא מנסה להיעלם, בהחלט יכולה להעיד על כך שהוא חווה חוויה שאינה נעימה וקשורה לסביבה.

 

4. טון דיבור שקט מהרגיל: עלול לשדר שהילד או הילדה אינם רוצים להישמע.

 

5. קושי להשיר מבט: ילדים שחווים או חוו טראומה חברתית לרוב ימנעו מקשר עין.

 

6. היסגרות בחדר לאחר שעות הלימודים: כמובן שמדי פעם, בעיקר בגיל הנעורים, רוצים לעיתים להיעלם לתוך העולם הפרטי שלנו. אך אם התופעה הזאת קוראת על בסיס קבוע, והילד או הילדה מסתגרים בחדר, אינם מבלים עם חברים בגילם ואינם מעוניינים ליצור קשר עם העולם, מאוד יכול להיות שהם חווים או חוו חרם.

 

מה אפשר לעשות?

חשוב להבין שקושי חברתי, במיוחד הנובע מתוך חרם, הוא מורכב ואין פתרון קסם שיפתור את הבעיה ברגע. כהורים, אין מי שמכיר את הילד שלכם יותר טוב מכם, ולכן בתקופה של הקושי, אתם העוגן שלו. הנוכחות שלכם בעולמו של הילד ודרך ההתנהלות שלכם מולו ומול המערכת הן אלו שיתנו לו את המשאבים לעבור את המשבר הזה.

 

הנה כמה טיפים שיכולים לעזור לילד שחווה חרם:

* דברו על הפיל שבחדר

חוויה של חרם בדרך כלל מלווה בהרבה מאוד בושה. ילדים שעוברים זאת חושבים לפעמים שהם עשו משהו לא בסדר ולכן החרם מוצדק, שהחוויה כשלעצמה מביכה ולעיתים הם אף לא מספרים כי הם לא רוצים לצער את ההורים. חשוב מאוד לדבר עם הילד באופן חופשי על החרם, ולתת לו מקום להביע את תחושותיו. כאשר נמנעים מלדבר על כך - לרוב כדי ‘לא להוסיף ולפגוע בילד‘, בעצם מחזקים את תחושת הבושה. מאוד כדאי בשיחה כזו להדגיש שאין לילד שום דבר להתבייש בו, ושהוא לא עשה שום דבר לא בסדר.

 

* הכל מתחיל בביטחון העצמי

חרם ונידוי חברתי פוגע מאוד בתחושת הביטחון העצמי, ולכן חשוב, כמה שיותר, לחזק את תחושת הביטחון והמסוגלות של הילד. הזכירו לו מדי יום שהוא לא לבד ושאתם מאחוריו, הצביעו על התכונות הנהדרות שיש בו.

 

* דברו עם הילד על כך שזהו מצב זמני

הזכירו לו שכמה שהמצב לא נעים, הוא בסופו של דבר יסתיים, ושהערך שלו לא תלוי במה ילדים אחרים אומרים או עושים.

 

* לא כולם משתתפים בחרם

לרוב כשמדובר בחרם, לא כל הילדים בכיתה לוקחים בו את אותו חלק. כדאי להסביר לילד שיש מספר מועט של ילדים שהם אלו שאקטיביים לגבי החרם וכל השאר רק נגררים אחריהם - כי הם מפחדים לנקוט עמדה אחרת. זה מוריד מעט את התחושה של הילד שכולם נגדו.

 

* מסגרות חלופיות

אין אפשרות לאלץ את הילדים בכיתה לבלות עם הילד שלכם, אבל כן אפשר למצוא מסגרות חלופיות מעבר לשעות בית הספר בהם הילד יוכל לבנות רשת חברתית חלופית. כאשר מדובר בבעיה מתמשכת, בעיקר כזו המלווה באלימות, מומלץ לשקול להחליף בית ספר.

 

* ארגונים תומכים נוספים

קיימים ארגונים ששם כדי לעזור, ביניהם מאה שמונים שמטרתם לעזור לנוער וצעירים שמתמודדים עם חרדה חברתית, ביישנות ודימוי עצמי נמוך, מוקד 105 לבריונות און ליין ועוד.

כמובן שעל כל חרם או בריונות מומלץ לדווח לגורמים הבית ספריים הרלוונטיים ולדרוש מהם עזרה בפתרון הבעיה.

 

 

על הכותבת:
אוריה דותן-הוד, מנחה ראשית
מאה שמונים-קבוצות והנחיה פרטית לסיוע בהתמודדות עם חרדה חברתית, ביישנות ודימוי עצמי נמוך
http://oneighty.co.il

 

עוד באותו נושא

אימון מנהלים ועובדים בעלי ADHD - הפרעת קשב וריכוז

עמית חש הקלה אך גם מתח רב. דו"ח אשר העסיק את מוחו בחודשים האחרונים יוצג היום בפני הנהלת החברה...

ציורי ילדים וחטיבה צעירה

שאלת ההשתלבות בכיתה א' היא שאלה חשובה ביותר, שהורים רבים מתלבטים בה מדי שנה ונדמה שאין תשובה נחרצת

התגובות שלכם ...

מוצרי החודש

אני מרגיש

ספר ההפעלה הנפלא של דן שטאובר מעודד ילדים לדבר על רגשות ולפתח תקשורת טובה. מומלץ!

הורים לילדים – מה אתם מחפשים?