כמה פעמים שמעתם את הילדים שלכם מגיבים לנוכחותו של ילד ששונה מהם? הוא שמן, רזה, נמוך, גבוה ובקיצור- חריג.

כמה פעמים שמעתם את הילדים שלכם מגיבים לנוכחותו של ילד ששונה מהם?

הוא שמן, רזה, נמוך, גבוה ובקיצור- חריג.

באיזה גיל מתחילים ילדים לשים לב לילדים ששונים מהם?

באיזה גיל עלינו להתחיל להוות דוגמה אישית ולהראות לילדינו שגם אנחנו מקבלים את החריג והשונה בקלות?

והאם אנחנו באמת מצליחים לקבל את השונה לשורותינו?

 

"אמא תראי..."

כמה פעמים הסמקתם במבוכה כאשר אחד הילדים שלכם הצביע על מישהו ברחוב והפנה את תשומת ליבכם?

לא אשכח שבאחד הימים ירדתי עם בני במעלית ואישה נמוכת קומה נכנסה. "אמא", הוא מיד אמר לי "היא גמדה". הרגשתי כל כך רע. ובעצם, הילד לא אמר שום דבר לא נכון "נכון חמוד" עניתי. "אמא" הוא המשיך "למה היא כל כך נמוכה?"...

ילדים שמים לב בגיל צעיר מאוד לאנשים ששונים מהם, אם בצבע העור, מבנה שונה או חס וחלילה פגם גופני כזה או אחר. התמימות וחוסר ההיתממות של ילדים בגיל צעיר גורמות לכך שהם מסתקרנים ללא בושה וגם מכריזים על כך בקול בלי בעיה.

 

מתמימות לאלימות

אבל מתי התגובה התמימה הזו הופכת לאלימה ומדוע זה קורה?

ילדים מסוגלים כבר בגיל צעיר להיות אכזריים, לנדות או לנהוג באלימות כלפי ילד שנראה להם כחריג. זה יכול להיות משום שצבע עורו או שערו שונה, משום שהוא מרכיב משקפיים, עקב בעיה פיזית או מחלה כלשהי, בגלל לבוש או תסרוקת שונה וכד'.

התגובה האלימה בדרך כלל נובעת ממבוכה או מחשש כלשהו שהם בעצם תוצאה של בורות, וחילופין ממצב של חוסר בטחון עצמי של הילד.

שימו לב שגם כבני אדם בוגרים, כשאנחנו לא מכירים את מה שעומד מולנו אנחנו חוששים ממנו ולא יודעים איך להתנהג בקרבתו ועשויים לעשות טעויות או להגיד משהו שלא במקום. 

כהורים לילדים אנחנו צריכים לשים לב למסרים המילוליים והלא מילוליים שאנחנו נותנים לילדינו. לטוב ולרע, אנחנו נותנים לילדינו דוגמא אישית בהתנהגות שלנו.

אם נשוחח איתם, נקרא להם סיפורים וכבר מגיל צעיר נלמד אותם להיות פתוחים ונכונים לקבל את המוכר ואת השונה כאחד- ככה הם יגדלו.

אם הם יראו אותנו מתמודדים בהצלחה עם מצבים שונים ומקבלים לחוג מכרינו אנשים מגוונים, הרי שתהיינה פתוחות בפניהם אלטרנטיבות לא-אלימות להתמודדות עם כל מי שיקרה בדרכם.

 

ובמילה אישית...

אנחנו חיים במדינה עשירה בפלגים: דתיים, חילוניים, ערבים, יהודים, ותיקים, עולים חדשים ועוד ועוד.

כל צד מתבצר בעמדתו. מפחד, חוסר ידיעה, חוסר רצון לקבל את האחר.

נכון שחיי היום יום שוחקים אותנו ולהכניס לתוכם גם התמודדות עם דברים שאינם מוכרים לנו נראה מיותר ואפילו בלתי אפשרי,

אבל בכל זאת, בשבוע שבו אנו מציינים מנהיג שנרצח לנו על רקע פילוג וכעס, בואו נקבל על עצמנו להיות קצת יותר סובלניים, קצת פחות כועסים ובואו נהיה מוכנים לפחות להקשיב, גם אם לא לשנות.

 

 

שלכם,
ליאת גולדשטיין
האמא של אמאבא


עוד באותו נושא

התגובות שלכם ...

מוצרי החודש

אני מרגיש

ספר ההפעלה הנפלא של דן שטאובר מעודד ילדים לדבר על רגשות ולפתח תקשורת טובה. מומלץ!

הורים לילדים – מה אתם מחפשים?