בוקר, השעה הכי לחוצה של היום. הוא קם מהמיטה, אחרי הפעם השישית שהערת אותו, ועכשיו כל פעולה שלו אורכת שעה. נדמה כאילו הוא רוצה לעשות דווקא, כי הוא הרי יודע שאת ממהרת לעבודה.

ילדים והורים במאבק כוח

אחרי הפצרות חוזרות שיתלבש, יצחצח שיניים וינעל נעליים, אתם סוף סוף יוצאים מהבית ונכנסים לאוטו. ואז את מפרצת עליו ששוב תאחרי לעבודה בגללו.

 

הרבה הורים מרגישים שהם כל היום רבים עם הילדים.

זה מתחיל בהתארגנות הבוקר, שהוא יצחצח שיניים, שהיא תסתרק וממשיך בויכוחים על מטלות הבית, פינוי כלים מהשולחן, סידור הצעצועים, שלא יקפוץ על הספה, שלא תאכל עם הידיים וזה נמשך עד לשעת ההשכבה.

בתחושה שלנו, הילד עושה לנו דווקא. אבל העניין הוא, שבשביל שילד יאבק, הוא צריך מבוגר מולו שיחזיר פייט. שהרי, ילדים הם מאוד יעילים, אם אין להם במי להילחם, הם לא יעשו זאת לחינם.

 

בואו נעשה קצת סדר

ישנו שלב התפתחותי סביב גיל שנתיים, המאופיין בהבעת רצון הילד לשליטה. הוא מרגיש כל יכול, רוצה להיות עצמאי, להתנסות ולהיות אחראי על הגוף שלו. זה מתבטא באמירות חוזרות כמו "לא, לא" או "אני לבד" ובפועל גם בהתעקשות על עשייה עצמאית והתפרצויות זעם כשהם מבקשים משהו ונענים בשלילה. לא סתם קוראים לזה "גיל שנתיים הנורא".

מבחינת הילד, זו הכרזת עצמאות, משהו בסיסי שכל הורה מאחל לילד שלו, אז למה כל כך קשה לנו עם זה?

כי עד עכשיו יכולנו לקחת אותו כמו שק תפוחי אדמה לכל מקום שרצינו, לפי הלו"ז והתכניות שלנו ופתאום ניצב מולנו אדם, בגוף קטן עם רצון גדול שלא תמיד עולה בקנה אחד עם הרצון והתכניות שלנו באותו רגע ולפעמים זה גורם להתנגשות. במיוחד אם אתם אנשים שחשובה להם השליטה בלו"ז ובאופן שדברים מתנהלים, השלב הזה יכול להיות מאוד לא פשוט. ויתכן שיקשה עליכם להיענות לרצון הילד שלכם לעצמאות.

ילדים לומדים מתגובת הסביבה להתנהגות שלהם, על עצמם ועל האופן בו כדאי להם לפעול. הם יבחרו בדפוס התנהגות כזה או אחר לפי האופן בו נגיב לרצונם הטבעי לעצמאות ולשליטה.

אז אם הילד שלכם כבר בן 4 או 7 או 10 ואתם עדיין מרגישים שאתם כל היום רבים איתו, יכול להיות שאתם במאבק כוח איתו.

 

איך נדע אם אנחנו במאבק כוח?

בעיקר על פי הרגש שמעלה בכם התנהגות הילד.

אם אתם מבקשים מהילדה לסדר את החדר והיא עונה לכם "אחר כך" והדם מיד עולה לכם לראש, יכול להיות שאתם במאבק כוח איתה.

אם ביקשתם מהילד לכבות את הטלוויזיה ולהכין שיעורי בית והוא לא עונה, ביקשתם עוד 3-4 פעמים ובפעם החמישית באתם, חטפתם לו את השלט, כיביתם את טלוויזיה, וצעקתם עליו שישב להכין שיעורים, יכול להיות שאתם במאבק כוח איתו.

 

ואיך אתם מרגישים כשהמטלה כן מבוצעת? שניצחתם, שהכנעתם אותו?

