הדבר החשוב ביותר בעיתות משבר וחירום בדיוק כמו התקופה הזו שאנחנו עוברים כרגע שבה הטילים שורקים מעל ראשינו והאזעקות מהדהדות מדי כמה שעות ואנחנו צריכים לרוץ למרחבים המוגנים.

הוא לשים לב לסימני האזהרה בהתנהגותם של ילדינו ובמיוחד- לכל דבר קטן שאיננו כתמול שלשום.

 

אז למה צריך לשים לב באופן מיוחד?

האם חל שינוי בהרגלי האכילה של הילד? אוכל פחות? יותר?

האם חל שינוי בשיתוף הפעולה שלו?

האם חל שינוי בהרגלי המשחק שלו?

האם חל שינוי בהרגלי הפטפוט והשיח שלו?

עם זאת, עלי לציין, שגם במלחמה וגם בשגרה - אף אחד לא מכיר את הילדים שלנו טוב מאתנו - ההורים. ועל אף שבתקופה זו של מצב חירום לאומי צצות כתבות ועצות כמו פטריות אחרי הגשם, אני מאמינה שברוב המקרים תחושות הבטן של ההורים פשוט קולעות.

 

לשמור על השגרה

היום כבר אין ספק שאנחנו נמצאים בשעת חירום לאומית. בין אם מדובר במבצע או מלחמה כולנו חווים אותו ולא משנה איפה בארץ אנחנו נמצאים, באיזה גיל אנחנו ומאיזה מוצא.

ורובנו מצויים ב"לוּפּ" סביב הנושא הזה 24 שעות ביממה: צופים כל הזמן בחדשות, משוחחים על זה בטלפון או מדסקסים ברשתות החברתיות ועוד. וה"לוּפּ" איננו רק במעשים הוא בא לידי ביטוי גם בחשיבה, כשווריאציות של הנושא הזה הן היחידות שנמצאות בראש שלנו.

אז למה צריך לשים לב באופן מיוחד?

חובה עלינו לדאוג שהילדים יימצאו בשגרה כלשהי מחוץ ל"לוּפּ" המחשבתי הזה. מחוץ לווריאציות החרדה. מחוץ להתעסקות בנושא המלחמה. מדובר ב"לוּפּ" מסוכן מאד.

אמנם ישנם ילדים שאפשר לשוחח איתם ולהסביר להם לפרטי פרטים את מהלך המלחמה, איך פועלת כיפת הברזל ולהראות על המפה איפה עזה, אבל יש ילדים רבים שלא זקוקים בהכרח לשיח מפורט ברמה הזו. ילדים אלו זקוקים לחיבוק, לתשובה קצרה, למעשים ולא לדיבורים.

ושוב אני מדגישה שאין מי שמכיר את הילדים טוב יותר מההורים. אנחנו יודעים הכי טוב למה הם באמת זקוקים. אולי במקום לשוחח יותר טוב דווקא לצאת להליכה קצרה? אולי לאפות עוגה? אולי לצייר ציורים ולשלוח לחיילים בחזית?

העיקר לא להציף.

 

בציורי ילדים אני יכולה הרבה פעמים להבדיל בין ילדים שזקוקים להסברים ודיבורים, לבין ילדים שזקוקים לחיבוק ותשובה קצרה בלבד.

 

סימנים בציורי ילדים שצריך שים אליהם לב

  1. רגרסיה בשלבי הציור: ילד שכבר צייר ברמה גבוהה ופתאום חוזר לצייר ברמה נמוכה יותר.
  2. מגמות קיצוניות באופן כללי: ילד שפתאום מצייר בלחץ חזק/חלש מאד, מצייר קטן מאד/גדול מאד.
  3. ציורים דחוסים וצפופים מאד.
  4. ציורים ללא קרקע וללא רקע: מעין אלמנטים תלויים באויר.
  5. כעס: שימוש בציור לשם הוצאת כעסים, ציורים מאד זוויתיים, נוקשים.

