מאת: מיכל וימר, תרפיסטית בהבעה ויצירה (M.A), מחברת הספר "המדריך השלם לפענוח ציורי ילדים".

מאת: מיכל וימר, תרפיסטית בהבעה ויצירה (M.A), מחברת הספר "המדריך השלם לפענוח ציורי ילדים".

 

המעבר החד והמהיר בין יום הזיכרון ליום העצמאות הוא מעבר מורכב שרבות דובר בו. אם ננסה רגע להבין מה יש במעבר הזה נבין עד כמה הוא מורכב מבחינה פסיכולוגית רגשית – זהו מעבר בין אובדן לבין הישג, בין מחיר לבין רווח, בין האין לבין היש – מעבר שנדרש זמן כדי להפנים אותו. יום הזיכרון כמובן מציין רגעים טראגיים של אובדן ממשי שלעולם לא ישוב.

להבדיל אלף אלפי הבדלות, רגעים קטנים של אובדן הם רגעים מוכרים לכל אחד וגם לילדים, שאצלם לפעמים מתוך האובדן מתגלים כוחות וצומחת עצמאות.

 

מה בעצם מחפשים בציורים של הילדים בהקשר לעצמאות?

טוב, עצם המאבק של ילדים להשגת עצמאות הוא מאבק שמוכר לכל הורה והוא לובש צורה אחרת בגילאים שונים. המטרה שלי במפגש עם המשפחה ובפענוח ציורי ילדים תהיה לזהות את מידת הבשלות של הילד לקראת עצמאות וגם את החששות שבאופן טבעי נלווים לזה. במילים פשוטות יותר, הרבה פעמים מה שקורה זה שמבחינת גיל הילד ההורים וגם החברה מצפים להתנהגות מסוימת, בזמן שמבחינת הגיל הרגשי של הילד (שיכול להיות שונה מגילו הכרונולוגי) הוא עדיין לא מוכן להתנהלות שכזו, ואז המטרה בייעוץ תהיה לתת להורים ולילד כלים להתמודד עם המצב הנוכחי בשאיפה לתת לו גם  על הדרך כלים שיחזקו אותו ויאפשרו התפתחות.

 

מה לגבי ילדים שרוצים עצמאות והורים שמעודדים דווקא תלות?

זו נקודה חשובה מאד כי הנה אנחנו כאילו מדברים בקלות על המעבר לעצמאות: "ילד שיודע להחליט עבור עצמו, ילד שמאמין בכוחותיו, ילד שאוהב לפעול לבד בשטח", אבל מן העבר השני יש גם הורה – ושאלת השאלות היא עד כמה ההורה מאפשר לילד סביבה של עצמאות, עד כמה ההורה סומך על הילד, מאמין בו שיוכל להתמודד עם המציאות בלעדיו. והתשובה לשאלה הזו היא מאד מורכבת – יש הורים שאוהבים את הנזקקות והתלות של הילדים כלפיהם, יש הורים שחרדים מפני העולם ולכן גם מתקשים לשחרר את הילד, יש מקרים בהם ניסיון העבר לימד את ההורים שעוד מוקדם לאפשר לילד המסוים הזה עצמאות מוחלטת ועוד.

 

 

הוריה של חלי (שם בדוי) בת השבע פנו לייעוץ בגלל התפרצויות רבות שמאפיינות את התנהגותה במפגשים משפחתיים, היא צועקת יוצאת בכעס מהבית ומתקשה להירגע. אפשר לראות בציוריה באופן בולט את השיער של הדמות: העומס והצפיפות שלו הם ביטוי קלאסי בציורי ילדים ללחץ רגשי. אבל הלחץ הזה נובע, מניסיוני, לא מעצמאות אלא בדיוק להיפך. כששוחחתי עם המשפחה התבהרה התמונה – גם ההורים וגם בני משפחה נוספים (סבים ודודות) מרבים "לחנך" אותה בשעת מפגשים משפחתיים, משפטים כמו: "אל תיגעי!.. אסור ללכת לשם... תתנהגי יפה" נאמרים שוב ושוב כלפיה, ואילו היא מרגישה שמרחב הפעולה העצמאי שלה מצטמצם כמעט לגמרי... הנחיתי את ההורים לדלל את מינון ההערות, ולבקש מבני המשפחה לתת להם בלבד לנהל את הדיאלוג מולה בשעת כעס. התוצאה הטובה לא איחרה לבוא, התנהגותה של חלי נרגעה ובציורים נפתחו לה מרווחים קטנים בין השערות, מרווחים של אוויר ועצמאות.

 

 

מה עושים עם ילדים תאומים כשאחד עצמאי והשני פחות?

זו שאלה שמעסיקה הרבה הורים לילדים תאומים, וזה באמת רגע שמאד קשה להכריע בו למשל רגע לפני כיתה א‘. אחד התאומים מגלה בשלות השני פחות ושניהם אמורים לעלות לכיתה א‘ באותו היום. בסופו של דבר, לאורך השנים פגשתי הורים לתאומים שביצעו כל מיני החלטות כולל גם הישארות של שנה נוספת בגן עבור אחד בלבד. המטרה בפענוח הציורים מבחינתי היא לתת להורים כמה שיותר תמונה רחבה לגבי הכוחות וגם הקשיים של הילד כך שיוכלו להחליט לכאן או לכאן.

