ביהדות, ט"ו בשבט נחשב כאחד מראשי השנה. אמנם ט"ו בשבט הוא ראש השנה לאילנות, אך ניתן להתייחס אליו כאל ראש השנה לכל בני האדם שכן האדם משול "לעץ השדה".
בני האדם, כמו גם העצים, זקופים ושואפים.
זקיפותו, חוסנו, ועמידתו האיתנה של האילן נעוצה בשורשיו. השורשים הם צינורות היניקה המזינים והמעניקים לו את יציבותו. בהעדר שורשים וגזע יציב, רוח עזה תעקור אותו ממקור גידולו.
האדם, בדומה לעץ, חייב להיות קשור לשורשיו. בעוד שורשי האילן טמונים באדמה, וככל שיעמיקו בה, הם יעניקו לאילן יתר יציבות וכוחות יניקה, הרי ששורשיו של האדם - מקורם בחינוך ובערכים שהוא סופג מהוריו.
אלא שהחינוך היא משימה קשה המוטלת על ההורים. תפקידם הוא להקנות ידע, לחנך לערכים למסורת ולתרבות, להכשיר באהבה את הילד להיות בוגר אחראי ועצמאי.
כאן הטבע לא עושה את העבודה. כאן ההורים מחויבים לה.
אני רוצה לנצל את ט"ו בשבט כדי לקדם בעוד צעד את היכולת ההורית שלנו.
אומרים שההצלחה במשימת החינוך תלויה ביכולת ההורה להבין את נפשו של כל אחד מילדיו, כי לכל ילד יש נפש מיוחדת.
תסכימו איתי שזו משימה קשה, בעיקר לאור העובדה שאף אחד לא לימד את ההורים כיצד עושים זאת.
האדם מגיע לעולם עם יכולת אינטואיטיבית לגדל ילדים – ממש כמו בטבע. ברגע שהוא מוליד את ילדיו הוא הופך להורה באופן אוטומטי. המוח מעלה למודע את היכולות ההוריים האינטואיטיביים איתם הגיע לעולם וקדימה לעבודה.
אלא שמישהו (בעיניי) נרדם על המשמרת, שכח לשכלל את היכולות ההוריות ולהתאימם לעידן הטכנולוגי ודרישותיו.
העקרונות לחינוך ילדים נותרו אותם עקרונות, אך הביצוע והשגת המטרות הפכו לקשים יותר.
קחו למשל את העיקרון (מחג הט"ו בשבט) שכל הורה ידע מאז ומתמיד:
"התפוח לא נופל רחוק מהעץ"...
זה היה עיקרון נורמטיבי ששלט בכל המשפחות והרצון לגדל "תפוחים" דומים היה חלק מהחיים ולכן היה מאד קל לחנך על פי העיקרון הזה.
הילדים למדו מהוריהם על החיים. אמהות למדו את בנותיהם את תפקידי הבנות, נשים והבנים למדו את תפקידי הבנים. כל אחד ידע בדיוק מה נדרש מממנו, ההפרדה בין המינים והתפקידים היתה ברורה לכל.
היום, הורים רבים אינם מסכימים (ובצדק) לגדל את כל ה"תפוחים" בביתם בזהות מוחלטת.
היום המשמעות למשפט "התפוח לא נופל רחוק מהעץ"... מקבלת לעיתים משמעות שלילית.
לעיתים כשרוצים לבקר את אחד ההורים על התנהגות לא ראויה אומרים "דומה לאבא (אמא) שלו! בנימה צינית מוסיפים "כן... התפוח לא נופל רחוק מהעץ"....
היום המשפט הזה הופך להיות אחד מהפנסים שלפיהם ההורה צריך לכוון את דרכיו כדי להצליח בחינוך הילדים. העובדה שהורים מכירים במשמעות שלו (ידע=כוח) דהיינו, הילדים הם ההעתק של הוריהם מחייבת אותם להתנהלות מושכלת להפעלת העיקרון "משפחה במחשבה תחילה"
אם בט"ו בשבט עסקינן, הרי שהאדם משול לעץ, ההורים הם הגנן והילד הוא הצמח שגדל מתוך התבוננות בהוריו ומתוך אהבתם וטיפולם המסור בו.
איך ניתן לחנך וליהנות מהילדים כמו מפירות העץ?
איך ניתן להתגאות ב"תפוח שנפל קרוב לעץ"?
המפתח הוא:
לדעת שאתם מודל חיקוי לילדים ועליכם לתכנן מראש איזה התנהגויות אתם רוצים שהילדים ילמדו לחקות.
איך להיות הורה שמהווה מודל חיקוי לילדים?
עשו רשימה של ערכים ותכנות ותבדקו האם הם קיימות בכם וכיצד אתם יכולים להדגים אותם לידיכם?
בהצלחה וחג שמח!!
על הכותבת:
ד"ר אילנה שניר, יועצת חינוכית ומשפחתית Med
מומחית בהדרכת הורים וחינוך ילדים
כותבת הספר: "משפחה במחשבה תחילה"
מייסדת "הורות במחשבה תחילה" - האקדמיה הישראלית להכשרת הורים
טלפון: 054-4469925 , אתר: http://www.ilanasnir.co.il/
עוד באותו נושא
גם אתם שוברים את הראש איך מנחילים מורשת מבלי ליפול לבור של אלימות?
ספר ההפעלה הנפלא של דן שטאובר מעודד ילדים לדבר על רגשות ולפתח תקשורת טובה. מומלץ!
התגובות שלכם ...