מהי בכלל תקיפה מינית בילדים? איך נזהה האם ילדנו חווה פגיעה כזו? ואיך נהיה בטוחים שאם יקרה לו משהו הוא יספר לנו?

מהי הטרדה מינית בילדים?

הטרדה/התעללות מינית בילדים מתקיימת כאשר ישנה פעילות בעלת אופי מיני כמו חשיפה של איברי מין, ליטוף ונגיעה באברי המין של הילד, קיום יחסי מין, קיום מין אוראלי, קיום מעשה סדום, חשיפה לפורנוגרפיה של קטין ע"י מישהו אחר השולט ביחסי הכוחות ביניהם.

חשוב לציין שלמרות שרוב הנתקפות הן בנות בין הגילים 6-9, הרי שתקיפה מינית יכולה לקרות לכל אחד, ילד או ילדה, ובכל גיל החל בפעוטות ועד לבני ובנות נוער וכמובן גם לאנשים בוגרים.

כמו כן על אף שהתקיפה יכולה להיות חד פעמית, בהרבה מהמקרים ההטרדה נמשכת תקופת זמן ארוכה ואפילו שנים.

 

מי עלול לתקוף את הילד?

הטרדה מינית של ילדים כבר אינה סוד ואנו שומעים עליה בכל מקום. התופעה נוגעת לכל האוכלוסייה. עברייני מין קיימים בכל הגדלים והצורות ובכל השפות והדתות, בכל חלקי האוכלוסייה.

ישנו סיכוי גבוה שהילד הנתקף מכיר היטב את התוקף וסומך עליו. תקיפה מינית יכולה להתרחש בתוך המשפחה, ע"י אחד ההורים, אח או אחות או קרובי משפחה אחרים. היא יכולה להתרחש גם מחוץ למעגל המשפחתי ע"י חבר קרוב, שכן, בייביסיטר ועוד.

 

תגובת הילד/ה לאירוע

ילדים אינם מסוגלים להתמודד מבחינה פסיכולוגית עם גירוי מיני חוזר ונשנה ולכן גם ילדים צעירים מאד ותינוקות, שאינם יכולים לדעת שהמעשה הוא רע, יפתחו בעיות רגשיות כתוצאה מחוסר היכולת להתמודד עם הגירוי הכפוי הזה.

ילדים בני 4 ומעלה, שנמצאים בקשר עם התוקף, מכירים אותו וסומכים עליו מוצאים את עצמם לכודים בין הנאמנות והחיבה כלפיו לבין ההבנה שמשהו מאד לא בסדר מתרחש ביניהם. ילד שנופל להתעללות מינית לרוב יחווה תחושות קשות של אשמה, בושה, חרדה שמא המשפחה תתפרק כשיתגלה הסוד. הוא מפתח דימוי עצמי נמוך מאד ותחושת אי מסוגלות גבוהה. הוא עלול לחשוש מכל סימן של כעס, הקנטה ותסכול של האחר. הילד מתכנס בתוך עצמו, מפתח קשיים ליצור קשר עם אחרים ולעיתים אף מחשבות אובדניות.

 

למה ילדים מסתירים או מתביישים או מרגישים אשמים?

כאמור, הילד נקרע בין רגשות סותרים כלפי הדמות התוקפת. אם הוא מנסה להיחלץ מהמערכת המעוותת המתעלל עלול לאיים עליו או להשתמש כלפיו באלימות. המתעלל מאיים פעמים רבות בפגיעה במשפחתו של הילד ובקרובים לו.

לעיתים קרובות ילדים מרגישים שהם אשמים במה שקורה להם, שהם הביאו את זה על עצמם. לעיתים ילדים נהנים מהמגע המיני, או הנאה פיזית או שהם מקבלים "טובות הנאה" כגון יחס מועדף או כסף ואז הם חשים אשמים על שיתוף הפעולה שלהם. ילדים שותקים גם מחשש לפרק את המשפחה שלהם במידה והסוד יתגלה.

סימנים שצריך לשים לב אליהם

ראשית שימו לב: אם הילד אומר שמשהו קרה לו- יש להקשיב לאמירה הזו ולא לזלזל!

