פרשת האונס האחרונה או בשמה המשטרתי "חבר מביא חבר" השאירה הורים רבים חסרי אונים נוכח האלימות וההבנה שבני הנוער מתנהלים אחרת.

אם בעבר הורה הסתפק בשיחה על "איך מגיעים ילדים לעולם" וגמגומים על החסידה, היום בני נוער וילדים בבתי הספר היסודי, חשופים לסרטים מיניים, פורנו ועוד, מהסמרטפון הפרטי.

האלימות וההתנהגות המינית מגיעה בחלק מהמקרים אל הבתים ומקרה האונס האחרון מדגיש עד כמה החינוך המיני שמעניקים ההורים או המורים לא שייך למציאות של ימינו.

חשוב לדבר עם הילדים על המקרה הזה אבל גם על התנהגת נכונה ומכבדת. האונס לא היה מקרה בודד אחד אלא שורה של מקרים במקומות שונים ובכל אותו הזמן הנערה- ילדה, לא שיתפה אחרים. ההבנה שבני נוער וילדים חווים אלימות או מקרי התעללות היא לא חדשה אבל במקביל כדאי לזכור שכהורים יש לנו יכולת להשפיע ולהבין מתי הילד במצוקה.

 

סימני אזהרה בגילאי הגן ובית הספר היסודי המעידים כי הילד במצוקה

התנהגות חריגה: למעשה כל התנהגות חריגה אמורה להות נורה אדומה - הסתגרות בחדר או הסתגרות מפני העולם, עצבות או דכדוך שיכול להתבטא בפאסיביות או חוסר תאבון. שימו לב להתנהגות של הילד ולמצב רוחו כל הזמן.

ירידה בהישגי הלימודים: ילדים החווים התעללות לא פנויים להתמודד עם משימות נוספות ולכן ירידה בהישגים ובציונים יהוו סימן לברור.

רגרסיות בתחומים שונים: כמו חזרה להרטבה או מציצת אצבע או כל התנהגות חזרתית, וחיפוש אחרי בובות שהיו אהובות בעבר.

תגובה המנעותית: הילד נמנע מלעשות דברים כמו לשחק במשחקים מסוימים, ללכת לחברים, לתפקד באופן תקין. ההימנעות היא מדברים שפעם נהג לעשות כמו משחק עם חברים מסוימים, הליכה הביתה ברגל מבית הספר וכו'.

בקשות חריגות לכסף: הילד דורש כסף או אוסף כסף וגם סכומי כסף שנעלמים בבית יכולים להעיד על אלימות נגדו.

פחדים מדברים שהילד היה רגיל לעשות: פחד ללכת לבי"ס, פחד ללכת לחוג, פחד מהלילה וכו'.

כעס ואלימות: התנהגות שונה כעוסה ואלימה, הילד מרבה לבכות או לכעוס, לקלל וכו'.

שימוש באוצר מילים מיני לא מתאים לגיל: ילדים רבים מקללים, אבל כשאוצר הקללות משתנה ומכיל ביטויים שהילד לא אמור להכיר בגילו, כדאי לברר.

 

חשוב ליצור אצל הילדים שלנו מקום בטוח לספר ולשתף אותנו במתרחש בחייהם. תגובת ההורים למתרחש בחיי הילדים שלהם משמעותית דווקא בימי שגרה. ילדים מספרים לנו כל מיני דברים והתגובה שלנו מאד חשובה, לא רק כשמדובר בדברים קשים. חשוב לא להיבהל, גם אם סיפרו לכם משהו מאוד מפחיד או סתם מכעיס. ילד יסיק מהתגובה שלנו על המבחן בחשבון או על התחצפות למורה, כיצד נגיב כשיהיה משהו רציני יותר. הקשיבו לילד שלכם והגיבו במתינות.

 

יש חשיבות גדולה לתגובה שלנו כשהילד מגיע הביתה פגוע כי הרביצו לו בגן או העליבו אותו בכיתה. תגובה כמו "למה לא החזרת לו?" או "תמיד מרביצים לך", היא לא במקום. הילד מרגיש אשם שלא הצליח להגן על עצמו או בגלל משהו שעשה. אל תהפכו את הילד לאשם בדברים קטנים. אל תהפכו אותו לאשם באלימות שהוא סופג, גם אם מדובר באירוע שלדעתכם הוא יכול להגיב בו.

 

האחריות ההורית מסובכת בעידן שלנו ומורכבת מאי פעם אבל האחריות שלנו כלפי הילדים חשובה ולכן אל תוותרו על זמן איתם ועל שיחות בכל פעם שאתם מרגישים שמשהו משתנה.

 

 

על הכותבת:
אפרת מונשרי גורן,
מומחית להורים
לאתר של אפרת

 


עוד באותו נושא

התגובות שלכם ...

מוצרי החודש

אני מרגיש

ספר ההפעלה הנפלא של דן שטאובר מעודד ילדים לדבר על רגשות ולפתח תקשורת טובה. מומלץ!

הורים לילדים – מה אתם מחפשים?