קרמר החתול לומד לשחות  

ספר ילדים חמוד עם ציורים מקסימים שמדגים את עוצמתו של כוח הרצון.

ונכון, לא מדובר באחת מפסגות היצירה לילדים של מאיר שלו, אבל עדיין מדובר בספר שמגיש לילדים אוצר מילים נפלא ומגוון, גם אם לא מצליח לשמור על החריזה מושלמת לכל אורך הדרך.

אגב, הילדים שלי נהנו לספור 16(!) שמות שונים של דגים השזורים בספר.

בספר "קרמר החתול לומד לשחות" אנחנו פוגשים את החתול קרמר, שאוהב מאד לאכול דגים. הבעיה שלו היא שהוא לא מצליח להשיג אותם בשום מקום. למטבח לא נותנים לו להיכנס, המסעדה היא משום מה מסעדת כלבים בלבד וכו‘.

לכן הוא מחליט ללכת לים ולתפוס את הדגים לארוחה - בעצמו. אלא שלצורך כך עליו תחילה ללמוד לשחות. הולך קרמר ומוצא מורה מעולה לשחיה, בוזו המציל, צוללן ושחין - אלוף העולם.

ובוזו, חשוב לי לציין כאן, הוא גם כלב. אין התייחסות מיוחדת לכך שבוזו הוא כלב. אנחנו למדים את זה מתוך הציורים בלבד, אין איך להבין את זה מתוך הטקסט או מתוך ההתנהגות של צמד החברים זה אל זה - וזה מקסים בעיני.

זוג החברים, הכלב והחתול, בספרנו מאוחדים יחד לצורך הצלחה במשימה משותפת - לוודא שקרמר ילמד לשחות. ואכן, קרמר הופך לשחיין מצוין.

הוא חוזר לים, מוצא את הדגים שחלם עליהם ואז... מוצא את עצמו ביחד איתם בתוך רשת הדייגים... הילדים התפקעו מצחוק בקטע הזה, ואני חשבתי שהחלק שבו קרמר שוחה בשארית כוחותיו לחוף ובוזו חברו מעודד אותו היה מרגש מאד.

העמוד האחרון, עם זאת, היה מיותר לחלוטין. "אך איזה מזל - לספר יש סוף..." וכו‘? אחרי כל המאמצים שעשה קרמר במהלך הספר, הייתי מצפה למשפט שיגרום לנו להבין שמחר הוא ינסה שוב. מצד שני, אחרי שני הספרים הקודמים בסדרה "קרמר החתול ישן כל הזמן" ו-"קרמר החתול יוצא אל היער" בהם למדנו כמה הוא טיפוס פאסיבי, כל מה שקרה בספר הנוכחי היה בעצם בניגוד גמור לאופיו ואולי השכיבה על החוף בסוף היא היא החזרה האמיתית לשגרה...

מומלץ לרגל פתיחת עונת הרחצה...