ילדים שעברו תקיפה מינית עלולים לפתח סימנים אלו:

  • משיכה והתעסקות מעבר לרגיל בכל מה שקשור למין. לעיתים הם מתנהגים ברמת עוררות מינית שאינה תואמת גיל או מוקצנת כגון התחככות בילדים אחרים או בעצמים בצורה אובססיבית, הוצאת איברי מינם, נגיעות בילדים אחרים באברי המין ועוד.
  • בעיות שינה וסיוטים.
  • פרישה מחברת ילדים ומבוגרים, דיכאון.
  • הצהרות על הגוף שלהם שהוא פגום/מלוכלך/שאיברי המין שלהם דוחים ומשפטי שנאה עצמית וזלזול כלפי עצמם כגון "אני אפס", "כולם שונאים אותי" וכו'.
  • סירוב עיקש ואפילו היסטרי ללכת למסגרת החינוכית.
  • מופיעים אלמנטים של מיניות בולטת בציורים ובמשחקים שלהם.
  • בעיות התנהגות כולל התנהגות אלימה ומתריסה, אגרסיביות בולטת ומתמשכת.
  • ניסיונות לפתות מבוגרים/ילדים בצורה מינית שאינה תואמת גיל.
  • מחשבות אובדניות.

איך לדובב את הילד לספר ולשתף?

חשוב מאד לא לשדר בהלה ו/או גועל ורתיעה מדברי הילד.

יש לשאול את הילד שאלות רבות ככל האפשר על המקרה כדי לדלות פרטים, כגון: אפה היית? עם מי שיחקת? אילו משחקים שיחקתם? מה הוא בדיוק עשה? האם סיפרת לגננת/מורה/חבר/יועצת?

רצוי מאד להיעזר באיש מקצוע: חוקרת ילדים או עו"סית, שידעו לשאול את השאלות בדרך הנכונה.

אם הילד אינו מספר, נסו להשיג אינפורמציה מחברים, סבים וסבתות, צוות חינוכי ועוד.

דרך יעילה נוספת לקבלת מידע היא לספר סיפור דומה, שקרה למישהו אחר, ולאפשר לילד להגיב לסיפור.

אפשר גם לתת לילד לצייר ולקחת את הציורים לאבחון מקצועי.

 

איך נלמד מראש את הילד להתנהג במצבים שונים, ואיך נגדל את הילד כך שאם חלילה משהו יקרה לו הוא יספר לנו?

החינוך לנושא הוא קודם כל על ידי חידוד מתמיד של העובדה שאסור לגעת באחר ללא רשותו ושעלינו לשמור על הגוף שלנו ולא להניח למישהו אחר לגעת בנו בניגוד לרצוננו.

על ההורים לשים לב שהם לא משדרים לילדים מסרים כפולים בכך שמצד אחד הם מטיפים להם שלא יגעו באברים הפרטיים שלהם ומצד שני ההורים עצמם נוגעים באותם איברים לפי רצונם.

ישנן תוכניות חינוכיות המועברות בגנים העוסקות במניעת הטרדה מינית, בררו במסגרת אליה ילדכם הולך אם קיימת בה תוכנית כזו.

הורים צריכים ללמוד איך לדבר עם ילדיהם בנושא פגיעה מינית. באופן טבעי, לא נוח להורים לדבר עם הילדים על נושאים כאלה, זה מאוד מביך ומפחיד אבל אם לומדים איך לדבר על זה, הנושאים האלו הופכים להיות 'שאילים' - והילד יודע שעונים על שאלות גם בנושאים האלה. כך, אם יש לו חששות או אם קרה משהו – הוא יודע שמותר ואפשר לפנות להורים.

 

 

על הכותבת:
קרן יטיב,
יועצת משפחתית בכירה, יועצת בגנים
מאבחנת ציורי ילדים
טלפון: 050-201-07-07 | אתר: www.keren-yativ.com
לעמוד הפייסבוק:  https://www.facebook.com/hadrachat.horim

 


עוד באותו נושא

התגובות שלכם ...

מוצרי החודש

אני מרגיש

ספר ההפעלה הנפלא של דן שטאובר מעודד ילדים לדבר על רגשות ולפתח תקשורת טובה. מומלץ!

הורים לילדים – מה אתם מחפשים?