בשעה טובה אתם מצפים לתינוק. בכל מקום מורעפים עליכם איחולים לבביים, ביניהם "מזל טוב", "שתהיה לידה קלה" ו-"שתצאו בידיים מלאות" ברכה כל כך משונה... ברור שתצאו עם ידיים מלאות. יש מצב אחר? כן, לצערנו אכן יש.

אתם זוג צעיר שהחליט לממש את אהבתו, להתחתן וליצור יחד משפחה.

אתם מלאי חלומות, התרגשות ושמחה. נדמה כי העולם עוצר לכבודכם, האושר ניכר בפניכם.

מתחתנים בשמחה גדולה ואם הכל הולך חלק הופ 2 פסים בבדיקת הריון מבשרים על חיים חדשים המתחילים להיווצר.

 

החששות הטבעיים מתחילים לצוץ, התרגשות ומתח, ציפייה לקטן או הקטנה שיהפכו אתכם להורים מאושרים. הבטן מתחילה לגדול ולהתעגל ואתם מתרגשים מכל תזוזה ובעיטה עדינה. אתם ממש בעננים וכבר מתחילים לתכנן ולהכין את עצמכם ואת הבית לקראת התוספת המתוקה שתצטרף אוטוטו.

 

אתם מקבלים איחולים בכל פינה: "שיהיה בשעה טובה", ו-"שתצאו בידיים מלאות..." ברכה כל כך משונה... ברור שתצאו עם ידיים מלאות. יש מצב אחר?

 

כן יש סוף אחר לצערנו. לידה שאינה מסתיימת בידיים מלאות.

זה קורה. וזה קורה לא מעט. תינוקות מתים ברחם אימם ונולדים מתים בין אם במוות טבעי ללא כל סיבה הגיונית ובין אם מוות יזום עקב מום קשה שלא מותיר כל סיכוי לעוברים הללו, בכל בית חולים, בכל עיר, בכל העולם, כל הזמן. בכל יום יש יולדת שיוצאת מבית החולים בידיים ריקות, אישה לבדה או זוג עצוב שנשלח הביתה להתמודד עם היגון.

 

לידה מסוג זה נקראת "לידה שקטה".

התינוק היוצא לאוויר העולם אינו בוכה ולמעשה השקט היחיד שקיים בסיטואציה הקשה הזו זה השקט שלו. האם והבעל צורחים ובוכים את נשמתם מכאב ומחוסר אונים.

חשוב לציין כי האם עוברת לידה לכל דבר עם כל מה שמשתמע מכך. היא כואבת צירים וצריכה לעבור תהליך לידה רגיל לחלוטין. לאחר מכן, האם מתחילה בחופשת לידה רגילה, לבדה, ללא בכי של תינוק, ללא התעסקות בהנקה או בהחלפת טיטולים אלא בעיקר בהתמודדות מחודשת עם המציאות הכואבת אליה נקלעה.

 

בנוסף לכל צריכים ההורים להתמודד עם בירוקרטיה קשה סביב הנושא - היעדר נוהל אחיד לטיפול ביולדות שהתינוק שלהן נפטר ברחם, החל מרגע מתן הבשורה המרה, לאורך הלידה והשהות בבית החולים, בהתמודדות עם סוגיית הקבורה, בהמתנה של חודשים ואפילו שנים לתוצאות נתיחה ובקבלת טיפול נפשי הולם ליולדת ולבני משפחתה.

 

"האבל הפרטי"

זהו אבל שונה, שבשפה המקצועית מכונה "האבל הפרטי". לכאורה, אין תינוק מוחשי להתאבל עליו, אין זיכרונות או סיפורים על התינוק שנפטר וכל מה שהיה קיים עד לידתו למעשה נקבר יחד איתו. האהבה אליו, הזיכרונות, החלום שתם לו, הציפייה וההתרגשות שייכים להוריו והם היחידים שזוכרים וחיים את זה יום יום. ההורים מתאבלים על הילד שהיה ואיננו, על אובדן התמימות והאופטימיות שלהם, על אובדן החלומות והתקוות, על אובדן החיים שהכירו עד כה. זהו אבל המאופיין בבדידות מעיקה וקשה אף יותר. ההורים מוצאים את עצמם לבד במערכה ללא תמיכה. לרוב, גילויי האמפתיה נעלמים לאחר מס‘ ימים, החברה נוטה לבטל את האובדן של ההורים, להתעלם ומצפה מהאם לחזור כמה שיותר מהר לחיים. החיים של כולם ממשיכים בעוד שזוג ההורים נמצא במשבר מרסק ובהתפרקות חייהם. עולמם המוגן והתמים פשוט חרב עליהם. הזוגיות נפגעת, שמחת החיים נמחקת, האשמה והכעס מתחילים לכרסם בתוכם, החזרה למעגל העבודה אכזרית וכרוכה בהתמודדות עם מבטי החמלה והשאלות הקשות מצד הסובבים ואם לא מדובר בילד ראשון יש את ההתמודדות מול הילדים הנוספים שכל כך חיכו לאח או אחות ואינם מבינים מה קורה כאן עכשיו?

