גדולים וטובים מאתנו, אמרו שהכל קשור באיזונים שאנו עושים. יש איזונים שאנו מרבים לשוחח עליהם, כמו: קלוריות, כסף  וכד'.

גדולים וטובים מאתנו, אמרו שהכל קשור באיזונים שאנו עושים.

ויש איזונים שאנו מרבים לשוחח עליהם, כמו: כמות הקלוריות שנכנסת לגופנו אל מול כמות הקלוריות שיוצאת, כמות הכסף שנכנסת לחשבון הבנק אל מול כמות הכסף שיוצאת, כמות ההשקעה בעבודה אל מול גובה ההכנסה.

 

אבל יש איזון אחד שרובנו לא ממש ערים לו - האיזון בזוגיות.

וכאשר אנו לא משקיעים בו חשיבה- הזוגיות עומדת על כף המאזניים ועלולה להסתיים בפירוד.

בעיני, איזונים בזוגיות נבחנים בשלושה תחומים עיקריים:

האיזון בין ההשקעה בזוגיות לבין ההשקעה בתא המשפחתי המורחב.

האיזון בין הצרכים של כל אחד מבני הזוג לבין מילוי אותם צרכים על ידי בן הזוג השני.

האיזון בהתפתחות האישית לאורך זמן.

 

האיזון בהשקעה בזוגיות

בתחילת הדרך הזוגית, כאשר התא המשפחתי מורכב רק משני בני הזוג ועדין אין ילדים, רב רובו של הזמן הפנוי מופנה לטובת בן הזוג. וזה קורה באופן טבעי, משום שהתשוקה עדין בוערת, האהבה עדין פורחת, הזוגיות עדין לא נכנסה לשגרה, ויש עוד המון דברים שאנחנו לא מכירים בבן הזוג שלנו, כך שאנו משקיעים את זמננו, ומרצנו בבן הזוג שלנו. יש שטוענים גם, שבמשך שלוש שנים ותשעה חודשים בגוף שלנו קיים הורמון שמחזיק את המשיכה הפיזית. ההורמון הזה שמרגיש כמו פרפרים בבטן.

ובתיאוריה הזו, של ההורמון הזה שנגמר אחרי שלוש שנים ותשעה חודשים, כדי לייצר כמות נוספת של ההורמון הזה צריך ליזום מעשים ותנאים סביבתיים שיגרמו לגוף לייצור ההורמון.

וכמו בתיאוריה של ההורמון הגורם לאהבה לפרוח, כך יש צורך לעשות מעשים ופעולות יזומות שישמרו את הזוגיות, החברות והאהבה בחיים. אז מה הבעיה? הבעיה היא שכמות האנרגיה מוגבלת מאד וביום שנולדים ילדים והמשפחה מתרחבת נגמר הכח לזוגיות. ופתאום כל כובד המשקל עובר לטיפול בצאצאים המתוקים, המקסימים, שהם כל עולמנו, אבל קצת מקשים על האהבה.

ובגלל שהחיים חזקים מאתנו, אנחנו בוחרים בילדים, בעבודה, ובסידורים ודוחקים את בן הזוג לפינה. אין איזון. פשוט עוברים מצד אחד של הסרגל לצד השני. והצרה הצרורה ביותר היא שיום אחד אנחנו מתעוררים ומגלים שאנחנו כל כל רחוקים אחד מהשני.

 

האיזון בין הצרכים של כל אחד למילוי הצרכים של בן הזוג השני

מסובך? לא כל כך. בתפיסתי לכל אחד מבני הזוג צרכים רבים שניתן למלא תוך המערכת הזוגית. חלק מצרכים אלה מתמלא על ידי בן הזוג וחלק נשארים צרכים לא ממומשים. ככל שכל אחד מבני הזוג ממלא יותר צרכים של בן הזוג השני (חום, אינטימיות, צרכים כלכליים, משענת רגשית, אוזן קשבת, בטחון, ואפילו כביסה , נקיון ואוכל) כך לאותו בן זוג טוב יותר בחיים. מתי הבעיה? כשאחד ממלא את הצורך לשני אך השני אינו ממלא את צרכיו של הראשון. אז אחד מבני הזוג מרגיש ״פרייר״, כי הוא נותן המון ולא מקבל, הוא חי בחסך, משום שצרכיו הבסיסיים מהזוגיות אינם מסופקים, והוא מגלה שהוא יצר זוגיות שלא מספקת את המענה הנדרש.

כשאין איזון בין הצדדים, בן הזוג שאינו מסופק עלול לקום וללכת. וגם אם הוא נשאר- לא טוב לו בחיים.

 

והשלישי- האיזון בהתפתחות האישית לאורך זמן

בנושא זה, פעמים רבות מדובר בחוסר איזון מבחירה. בני זוג מתחילים את חייהם הזוגיים בנקודה מסויימת. ובעוד אחד מבני הזוג מתפתח ומתקדם השני נשאר במקום. מתי זה קורה? בכל מיני מקרים. לעיתים כאשר האישה מחליטה לעסוק בגידול הילדים ומפסיקה לעבוד, והבעל מפרנס. לעתים כשאחד מהצדדים לומד ורוכש השכלה והשני לא מתעניין בלימודים. לעתים כשיש פערים בין בני הזוג כבר מההתחלה אבל בגלל שהם כל כך צעירים וכל כך אוהבים הם לא מרגישים בפערים אלו, אך עם השנים, הפערים מתרחבים וביום אחד הם מגלים שהפערים אינם ניתנים לגישור. ואם הפערים האלה אינם מאוזנים בדרך הזוגית, בשלב מסויים, העובדה שיש נישואין וילדים לא מספיקה יותר.

 

 

אם כך,

הכל בחיים זה איזונים. כך גם בזוגיות וכאשר אין איזונים בנושאים המשמעותיים שהזכרנו, הזוגיות עצמה עומדת על כף המאזניים.

 

 

על הכותבת:
קטי טל,
מגשרת משפחתית,
יישוב סכסוכים, בניית הסכמות, גירושין, הסכמי ממון, ירושות
טלפון 054-7437435,  דוא"ל info@kati-tal.com
אתר http://www.kati-tal.com

 

עוד באותו נושא

זה בגנים שלו

הילדים הם שלכם חלק מכם, משניכם, ואם תרצו או לא הגנים של שניכם נמצאים אצלם.

הנִסים האמיתיים

לקראת חג החנוכה ביקשתי מהגולשים לחלוק איתי סיפורים אישיים שבהם, לפי הרגשתם, קרה להם נס.

התגובות שלכם ...

מוצרי החודש

אני מרגיש

ספר ההפעלה הנפלא של דן שטאובר מעודד ילדים לדבר על רגשות ולפתח תקשורת טובה. מומלץ!

הורים לילדים – מה אתם מחפשים?