להכין ביחד בובת חיבוק, לצייר, לדבר, לחבק ולנסות לשמור על שגרה עד כמה שאפשר - איך מתנהלים עם ילדים בזמן של מציאות בטחונית קשה ומה ניתן לעשות כדי להרגיע אותם?

המציאות הביטחונית בארץ היא באופן כללי מתוחה בהרבה מזו שבמדינות אחרות, והלחץ אף גובר בזמנים כמו זה שאנו שרויים בו כרגע, בעיקר בעוטף עזה וסביבה. מצב זה מעורר דאגה, לחץ ופחד ממה שעתיד לקרות, פחד אמיתי על קיומנו וחיינו.

על פי פירמידת הצרכים של מאסלו הצורך בביטחון הוא צורך בסיסי ביותר, וכשהוא מתערער אנו לא פנויים לשום דבר אחר. אנו עסוקים בהישרדות.

 

אז איך בכל זאת מדברים עם הילדים ומה ניתן לעשות כדי להרגיע אותם בזמנים כאלה?

 

דבר ראשון, לפני שניגשים להרגיע את הילדים, עלינו לנסות להיות רגועים בעצמנו עד כמה שניתן.

אם אנחנו לחוצים נורא, לא יעזור שנגיד לילד אל תפחד. הוא רואה לנו את הפחד בעיניים. נכון שבלתי אפשרי להיות רגועים לגמרי במצב מתוח שכזה, אבל מצד שני אם נשקר לילד שהכל טוב הוא יבין במוקדם או במאוחר שאנשים סביבו מפחדים, ישמע את ההורים מדברים על המצב בדאגה ויבין ששיקרנו לו. ואז, הילד יתחיל להפליג על כנפי הדמיון ותחושת החרדה שלו תגבר. מתוך התחושה שלא מספרים לו, שמסתירים ממנו, שאין מי שיגן עליו.

לכן, עלינו לבחור בדרך האמצע. לספק הסבר ענייני וקצר על המצב, למה בעצם צריך ללכת למרחב מוגן, למה אמא ואבא מודאגים כרגע ומה עתיד להיות סדר יומו.

 

כדאי לשמור, במידת האפשר, כמה שיותר על השגרה ופחות להסתגר ולהיות צמודים למדיה, מה שמגביר את תחושת החרדה.

 

ילדים רבים זקוקים למשהו חיצוני שיעזור להם להירגע. גם מבוגרים לפעמים משתמשים באמצעי עזר חיצוניים כדי להירגע, כגון גז מדמיע (בתקופת פיגועי הדקירות למשל), קמע מסויים או כל דבר חיצוני אחר שעוזר להם להרגיש בטוחים יותר.

אפשר לתת לילדים או להכין ביחד איתם בובה מיוחדת לשעת לחץ, לה יוכלו לספר מה מפחיד אותם ושתשב או תישן לידם.

 

מומלץ מאד לתת לילדים לצייר, משום שהרבה פעמים קשה להם לבטא במילים את הפחד.

מספיק שנניח לפני הילד דף חלק וניתן לו ליצור יצירה משלו כדי לחזק אותו, זאת כיוון שהילד מצייר מתוך התת מודע דברים שמפחידים או מרגיעים אותו. אפשר גם לבקש מהילד לתת כותרת לציור או לספר סיפור סביב הציור ובכך הוא יחווה תחושת שחרור ופורקן.

 

כשהילד משתף אותנו בפחדיו כדאי להיות קשובים ולא לסתור את דבריו במילים כמו "אין מה לפחד", "אל תפחד אתה סתם נלחץ" וכו‘. זה לא עוזר אלא להיפך, נותן לו את ההרגשה שאף אחד לא מבין אותו. אפשר לענות שזה באמת קצת מלחיץ לראות או לשמוע אזעקות ושהפחד מובן, ויחד עם זאת לשדר חוזק, תקווה ואופטימיות.

 

אפשר בהחלט לשאול את הילד מה יעזור לו להירגע ולהרגיש בטוח. עצם הדיבור וההכרה ברגשות כאלה כבר עוזרים לילד לחוש שיש לו על מי לסמוך.

 

 

בתקווה ובתפילה לבשורות טובות ושגרה מבורכת.

 

 

על הכותבת:
רעות פרץ,
הנחיית הורים אישית וקבוצתית
https://www.facebook.com/%D7%A8%D7%A2%D7%95%D7%AA-%D7%A4%D7%A8%D7%A5-%D7%94%D7%A0%D7%97%D7%99%D7%AA-%D7%94%D7%95%D7%A8%D7%99%D7%9D-%D7%90%D7%99%D7%A9%D7%99%D7%AA-%D7%95%D7%A7%D7%91%D7%95%D7%A6%D7%AA%D7%99%D7%AA-267594923694259/?pnref=lhc

 


עוד באותו נושא

רוני הולכת לרופא

מי לא מכיר את הרגע הזה, שבו הילד או הילדה חולים וצריך ללכת לרופא? יש ילדים שפוחדים מרופאים ומחלוקים לבנים שמהם מציצים כל מיני מכשירים, אבל רוני...

שינויים בלוח הזמנים

החיים עם ילד מיוחד מלאים בחריגות מלוח הזמנים. לרוב זה מתחיל כשהמספר של בית הספר מופיע על צג הטלפון...

התגובות שלכם ...

מוצרי החודש

אני מרגיש

ספר ההפעלה הנפלא של דן שטאובר מעודד ילדים לדבר על רגשות ולפתח תקשורת טובה. מומלץ!

הורים לילדים – מה אתם מחפשים?