 

ענבל בת השבע נתבקשה לצייר מלחמה ושלום. מדובר בהזמנה של ציור מונחה – ואפשר בהחלט לעשות כזו הנחייה עם ילדים בוגרים. הציור, בעיתות מצוקה, הוא כלי נפלא לכל אותם ילדים שמתקשים לדבר במילים. במקרים אחרים הוא מלווה את הדיבור, הילד מבטא את מה שעובר עליו ואז הציור מלווה את הדיבור, משתלב במקומות האילמים יותר.

בהתבוננות ראשונה על ציורה של ענבל, ניתן לאתר מיד מגוון סימנים הקשורים למצוקה בעיתות של מלחמה:

צביעה סוערת וחסרת שקט.

מרווחים לא אחידים שיוצרים תחושת סערה.

רגרסיה ברמת הציור לה היא מסוגלת – למשל, בהקשר לשמירה על גבולות צורניות.

בשלב זה, לא ניתן עדיין להסיק מצוקה מהציור משום שזה ציור אחד בלבד ומוזמן מראש.

ומה קורה בחלק של השלום – החלק השמאלי של הציור: שם כבר יש ארגון, אלמנטים ברורים, פחות גלישות מאלמנט לאלמנט אחר, אבל מעניין – ריק גדול במרחב בדף, הרוב לבן.

נמשיך – ענבל נתבקשה לצייר שני ציורים ובחרה לצייר אחד מחולק לשניים. היא יצרה שני מרחבי ציור האחד עמוס והשני ריק, האחד עם דמויות אנוש והשני ללא, האחד לא מובנה צורנית והשני מובנה מאד.

מה כל המידע הזה אומר?

כאן, אפשר להתקדם לשלב הבא של בניית הפתרון המתאים – החלוקה לשניים מאפיינת מצבי מתח וחרדה, העולם נתפס כשחור ולבן, אין אמצע.

תפיסת העולם הזו זולגת גם לילדים – האם בעיתות שלום באמת הכל מסודר, מובנה ושקט? כולנו יודעים שלא כך פני הדברים. לכן, בהקשר לענבל כצעד ראשון לפתרון הייתי מציעה ציור מקשר, ציור שמראה את האמצע ומדגיש את הגשר בין מלחמה לשלום. הייתי מציעה עוד לספר דרך הציור על השלום – מה עושים בעיתות שלום? האם אפשר להוסיף אנשים גם לשם? אילו מלחמות קטנות קורות בעיתות שלום? ואיזה שלום קטן יכול לנבוע ממלחמה? – אלו כמובן שאלות שיש להתאים בניסוחן לגיל הילד המצייר אך הן באמת אפשריות.

 

הנה עוד דוגמא שנשלחה אליי לפני מספר ימים. יובל בת החמש, מתגוררת ביישוב בדרום ואמה שואלת האם היא בחרדה. נשלחו אליי, כפי שגם ביקשתי, ציורים מהתקופה הנוכחית וציורים מימים רגועים יותר. ההשוואה כאן, היא עיקר העבודה, והיא מאפשרת לקבל תמונה רחבה ואמתית על הילד.

הנה שני הציורים מתקופת הרגיעה:

והנה ציור עכשווי:

 

אז בשלב ראשון, אומר לכם כי גילויי חרדה לא מצאתי בציור. אולי כאן המקום להפריד בין גילויי חרדה לגילויי פחדים – אלו האחרונים הם מתונים יותר ומותאמים למצב האובייקטיבי – תגובה הגיונית למצב של מתח ומשבר. גם גילויי חרדה הם תגובה למצב מתח ומשבר אך הם לא קורים אצל כל הילדים ולא באותן עוצמות.

