כרטיס ברכה ליום הולדת

פעם חגגנו לנכד יום הולדת שנה(!) עם מנחה מקצועית. נכחו שם גם נכדותי הגדולות ואחיינים נוספים בוגרים שהשתתפו במומחיות בהפעלה, אך מה שהיה מדהים ומפתיע בערב זה הייתה השתתפותו הפעילה של חתן יום ההולדת. בן השנה, יש לזכור! הוא היה פעיל מאוד: מחיאות כפיים, מילמול של השירים, ריקוד, ניעור יריעות, נגינה בתוף, כיבוי נרות.

בקיצור: כמה שהם קטנים כך הם יודעים ורוצים לחגוג את יום הולדתם בגדול.

לפעמים, לגדולים אין זמן, כוח וכסף (כן, כן!) למסיבה גדולה. אך השמחה שלנו, כדאי לזכור, היא נגישה תמיד, בטווח נגיעה, רק צריך לדגדג אותה מעט.

במשפחתנו נוהגים להזכיר באירוע מסודר, קטן ככל שיהיה, למי יש היום יום הולדת.

יש עוגה, יש מתנות, יש שירים, הופעות מזדמנות של התעמלות, ריקוד ו...ברכות.

בלי משים, אחרי שנים של טקסי הקראת ברכות על ידי המבוגרים, קמו לפתע גם הצעירים במשפחה, עמדו בקדמת הבמה, ובקשו לברך. לא היה גבול לשמחתי. וסיפוק: יש! הם למדו משהו! (סיפוק של מורה: זה כנראה לא עובר גם אחרי הפרישה.) כבר שנים (הרבה שנים!) אני משקיעה בברכות יותר ממרבית בני המשפחה: מילים, עיצוב, רעיונות, לפעמים על דף מהודר לפעמים חוברת שלמה. אחר כך מבקשת שקט, עומדת ומקריאה. בסיום מוודאת כי כולם גם ראו את הברכה המעוטרת. עשיתי זאת כי רציתי והרגשתי שיש לי דברים לומר לבעל השמחה ואני מוכנה להשקיע בהכנת הברכה זמן ומשאבים.

לא חשבתי שסוף סוף ימצא מישהו, דווקא מהדור הצעיר, שהתנהגות זו תיראה לו מתאימה לחיקוי... העובדה שהם עומדים ומדברים באופן ברור דברי ברכה לכבוד מי שחוגג יום הולדת עשתה לי נחת רוח רבה. בברכתם אין חיקוי במובן השלילי. הם בהחלט עושים זאת באופן המיוחד והאישי שלהם. בלי משים הושטתי להם את קצה החוט והם יודעים למשוך אותו כך שיהיה ארוך ומיוחד להם. כדאי גם לכם לנסות, זכרו רק שצריך התמדה כדי להטמיע ולהפנים משהו מתוך כל הגירויים המקיפים אותם ביום יום.

על הכותבת:
אירית זילברמן
ציירת, סופרת וסבתא לשמונה