מזה שנים אנחנו שומעים ביקורות על מערכת החינוך, תלונות של הורים על חוסר החינוך של הדור הצעיר, ותלונות הדדיות של כל המבוגרים, מעל ראשי הילדים. אני ממליצה לכולנו לעצור ולהסתכל לרגע במראה.

מי מחנך אותנו?

רק כדי להסיר ספק - רוב בתי הספר אינם עוסקים בחינוך אלא מקנים לילדים ידע וכלים כדי להמשיך ללמוד ולשנן חומר רב נוסף, שעל הצורך בו יש ויכוח. בתי הספר הוקמו בעיצומה של המהפכה התעשייתית, כדי ללמד את הילדים לעבוד, ולצערנו, גישה זו השתרשה במערכת החינוך. אלברט איינשטיין אמר "חינוך הוא מה שנשאר במקרה והאדם שוכח את כל מה שלמד בבית הספר". תשאלו את עצמכם - אם הילד שלכם ישכח את כל מה שלמד בבי"ס, איזה אדם הוא יהיה?

 

מהו חינוך אמיתי?

אם כך, נשאלת השאלה – מה חינוך אמיתי ואיך משיגים אותו? החינוך האמיתי ניתן, בראש ובראשונה, על ידי דוגמא אישית. של ההורים, הגננות, המחנכים, וגם של החברים. וכאן, לצערנו, אנו כושלים.

 

החיים כתחרות

רובנו חיים כל הזמן בתחרות בלתי מורגשת. למי יש יותר – כסף, כבוד, מעמד חברתי, השכלה, וכו‘. אנחנו מונעים על ידי צורך בלתי פוסק להשוות את עצמנו לאחרים.

אם ניקח דוגמא מבית הספר דווקא נבין זאת היטב: דני קיבל במבחן ציון 75. איך דני מרגיש? תלוי איזה ציון קיבלו החברים שלו. מערכת ההשוואה מפנה אותו לחבריו לבדוק איזה ציון הם קיבלו. אם רוב החברים לכיתה קיבלו ציונים נמוכים יותר, דני יהיה מרוצה מאוד, אך אם הם קיבלו ציונים גבוהים יותר הוא יחוש מאוכזב, למרות שרמת הידע האובייקטיבית שלו לא השתנה. ואנחנו, המבוגרים? אותו דבר, רק במקום ציונים יש לנו כסף, אוטו, בית, בגדים וכו‘.

 

דוגמא אישית

אם אנחנו רוצים לחנך את ילדינו בצורה אחרת, טובה יותר, נכונה יותר, בריאה יותר, עלינו, קודם כל, לחנך את עצמנו. אנחנו יכולים להקריא להם סיפורים על עזרה הדדית, התחשבות וסובלנות ולדרוש מהם "להתנהג יפה", כלומר להקשיב למבוגרים, לא לצחוק על אחרים, לקבל את השונה, לא לנהוג באלימות וכו‘, אך אם אנו לא מגבים את המילים בדוגמא אישית, זה לא יעזור. אם אנחנו מקללים, מתעלמים ממי שזקוק לעזרה, חסרי התחשבות בסביבה, זורקים זבל על הרצפה, חסרי סבלנות להורינו המבוגרים, מדברים בגסות רוח לאחרים ובאופן כללי עושים את כל מה שאנחנו לא רוצים שילדינו יעשו, מה לנו כי נלין. הילדים סופגים מאיתנו הכל, ואנחנו צריכים לשנות, קודם כל, את היחס שלנו אחד לשני, אם לא בשבילנו אז בשבילם.

 

בשביל זה יש טלוויזיה??

תכני הטלוויזיה האלימים והבוטים אליהם חשופים הילדים היום כבר מגיל צעיר אינם תורמים בשום צורה ודרך לחינוך אלא יוצרים קלקול גדול ומתמשך. ילדים רבים מבלים מול מסך כזה או אחר שעות רבות ביום, והורים רבים אינם מוצאים זמן להיות עם ילדיהם ולדבר איתם. בהתאם לכך, הילדים לוקחים דוגמא ממה שהם רואים: מ"גיבורי תרבות" דלי מבע, מדמויות אלימות ובוטות, מהחפצת נשים, ממיניות וולגרית ועוד. הקפדה על התכנים אליהם נחשפים הילדים מגיל צעיר הינה משמעותית מאוד מבחינת "התוצר" החינוכי שנקבל בסופו של דבר.

 

חינוך לסובלנות מתחיל מהבית

חינוך לסובלנות מתחיל מהבית. עלינו להתגבר על הדחפים שהושרשו בנו ולהראות לילדינו מציאות אחרת. אם אנחנו נפגין סובלנות וסבלנות כלפי הסביבה הקרובה והרחוקה, לילדינו כמו לזרים, גישה זו תחלחל אליהם ותשנה את פני האנושות האלימים שאנו מכירים כיום.

 

 

בהצלחה לכולנו!

 

 

על הכותבת:
רביד עטיה,
מטפלת ברפואה משלימה קרוב ל-20 שנה, מלווה תהליכי התפתחות,
אמא לשלושה, עסוקה בחינוך ושיפור עצמי כל הזמן.
דוא"ל: atia.ravid@gmail.com , טלפון: 054-5606790

 


עוד באותו נושא

איך נעזור לילדנו להתמודד עם הפחד מאיומי הטרור?

בהינף סכין נגדעה תחושת החופש והביטחון האישי שלנו ובאין אזעקה המתריעה על סכנה, רמת אי הוודאות עולה

התגובות שלכם ...

מוצרי החודש

אני מרגיש

ספר ההפעלה הנפלא של דן שטאובר מעודד ילדים לדבר על רגשות ולפתח תקשורת טובה. מומלץ!

הורים לילדים – מה אתם מחפשים?