אם אחזור להתמקד בציורה של יובל, אומר שני דברים עיקריים: המתח העיקרי שהיא חווה קשור למתח בין דמויות ההורים או המשפחה המורחבת (כמובן שזה אך טבעי שתהיו מתוחים בעיתות מלחמה) העניין הוא שזה מופיע בציוריה – שימו לב לקו החזק בו מצוירת הדלת והחלונות ולחציית הבית לשניים – הפתרון הראשון שעולה כאן לגביה, הוא לשים לב עד כמה היא קשובה לשיחות של 'הגדולים' ואם אפשר למנוע ממנה זאת ולו במעט. אני יודעת שזה מורכב עם יובל, וכאן אפנה לפתרון המרכזי השני.

יובל היא ילדה מתוקה ונבונה במיוחד. היא רוצה לדעת הכל ושואלת את כל השאלות החכמות, בדרך כלל הרבה מעבר למצופה בגילה. מה עושים עם זה? מצד אחד, נסו לשים לב למינון החשיפה לשיחות של 'גדולים' – כוונתי לשיחות בהם מבטאים באופן חופשי את התחושות, הכעסים, המחשבות סביב המציאות המורכבת א-ב-ל מצד שני, הכבירו בהסברים הגיוניים ותואמי גיל – אפשר להסביר לה איך עובדת מערכת כיפת ברזל, אפשר להסביר לה את החלק היחסי הפעוט מתוך כלל השיגורים שבאמת מצליח לפגוע, אפשר להסביר לה אפילו מאילו חומרים בנויים הקירות וכיצד הם עוזרים ומגינים עלינו – כל הסבר שעיקרו לוגי, קוגניטיבי, מובנה נתונים ברורים שניתן לראות אותם הוא הסבר שיניח את דעתה.

אגב, בנימה אישית – פתרונות אלו יהיו טובים עבור יובל גם בימים רגועים יותר כאשר אתם רוצים לה להכין אותה לקראת שינוי או מעבר כלשהו.

 

והדוגמא השלישית – ציוריו של ילד מדרום הארץ בן 7, והנה שוב ניתן לראות את הציור הצבעוני ומלא היצירה שמאפיין את תקופת הרגיעה והציור השני מתקופת מלחמה בו כל הציור הופך לריק, והעץ מופיע כתלוש.יחסית אבל, חשוב לי להדגיש מצבו הרגשי של הילד יחסית טוב משום שהוא מצייר, משתמש במגוון צבעים, ומצייר אדמה יציבה יחסית. מותר להרגיש חרדה בשעות קשות שכאלה, לעיתים זו אפילו תגובה לגיטימית.

מאחלת לכולנו ימים שקטים, וגם אם לאו –השתמשו בציור ככלי דרכו הילד שלכם יכול להביע ואולי קצת לאוורר את התחושות הפנימיות הקשות.

 

 

לקבלת חוברת מתנה בנושא פענוח ציורי ילדים לחצו כאן! 

 

 

על הכותבת:
מיכל וימר,
תרפיסטית בהבעה ויצירה,
מחברת הספר: המדריך השלם לפענוח ציורי ילדים
http://www.todraw.co.il/?page_id=70

הצטרפו אלי לפייסבוק  https://www.facebook.com/MichalWimmer1


עוד באותו נושא

רוני הולכת לרופא

מי לא מכיר את הרגע הזה, שבו הילד או הילדה חולים וצריך ללכת לרופא? יש ילדים שפוחדים מרופאים ומחלוקים לבנים שמהם מציצים כל מיני מכשירים, אבל רוני...

הרגעת תינוקות ופעוטות במצב של הסלמה

קולות מלחמה שוב מקיפים אותנו, אזעקות, יירוטים וריצה למרחבים מוגנים- איך מרגיעים את הילדים וכיצד מתמודדים?

התגובות שלכם ...

מוצרי החודש

אני מרגיש

ספר ההפעלה הנפלא של דן שטאובר מעודד ילדים לדבר על רגשות ולפתח תקשורת טובה. מומלץ!

הורים לילדים – מה אתם מחפשים?