בהינף סכין נגדעה תחושת החופש והביטחון האישי שלנו ובאין אזעקה המתריעה על סכנה, רמת אי הוודאות עולה ואיתה הלחץ והחרדה.

תחושת הפחד במקומה. ילדים פוחדים מכל מיני דברים מציאותיים או דמיוניים, מנחש או ממפלצת, אז על אחת כמה וכמה כשהאיומים ממשיים, יש להם פנים, צבע וקול ויש לחלקם תוצאות כואבות.

הפחד הגיוני ואף חיוני במידת מה, הוא גורם לנו להיות ערניים, דרוכים ולהיזהר מסכנות. כמובן פחד במידה סבירה, כזה שאינו משתק או מונע מאיתנו לתפקד.

דווקא ילד שאינו פוחד צריך להדאיג אותנו. חשבו על ילד שאין לו פחד לטפס לגובה או פחד מסכנות הכביש למשל, הן הוא זה שעלול לסכן את עצמו או שמא הוא מדחיק את הפחד או מתבייש בו.

 

במקרה זה הפחד רציונאלי וגורם לילדים לשאול שאלות, לברר, לרצות לדעת יותר במטרה להקטין את אי הוודאות ולהיערך לסכנות בהתאם. 

 

אז מה לעשות עם הפחד? לתעל אותו, לווסת אותו ובמילה אחת לנהל אותו.

  1. אל תתעלמו מהפחד - לתת לו מקום. פחד שלא נתייחס אליו כיאות, יתעצם ויגדל.
  2. אפשרו ביטוי רגשי לתחושות באמצעות שיחה והקשבה, באמצעות משחק, ציור, סיפור  וכדומה.
  3. שתפו אותו בתחושות שלכם, בגבול האפשר. הוא לא היחיד שחושש וגם אנחנו מודאגים ובצדק.
  4. תיווך המציאות בהתאם לגילו וליכולתו. הסבירו פשוט וקצר, אל תסתבכו המצב מסובך מספיק. ילד בגיל הרך צריך לחבק ולהגיד שאנחנו שומרים עליך, ילד בגילאי 4-6 אפשר להסביר שיש אנשים לא טובים שרוצים שלא נהיה כאן והצבא והמשטרה מטפלים בעניין. לילדים בגילאי בית הספר, אפשר כבר להסביר יותר מה קורה בשכונה שלנו.
  5. ציידו אותו במידע שיעבור אליו דרככם, בקולכם, אמיתי גם אם הוא לא נעים. לא מספיק ששמע בבית הספר או בתקשורת. רצוי שאת המידע הוא יקבל באופן מווסת ומבוקר מכם. כשהוא שומע בחוץ על הסכנות והוא לא מצוייד מהבית במידע אמיתי מותאם לגילו, הוא יחשוש שמא אתם אולי לא מודעים לסכנות ולא קוראים נכון את המציאות וכמובן תגבר תחושת חוסר הבטחון שלו.
  6. העבירו מידע אמין ככל האפשר ואל תבטלו את הסכנות כדי לייפות את המציאות. הילד מבין שמשהו רע מתרחש. אין טעם להגיד לו: "זה לא פה" אלינו לא יגיעו" "תוך כמה ימים זה מסתיים" המשטרה תתפוס אותם ואין מה לדאוג" וכו. המסר הזה לא רק שלא מרגיע, הוא לא בהלימה לאמצעי הזהירות שאנחנו מבקשים לנקוט ופוגע באמון שלו בכם.
  7. סננו חשיפה לתכנים שאינם לגילו - וודאו שהילד לא נחשף לתמונות קשות שלא נועדו לגילו.
  8. שיחות ביניכם - היו מודעים לאופן שבו אתם ההורים מדברים ביניכם. הוא קולט גם את התוכן, את הטון ואת האוויר שביניהם. הורה שאומר לשני: זה יגמר רע, מה יהיה הסוף וכו, דיבור כזה אינו עומד בקנה אחד עם המסרים המבוקרים אתם רוצים להעביר לו.
  9. שוחחו על אמצעי הזהירות שאתם חושבים שראוי לנקוט, למשל נפחית יציאות למקומות ציבוריים אבל נארח ונתארח יותר אצל חברים, נציע ללוות אותו בדרכו לחוג, נהיה איתו יותר בקשר, אולי נתארגן להסעות משותפות וכדומה. התייעצו איתם בקשר לבילוי אפשרי.

10. אופטימיות, זה שם המשחק. השכונה אומנם לא משהו, בלשון המעטה, ובכל זאת צריך להעביר גם מסר אופטימי של תקווה בחוסן הלאומי, שכולנו ביחד סומכים על כוחות הביטחון ובכל מקרה תמיד להדגיש: אנחנו מבינים את הסכנות ונוקטים באמצעי זהירות כדי לשמור עליך.

 

עליכם ההורים, הוא סומך יותר מכל, והיום יותר מתמיד הוא זקוק למבוגר שהוא יכול להישען עליו.

 

 

מאחלת שתחזור אלינו שגרה נעימה ובטוחה.

 

שלכם,
איריס אורבך

 

 


על הכותבת:
איריס אורבך - ליווי הורים והנחיית קבוצות
טל: 054-6645751, דוא"ל: iris.orbach@gmail.com
מנחת קבוצות הורים במכון אדלר, הדרכת הורים בקליניקה ובבית המשפחה.
מנחת סדנאות פרקטיות וממוקדות להורים לגילאי 2-4 המאתגר, בניית סמכות הורית והצבת גבולות עם חיבה.


עוד באותו נושא

מדוע כשבחוץ השגרה מופרת חשוב לשמור על השגרה בבית?

לשגרה יצא שם לא כל כך טוב. אנחנו מורגלים לחשוב שאדם שיש לו שגרה, הוא אדם משעמם, לא ספונטני ולא...

איך בוחרים קרם הגנה מתאים לילדים?

לפניכם הסבר לכמה מושגי יסוד בתחום ההגנה מהשמש וכן טיפים בנושא בחירת מסנן ההגנה המתאים לכם ולילדיכם

התגובות שלכם ...

מוצרי החודש

אני מרגיש

ספר ההפעלה הנפלא של דן שטאובר מעודד ילדים לדבר על רגשות ולפתח תקשורת טובה. מומלץ!

הורים לילדים – מה אתם מחפשים?