עוד מעט מסתיימת שנת הלימודים והילדים שלנו יקבלו תעודות סוף שנה. זוהי הזדמנות מצויינת עבורנו לבחון את עצמנו ואת היחס שלנו לתעודה של הילדים, ללימודים של הילדים ובכלל.

אז מהי תעודה?

לטעמי, תעודת בית הספר היא מדד השוואה בין תלמידים, אשר מעידה בעיקר על יחסו של המורה לתלמיד וכיצד התלמיד נתפס על ידו. הציונים, לעומת זאת, מעידים על הידע שהתלמיד הצליח להעביר במבחן.

 

מה אין בתעודה?

  1. את הידע האמיתי, המלא, הרחב והמקיף של הילד (בהנחה שיש לו כזה, כי לפעמים, אין לילדים שלנו את הידע והתעודה דווקא כן משקפת את המציאות).
  2. את ההשקעה שהילד השקיע בלימודים (ותכף ארחיב על כך).
  3. את המהות האמיתית של הילד.

 

לילדים שלנו התעודה מאוד חשובה. היא מדד להשוואה. הם יכולים להשוות את עצמם לאחרים (לטוב ולרע כמובן) ולקבל מושג מה המורה חושב עליו ועל מקומו בכיתה/שכבה ביחס לאחרים.

יש כאלו שזה עושה להם טוב ויש כאלו שזה גורם להם להרגיש לא טוב עם עצמם.

מכיוון שהיא חשובה לילדים, יש לתת לתעודה את הדגש המתאים ולא לזלזל בה ו/או לשלול אותה.

יחד עם זאת, בגלל כל הדברים שכתבתי למעלה, יש להתייחס לתעודה בהתאם.

ואני רוצה לפרט:

יש לי 2 חברות מקסימות שלמדו איתי המון. אחת למדה איתי לבגרות בהיסטוריה והשנייה עברה איתי את רוב המבחנים בתואר בפסיכולוגיה.

אני "חרשנית", והדרך שלי ללמוד היא להתכונן שבוע קודם ואני פחות או יותר משננת את כל החומר בע"פ (ומיישמת את האמרה של סבא שלי שאומרת שתלמיד חכם הוא זה ששוכח את החומר 5 דקות אחרי המבחן...). כשישבתי עם החברות שלי זה מה שעשינו, למדנו ביחד, קראנו קטעים, דיברנו על הקטעים והטמענו את החומר הנלמד. עבורי השיטה היתה מעולה!!

שתי החברות שלי לא קיבלו ציונים כמו שאני קיבלתי (לפעמים אפילו באופן משמעותי). האם זה אומר שהן יודעות פחות? ממש לא! האם זה אומר שהן תלמידות פחות טובות? ממש לא!

אפשר לומר שיכולת הניסוח שלי טובה משלהן, ייתכן שיכולת הפלט (היכולת של המוח "לפלוט" את מה שנמצא בו) שלי גבוהה משלהן ויכול מאוד להיות גם שהדרך בה למדנו התאימה לי יותר מאשר להן.

לחברתי מהקיבוץ יש לקויות למידה (שכמובן שלא אובחנו אז). מרבית חייה היא גדלה בתחושה שהיא תלמידה גרועה מה שהשפיע עליה גם בבגרותה ומסיבה זו היא פחדה ללכת וללמוד במשך הרבה שנים כדי לא להתמודד עם תחושת הכישלון הפנימי.

 

דוגמא אחרת: יש לי 90 בשלוש יחידות מתמטיקה. הציון הזה "עלה" לי בדם, יזע ודמעות ולהורי הוא עלה בהרבה שיעורים פרטיים. אם נכמת את כמות ההשקעה שהשקעתי בלימודי המתמטיקה שלי הייתי אומרת בשיא הענווה שמגיע לי 90 ב- 5 יחידות... אבל מה לעשות, לי יש לקות למידה שפתית שלא אפשרה לי, בזמן בית הספר, להביא לידי ביטוי את היכולות האמיתיות שלי.

האם הציון הזה שלי, משקף משהו?

כן ולא.

כן, הוא משקף נאמנה את הציונים של המבחנים שלי. לא, הוא ממש לא משקף את כל השעות והמאמץ שהשקעתי. 

הוא גם לא משקף את הידע שיש לי במתמטיקה (או, כמו שהמבחן הפסיכוטכני שעברתי בכיתה ח' העיד: יכולת ההבנה מעל הממוצע, יכולת היישום מתחת).

 

ומהי המהות האמיתית של הילד?

היזכרו בבית הספר שלכם. במורים הטובים שלכם- האם בשיעורים שלהם לא הרגשתם קרובים יותר לחומר? ובמורים הגרועים- האם בשיעורים שלהם לא הרגשתם רחוקים יותר מהחומר הנלמד לא משנה כמה אהבתם אותו?

גם כאן, אני יכולה לתת דוגמא על עצמי.

כתיבה תמיד הייתה אחד הדברים שהצטיינתי בו ואהבתי. כשהייתי בכיתה ט' הייתה לי מורה שראתה זאת. היא, שהגדירה 100 כ"רק לאלוהים" נתנה לי 100. לי, כתלמידה בינונית פלוס זה היה עולם ומלואו. עד היום אני מכירה תודה לאותה מורה. אותה מורה אפשרה לי להביא לידי ביטוי את האהבה שלי לאומנות ואני פרחתי והיה לי ברור כי אעשה 5 יחידות בספרות.

