אנגלית שפה יפה

יש ויש ויש... ומה דעתי? לדעתי אנגלית היא שפה יפה. ולנו, פה, היא ידידותית ונוחה ללימוד עצמי, ללא טרדות של מורים פרטיים וקייטנות ופחדים מהגייה לא נכונה.

כמה טוב היה לו אנו, ההורים והסבים, יכולנו להעביר את התחושה הזאת לילדינו ולנכדינו? (ולפעמים גם לעצמנו!)

הייתי מציעה לכל בית בישראל שייצא בהצהרה חד משמעית נוסח מר נתניהו באחת מסיסמאות הבחירות שלו: "מאנגלית, אנחנו לא מפחדים!"

אני בטוחה כי גם אתם, הקוראים, כבר סופרים את הסיבות לכך.

הנה חלקן: הנוער מדקלם באדיקות שירים על טהרת האנגלית. במחשב ובסמרטפון האנגלית משתרבבת גם כשכל התוכנות הן בעברית. מושגים רבים ביום יום הם באנגלית. האנגלית האמריקאית, זו המוכרת בארץ, מאופיינת בדלות אוצר המילים שלה. וגם כשקוראים טקסט "קשה", יחסית, ניתן לשחזר את תוכנו בעזרת הכרות של מספר מילים. המילון הממוחשב הוא כל כך זמין ונוח לתפעול.

אז אחרי שנרגענו, ואנחנו כבר לא מפחדים, אפשר כבר להתקדם לכיוון הדקדוק ואוצר המילים.

הדקדוק האנגלי הוא קל יחסית לעברית, לשפות אחרות (הרומניות: צרפתית, ספרדית, איטלקית..) ולא די שיש מעט כללים, ומעט יוצאי דופן, אז גם הדקויות האלה אינן תמיד נדרשות בעת ההתבטאות בע"פ. מתי שמעתם בשיחה שימוש בזמן "  "past perfect?

בקיצור עם דקדוק כזה אפשר פשוט לקפוץ למים הרדודים, כלומר לשוחח... ואפשר לנסות גם את המים העמוקים יותר. והמים העמוקים הם אוצר המילים העשיר והענק של השפה היפה הזאת.

איך שוחים במים האלה? באופן הכי ישן ושמרני: פנקס קטן עם אותיות האלף-בית באנגלית, כמובן, ושם נרשמות המילים החדשות עם הפירוש. אני ממליצה בחום על תרגול ה"spelling" של כל מילה ושילובה במשפט קצר ובסיסי למדי.

פרק זה נכתב אחרי שעור פרטי באנגלית שנתתי לנכדי בן ה-9. בתי, אשר עקבה אחרי ה"שיעור", השתכנעה כי עדיף לחפש לילד חוג אחר במקום חוג האנגלית אשר תכננה עבורו. היא יודעת כבר כי הוא ישלוט היטב באנגלית. אם לא בגיל 9 אז בגיל 14. שיחה בין ההורים באנגלית "כדי שהילדים לא יבינו" אין כמותה לחיזוק המוטיבציה לנושא. אפשר לגלוש לשילוב משפטי בסיס בהתנהלות היום יומיומית, בבית. להפוך את האנגלית לשפה "חיה ובועטת" בבית. כמו שהעניין בכדורגל הופך בשלב מסוים גם לשיעור בגיאוגרפיה: שמות מדינות, שמות ערי בירה, ערים מרכזיות, דגלים.  על כך בפרק נפרד..

על הכותבת:
אירית זילברמן
ציירת, סופרת וסבתא לשמונה