 

הסביבה הרחוקה והקרובה בוחרים להתרחק ולעיתים אף להתכחש לכאב הנורא הזה. רובם אינם מוכנים לדבר עם האם או האב על הילד שאיבדו, על הזיכרונות הכואבים, על השם שחלמו להעניק לו, אולי זכו לצלם תמונה אחרונה? לרוב, לא מכירים בהריון כילד שהיה ובהם כאמא ואבא לכל דבר... הרבה פעמים נורא קשה להם להכיל את כאבם של ההורים, הם לא יודעים מה נכון לומר ואיך לנחם, לעיתים הם גם לא מבינים את גודל הכאב הרי הריון חדש יפצה על האובדן ויביא הקלה ושמחה חדשה לבית וחוץ מזה הם עוד צעירים אז למה לא למלא את החסר בהריון חדש?

 

אז לא... להורים הכואבים זה לא פיצוי. לרוב בהריון חדש הם מתמלאים בחששות ופחדים קשים מנשוא, עוברים 9 חודשים של ייסורים קשים שכן כבר איבדו את התמימות ויודעים ומבינים שזה יכול להסתיים אחרת ואין דבר קשה יותר מאובדן התמימות הזו, מהפחד האינסופי לא לאבד שוב. לפעמים, ההריון בו איבדו את בנם היה הריון מטיפולי פוריות קשים ואז זה בכלל לא פשוט להגיע להיריון נוסף.

 

סביב הנושא הזה יש בעיקר שתיקה. זהו נושא כאוב וקשה מכדי להביא אותו לסדר היום ולמודעות. הבחירה היא שלא להתעסק בזה ואין סיבה. האימהות והאבות האלה זקוקים לזה. הם רוצים שיכילו אותם, שיבינו, שיתמכו, שיכירו בכאבם. האימהות והאבות האלה רוצים לספר על הילדים שלא זכו בחיים. האובדן הנוראי והאכזרי הזה משנה חיים. אותם הורים לא יחזרו להיות מי שהיו ונולדים בדרך הקשה ביותר תובנות רגשיות וחמלה, קנאה ואשמה עצמית רבה, כעס על החיים עצמם וכן הידיעה הזו שקיים כאב בעולם וגם דברים יפים ומרגשים יכולים להסתיים אחרת.

 

אין סיבה להסתיר או להתבייש. אין סיבה להשפיל מבט. אין סיבה להישאר לבד בכאב הזה.  

הגיע הזמן להרעיש את השקט ולומר לכולם: לידה שקטה היא טראומטית וקשה. האמא צריכה אתכם. האבא צריך אתכם. משפחתם צריכה אתכם. חבקו אותם, אמרו להם משתתפים בצערכם. הקשיבו להם, שאלו אותם אם הם רוצים לשתף, לדבר – על הכל... כן גם על הילד. אל תיעלמו. לא ברגעים האלו. עזרו להם לחזור לחיים. שימו לעצמכם בראש את 2 המילים הללו "לידה שקטה" וזכרו כי זהו אבל לא שקט בכלל. היה פה ילד לכל דבר וזה כלל לא משנה אם הוא לא היה אפילו דקה. עבור אותם הורים זהו כל עולמם, זהו הילד שלהם והם אימו ואביו. תאפשרו להם להיות במקום הזה, תכבדו את המקום הזה. התעלמות לא תעלים את הכאב, ביטול האובדן לא יבטל את הדמעות וחוסר האונים. תאפשרו להם לבכות, להתאבל, לעבד את האובדן בדרכם. הם זקוקים לזה כל כך וגם ליד המחבקת שלכם.

 

מבטיחה לכם – השקט זה הדבר האחרון שנשאר באבל הזה.

תהיו מודעים. זה קיים לצערנו.

 

 

על הכותבת:
עידית אלה ערגס
מאמנת נוער ומבוגרים
https://www.facebook.com/El.aaor

 

עוד באותו נושא

פוסט טראומה בעקבות לידה

חווית הלידה יכולה להיות טובה ומעצימה אך מצד שני עשויה גם להחוות כקשה וטראומטית

הכנה ללידה

חשוב לדעת, שההכנה הטובה ביותר ללידה היא הכנה תהליכית הנמשכת על פני ההריון כולו ומשולבת בהכנה גופנית

התגובות שלכם ...

מוצרי החודש

אני מרגיש

ספר ההפעלה הנפלא של דן שטאובר מעודד ילדים לדבר על רגשות ולפתח תקשורת טובה. מומלץ!

הורים לילדים – מה אתם מחפשים?