כפיר, ילד בן 4 שחי עם מכוניות ואופנועים, מחווה דעה על רכב השטח של סאנגיונג הקוריאנית.

סאנגיונג רקסטון, רכב שטח משפחתי אמיתי

קוראים לי כפיר אני בן 4 וחצי. אני הולך לגן גדרון ולגנן שלי קוראים שי. אבא שלי כתב רכב. הוא נוהג במכוניות ורוכב על אופנועים ואחר כך הוא שואל אותי איך הרגשתי ומה אני חושב. את כל מה שאני מסביר לו, הוא כותב אחר כך בעיתון. אני מכיר הרבה מכוניות ואני כבר מזהה את כל הסמלים בלי שאף אחד יעזור לי. לי יש כיסא בטיחות מקצועי שאבא ואני מתקינים מאחור בכל כלי רכב חדש.

בסוף השבוע האחרון, נהגנו ביחד במכונית שטח אמיתית. השם קצת מסובך (אבא שלי קצת משגע אותי עם השמות, כי חשוב לו שאגיד אותם נכון) – סאנגיונג רקסטון. רכב שטח, צריך לנסוע בשטח והוא שונה מאוד ממכונית רגילה שנוסעת על הכביש. כולם יודעים שבכביש אין סלעים וגם לא בוץ שאפשר לשקוע בו. בכביש גם אין מקום לעצור ולעשות פיקניק או עצים שאפשר לתלות בניהם ערסל, אבל זה לא קשור לכלי רכב.

את מושב הבטיחות שלי התקנו בשורת המושבים האמצעית. נכון שזה נשמע מוזר? זה בגלל שלרקסטון יש שלוש שורות של מושבים. מלפנים, כמו בכל מכונית יושבים יש מקום להורים ומאחור יש שורת מושבים אחת רגילה ועוד אחת שנפתחת מתוך תא המטען ובה אפשר להושיב עוד חברים. בגלל שהרקסטון בנוי לנהיגה בשטח, הוא גבוה יותר ממכוניות רגילות והטיפוס אל המושב דומה לעליה על סולם בגן שעשועים- אני אלוף בגני שעשועים. מהמושב הגבוה אפשר לראות את כל המכוניות שנוסעות בכביש וגם את כל מה שקורה לפני ולצד המכונית בזמן הטיול. אני מאוד אוהב לשבת גבוה.

אנחנו נסענו באוטו שחור, אני פחות אוהב את הצבע הזה. ביקשתי מאבא שבפעם הבאה יבקש מכונית אדומה או צהובה, אבל הוא לא באמת יכול לבחור את הצבעים של המכוניות שאנחנו מקבלים להתנסות. עוד משהו שקצת הפריע לי, היא הקפיציות של המכונית בנסיעה על הכביש. כנראה שבשביל שהנהיגה במקומות לא סלולים תהיה נוחה ובטוחה, צריך להתקין בולמי זעזועים ארוכים וקשיחים יותר. בולמי זעזועים, הם אותם דברים שנמצאים בין בגלגלים והמכונית וכמו קפיץ, הם סופגים את כל התנועות והמכות שהגלגלים סופגים. ככה הנענועים לא עוברים ישר אלינו תוך המכונית.

בשטח, דווקא נהניתי מאוד מהרקסטון. כשהגענו לחלק שאבא קורא לו מאתגר, סובב אבא את הכפתור שבוחר את סוג ההנעה למצב 4X4 שזה בעצם דרך אחרת להגיד שארבעה גלגלי מניעים כלי רכב עם ארבעה גלגלים. לרוב המכוניות, ישנה מערכת שמחברת רק שני גלגלים למנוע ואז שני גלגלים מושכים או דוחפים את כל ארבעת הגלגלים. כשכל ארבעת הגלגלי הסתובבו ועלו על אבנים, ענפים ובורות עם מים, אני הרגשתי כמו בתוך מכונת כביסה. זזתי מצד לצד בתוך מושב הבטיחות והסברתי לאבא איך להמשיך לנסוע.

לא כולם בגן שלי יודעים, אבל אחרי כל עליה יש תמיד ירידה. אז כשעלינו בהר הסלעים לכיוון תחנת הפיקניקים, כבר התכוננתי לירידה. לרקסטון יש כפתור מיוחד שמראה ירידה עם ג‘יפ- זה כפתור העזרה בירידה. אבא מאוד אוהב את הכפתור הזה, כי הוא בולם את כלי הרכב בעצמו ושומר על מהירות ויציבות בירידה מסובכת. אבא אומר שזה כפתור קסמים לאנשים שלא למדו אף פעם לנהוג בשטח. אני כבר יודע לנהוג בשטח וכשאהיה גדול, אני לא אצטרך להשתמש בו.

בחורשת הפיקניקים הוצאנו את האוכל שאמא ארזה לנו בבוקר. בגלל שהמושבים האחוריים היו פתוחים, לא נשאר הרבה מקום בתא המטען. אם היינו מקפלים את המושבים, אפשר היה להכניס פנימה עוד הרבה דברים (אולי אפילו אוטו קטן). בינתיים אני ניסיתי להתיישב במושב האחורי, אבל לדעתי הוא קטן יותר ופחות נוח מהמושב שלי שנמצא מאחורי המושב שליד אבא.

לרקסטון יש מנוע דיזל. אפשר לשמוע אותו, כמו את כל מנועי הדיזל, עובד במין טרטור טרקטורי ופחות חלק ממנוע בנזין שפועל על דלק רגיל. לאבא חשובים המספרים של המנוע, הוא כותב כל מיני דברים כמו "שני ליטר" או "155 כוח סוס" שזאת דרך להשוות כוח של מנועים. אני יודע להגיד שהרקסטון מרגיש חזק ונעים וגם עם מזגן ומוזיקה, לא הרגשתי שחסר משהו כדי לטייל.

לקראת סוף הטיול, סובב אבא שוב את כפתור מצב הנהיגה ובחר מצב שנקרא 4X4 נמוך. זה לא הופך את האוטו לנמוך וגם לא את אבא שלי. זה המצב שבו כלי הרכב נוסע לאט יותר ועם הרבה כוח זמין במקומות שבהם קשב לו לעבור. לא לכל המכוניות עם הנעה לכל ארבעת הגלגלים יש אפשרות לבחור במצב הזה. לאחר שיצאנו מהקטע המסובך, סובב אבא שוב את הכפתור למצב שבו רק הגלגלים האחוריים דוחפים את המכונית ואנחנו נסענו על הכביש לכיוון תחנת הדלק.

בתחנת הדלק, אחרי שסיימנו את הטיול, אמר אבא למתדלק שהאוטו עושה 7.5 ק"מ לליטר בשטח וכמעט 12 ק"מ לליטר בכביש. הבנתי שזה סביר לכלי רכב מהסוג הזה, אבל זה ממש לא מעניין אותי. אני רציתי לדעת היכן השירותים אבל אבא לקח אותי לעץ שליד התחנה ואמר שאלו השירותים הכי טובים לנהג שטח אמיתי שכמוני.

 


 

 



עוד באותו נושא

התגובות שלכם ...

מוצרי החודש

אני מרגיש

ספר ההפעלה הנפלא של דן שטאובר מעודד ילדים לדבר על רגשות ולפתח תקשורת טובה. מומלץ!