הענין הוא שבית שיש בו מאבק כוח, זה בית שמתנהלת בו מלחמה, מלחמה שאין בה מנצחים. כי אם אתם ניצחתם, ניצחתם את הקרב, ולא את המלחמה. תהיו בטוחים שהילד כבר מחפש את הקרב הבא. וחוץ מזה, את מי ניצחתם? את הילד שלכם? בן ה7?

וילד שנמצא במאבקי כוח הוא ילד שמרגיש הרבה פעמים מושפל, כועס, מובס.

 

אז איך יוצאים ממאבק כוח עם הילדים שלנו?

נניח שהילד שלכם בן 15 אבל מה לעשות, קצת נמוך לגילו. הוא הולך לסרט והשומר בכניסה עוצר אותו ומסרב להכניס אותו לסרט בטענה שהסרט מוגבל למעל גיל 13. מה הייתם רוצים שהילד יעשה? שיוותר? שיחזור הביתה מבלי לראות את הסרט? אולי בכל זאת הייתם רוצים שיעמוד על שלו?

עשו את זה גם כשזה מולכם. נסו לתת פרוש אחר להתנהגות של ילדכם, תהפכו את המחשבה שהוא "עקשן, סרבן, כפוי טובה" למחשבה שהוא "עומד על שלו, יודע מה הוא רוצה.."

הורים שהשתתפו בסדנה שלי נאבקו כל יום עם בן ה-8 שלהם על מקלחת, זה כבר ממש לא גיל שאפשר להכניס אותו לשם בכוח. יום אחד הם הודיעו לו שהמקלחת היא באחריותו והוא זה שמחליט אם הוא מתקלח או לא. הילד לא התקלח שבוע והם מאוד התאפקו שלא להזכיר לו. אבל אז, ערב אחד, בלי להגיד כלום, הוא פתאום הלך והתקלח. כשיצא משם, ההורים רק אמרו כמה נעים להם הריח שלו.

ההורים האלה בעצם ויתרו על משהו שגם ככה לא היה בשליטה שלהם. והרוויחו הרבה פחות עימותים עם הילד.

הילדה חוזרת כל יום מבית הספר וזורקת את התיק ליד הדלת. האם כועסת, מאיימת, מענישה, אבל שום דבר לא עוזר. יום אחד היא מודיעה לה: "החלטתי שהיחסים שלי אתך יותר חשובים ולכן מהיום, במקום לומר לך מאה פעם ולהעניש אותך אני אשים בעצמי את התיק בחדר שלך".

האמא הזו החליטה להתרכז במה שהיא תעשה במקום לנסות לשנות את הילדה שלה. לפעמים, כדי לצאת ממאבקי הכוח, אנחנו נוותר על כמה עקרונות שיש לנו ונציב את היחסים עם הילד בעדיפות עליונה.

 

מילה לסיום. אף הורה לא נכנס למאבק כוח עם ילדו בכוונה תחילה, אך יחד עם זאת, האחריות על זיהוי המצב ויציאה ממנו, מוטלת עלינו ההורים. השלב הראשון ביציאה ממאבק כוח הוא להציב את מערכת היחסים עם הילד בעדיפות עליונה. ורק אחר כך, כשאנחנו מצליחים לראות את הילד שלנו באור שונה, ומחליטים להפסיק להילחם בו, גם הילד מוותר על הקרב.

 

אם אתם מרגישים שאתם רוצים לשפר את ההורות שלכם, אם אתם חוששים שאתם במאבק כוח, אני מזמינה אתכם ליצור קשר ולדבר איתי על זה.

 

 

שלכם,

אודיל

 

 

על הכותבת:
אודיל רוזנפלד,
מנחת קבוצות הורים בגישת אדלר, יועצת שינה ותומכת לאחר לידה.
www.odile.co.il | odiler@gmail.com

 


עוד באותו נושא

נטועים חזק

לכבוד יום המשפחה- איך מכינים אילן שורשים במשפחות "מיוחדות", כשהסיפור המשפחתי מורכב?

התגובות שלכם ...

מוצרי החודש

אני מרגיש

ספר ההפעלה הנפלא של דן שטאובר מעודד ילדים לדבר על רגשות ולפתח תקשורת טובה. מומלץ!