בכיתה יא' התחלתי ללמוד 5 יחידות ספרות עם מורה אחרת (בבית ספר אחר). סבלתי מכל רגע! באמצע יב' פרשתי מלימודי 5 היחידות ובסוף השנה גם לא ניגשתי לבגרות עצמה. לא יכולתי לסבול ספרות!

האם ציון תעודת הבגרות שלי, ללא ספרות, שיקף את הידע שלי? ממש לא! האם הוא שיקף משהו מהתהליך שעברתי בחיי בית הספר שלי בכל הקשור ללימודי ספרות? גם לא (ואל דאגה, השלמתי את הבחינה אחרי הצבא...).

 

אז אם זה ככה, למה יש תעודות ומה עושים איתן?

תעודות יש, שכן זהו המדד של בתי הספר לבדוק את התלמידים ולראות היכן הם נמצאים (ופעמים רבות, עם המורה הנכון זה גם טוב שכן תלמידים "חלשים" יכולים לקבל חיזוק).

פעם (וגם היום, עדיין), התעודות התחילו כי זו הייתה הדרך להתקבל לאוניברסיטה ולמעשה התעודות היו מין מדד סינון (היום יש פסיכומטרי).

 

אז מה עושים הורים וילדים עם התעודה?

בתקשורת שלנו עם הילדים, כדאי שנתייחס לתעודות, שכן עבורם הן בעלות משקל ומכאן חשיבותן האמיתית.

לטעמי, הציון בתעודה פחות חשוב מהדרך. אם יש לכם ילד שכל הזמן יושב ומשקיע ולומד ובסוף מקבל ציונים נמוכים- פרגנו לו על הדרך. חגגו איתו את הדרך ושבחו על כך. אם הילד משתדל – תנו על זה דגש ופחות על הציונים.

למה?

משתי סיבות עיקריות:

  1. כשהתקשורת נסובה על המאמץ ועל ההשקעה קל יותר לילד לראות מה יש במקום את התוצאה שמעידה על ה"אין".
  2. חשיבותם של החיים האמיתיים, שלא במסגרת בית הספר היא המאמץ, ההשתדלות, ההתמדה, השאיפות והדרך הרבה יותר מאשר הציון וזהו, לטעמי ערך שיש להטמיע בילדים.

בנוסף, השוואה חיצונית (כמה רותי קיבלה, כמה אסף קיבל וכו') נותנת את מקור הכוח לחיצוני ומורידה מהילד את הכוח שלו.

אם נעודד את הדרך, הצורך בהשוואה חיצונית יפחת.

 

אז מה עושים?

אפשר לחגוג את התעודה יום לפני- שכן חוגגים את המהות והדרך ולא את הציון עצמו.

אפשר (ורצוי) לדבר עם הילד על התחושות שלו הן לגבי הציון והן לגבי הדרך. לשים לב שאנחנו מדברים על התחושות שלו ולא על התחושות שלנו (הן לא באמת רלוונטיות).

ואפשר גם לעשות תהליך של חזון לקראת השנה הקרובה עם הילד (ראו הנחיות במאמר: http://beaparent.co.il/?p=337).

 

כל הדברים האלו מעצימים את הילד, נוסחים בו ביטחון ומאפשרים תקשורת חיובית יותר בתוך הבית.

בנוסף, היום, בתעודות של בית הספר (ביסודי), ישנו ציון במלל על התנהגות, יחס לחברים וכדו'. עד כמה שציוני הלימודים נחשבים לחשובים, הציונים האלו, של ההתנהגות והיחס הם הציונים המשמעותיים והחשובים. הם אלו שמלמדים אותנו על הילד והתנהלותו במרחב הבית ספרי, שהוא כאין אנלוגיה למרחב החיים.

דברו על ההתייחסויות האלו, הקדישו תשומת לב למלל של המורים השונים ודברו עם הילדים על הדברים האלו. תנו מקום לילד לפרוק רגשות של תסכול כמו גם של שמחה.

אם נעצים את החשיבות של הציונים- למד את הילד חשיבותם של ציונים, של תחרות, של השוואה.

לעומת זאת, אם נתייחס לדברים שמעבר, נעצים אצל הילד את החשיבות של כל מה שמעבר לציונים.

 

 

על הכותבת:
יעל עיני,
מלווה ומנחה הורים בדרך ההורות.
בעלת BA בפסיכולוגיה, מנחת קבוצות הורים,
יוצרת הדיסק "להאיר את ההורה שבפנים" ואמא ל- 3.
דוא"ל: opentolife@netvision.net.il | טלפון: 050-6655905
אתר http://beaparent.co.il/

 


עוד באותו נושא

רויטל וילמובסקי - עט ללמוד

מה שהיא עושה – עובד! בזכות השיטה הייחודית שפיתחה רויטל וילמובסקי הצליחו ילדים רבים ליעל את הרגלי הלמידה שלהם, לשפר את הציונים ולהעלות את הדימוי העצמי והמסוגלות האישית.

התגובות שלכם ...

מוצרי החודש

אני מרגיש

ספר ההפעלה הנפלא של דן שטאובר מעודד ילדים לדבר על רגשות ולפתח תקשורת טובה. מומלץ!

הורים לילדים – מה אתם מחפשים?