 

 

הוריהם של דנה ותמר (שמות בדויים) בנות החמש ושבעה חודשים מתלבטים בדיוק בעניין זה. תמר, הדומיננטית יותר ממלאה את כל שטח הדף בביטחון וביצירתיות ומעידה בכך על ביטחונה העצמי החזק, על הדימוי העצמי החיובי שלה בעיני עצמה ועל יכולתה להביע את רגשותיה בקרב סביבת בני גילה ולרכוש לעצמה חברים רבים. לעומתה דנה פחות בטוחה בעצמה, גם היא חכמה ונבונה אך הרעד באיכות הקו שלה והתנועה הרופפת בציור כולו קשורים לפחדים שמאפיינים אותה. הפער המשמעותי הזה בין רמת הציור היצירתי והבוטח של תמר לעומת הרעד והריק בציורים של דנה, מלמד שדנה נמצאת עדיין בשלב שהיא זקוקה לתלות ולקרבה ולא בשלה להפרדה ועצמאות. לכן, בשלב ראשון, המשפחה קיבלה כלים שמטרתם לחזק את דנה מבחינה רגשית. בשלב השני, כאשר הציורים של דנה השתנו והפכו להיות בטוחים ויצירתיים יותר אפשר היה להתקדם. בגלל שהפער בין השתיים גדול, לא חשבתי שהוגן יהיה שתמר תמתין עד שדנה תגיע לרמתה, וגם אין זה הוגן בעיניי שדנה תצטרך להתאים את רמתה כל הזמן לרמה של תמר. במילים אחרות, כדי לאפשר לכל אחת התפתחות בקצב שלה המלצתי להורים לצד המשך הייעוץ והטיפול הרגשי לחפש מסגרות חינוכיות קרובות אך נפרדות, ובעיקר עבור דנה המלצתי על מסגרת חינוכית רב גילאית כדי לתת לה את הזמן שלה למצוא בתוכה את הכוחות לעצמאות.

 

 

לפעמים המצב הוא הפוך – יש עצמאות והיא נלקחת מהילד או נעלמת בכלל?

יש בהחלט מצבים שהילד מגלה ציר התפתחות עצמאי ומפותח ופתאום חלה רגרסיה. אחת הדוגמאות השכיחות ביותר למצב שכזה הוא הרטבה משנית: גמילה מהרטבה ואז בעקבות אירועים שונים חזרה להרטבה. המטרה בפענוח ציורי ילדים במקרה הזה, תהיה לזהות את הסיבה לרגרסיה בהתנהגות וגם את הרגע המדויק בו הילד בשל לחזור לעצמאות.

 

 

רינת (שם בדוי) בת השנתיים וחצי גדלה עד כה בבית עם אמה ובגיל שנתיים וחצי רשמה אותה האם לגן פרטי כשהיא בחודש השמיני להריונה. רינת החלה לציר בגיל שנה וחצי ובגיל שנתיים – מוקדם מהרגיל – החלה לצייר דמויות אנוש כמו בציור המוצג, במקביל גם נגמלה מהרטבת לילה ויום.

חודש לאחר הכניסה לגן, במקביל להולדת אחותה הקטנה וכמובן לצד ההשתלבות בגן חדש חלה רגרסיה משמעותית בציורים שהפכו מציורים פיגורטיביים לציורים המאפיינים את שלב השרבוט בנוסף לקווים חזקים ותנועה זוויתית המסמלים מתח רגשי רב. מספר ימים לאחר שציירה את ציור זה, חזרה להרטבת יום. השלב הבא בתהליך היה להנחות את ההורים לתהליך רגשי עם רינת עד שציוריה חזרו להיות פיגורטיביים וימים מספר לאחר מכן נגמלה שוב מההרטבה.

 

 

 

המעבר לעצמאות הוא מעבר אישי עבור כל ילד, וגם לנו המבוגרים – הציורים במקרים שכאלה מתפקדים כמעין מצפן שמאפשר לזהות מעט טוב יותר את הרגע הנכון לשינוי.

 

חג עצמאות שמח!

 

 

על הכותבת:
מיכל וימר
תרפיסטית בהבעה ויצירה (M.A),
מחברת הספר: המדריך השלם לפענוח ציורי ילדים
http://www.todraw.co.il/?page_id=48

 


עוד באותו נושא

אמא עצמאית, כך תנהלי את הזמן שלך נכון

אין אמא שאיננה עסוקה. נוסיף על זה עסק עצמאי- והמשימה מאתגרת אפילו יותר. הנה טיפים שיעזרו לייעל ולנהל את הזמן שלך.

התגובות שלכם ...

מוצרי החודש

אני מרגיש

ספר ההפעלה הנפלא של דן שטאובר מעודד ילדים לדבר על רגשות ולפתח תקשורת טובה. מומלץ!

הורים לילדים – מה אתם מחפשים?