לא פעם שומעים הורים אומרים לילדיהם "למה את/ה לא זז/ה כל היום מהמחשב?" "למה את/ה לא יוצא/ת קצת מהבית לשחק עם חברים?"

לא פעם ניתן לשמוע הורים אומרים לילדיהם "למה את/ה לא זז/ה כל היום מהמחשב?" "למה את/ה לא יוצא/ת קצת מהבית לשחק עם חברים?"

כשמביטים מהצד על ילדים, ניתן לראות אותם תמיד צמודים למכשיר אלקטרוני כלשהו. זה יכול להיות אייפון טאבלט מחשב נייד משחק מחשב או סתם מדברים בנייד מסמסים או מבצעים אין סוף פעולות וכל זה במכשיר כל כך קטן ובעל יכולות כמעט בלתי מוגבלות לקבלת והעברת מידע בין בני אדם.

הקצב מהיר וזמין כאן ועכשיו, לא משעמם לרגע, בכל רגע נתון ניתן לעבור לדף מידע אחר או לקבוצת טוקבקיסטים ברשת ולהשתתף בדיונים על כל נושא שבעולם. להתחבר ל- Facbook ולדבר עם עשרות חברים, או לצייץ ב- Twittr ולספר בכל רגע נתון מה קורה איתי.

בעולם טכנולוגי כזה אין צורך בספרים או אינציקלופדיות. על כל נושא ניתן לקבל מידע בויקיפדיה בגוגל או במנועי חיפוש אחרים בתוך שניות.

כשאני מביט על ילדים מהצד, כל תשומת הלב שלהם מרוכזת במכשיר האלקטרוני הקטן שנמצא ביד שלהם.

ולא משנה אם הם נמצאים בבית, בצימר בחיק הטבע או בכל פעילות שהיא.

איך הצליח מכשיר כל כך קטן לגרום לאנשים להיות תלוים בו כל כך?

תפקידו של מכשיר זה הנו ליצור גירוי ולמשוך את תשומת הלב להביט בו ולהפעיל אותו בכדי שתמיד נהיה מחוברים ובעניינים.  

ליצור אצל הצעירים את התחושה שלא ניתן להתקיים בלעדיו ואצל המבוגרים יותר את התחושה שאיך חיינו עד היום בלעדיו.

ואם למשך זמן מה לא קורה כלום במכשיר, אנחנו בודקים אם קרה משהו, אין קליטה, תקלה במכשיר, בטריה ריקה, או אין חיבור לווי פיי...

במבט מהצד, זה נראה לי כסוג של התמכרות.

ומה המחיר שאנחנו משלמים על התמכרות זו?

מקום זה מציין את קו פרשת המים. זה הרגע בו הגענו למיצוי הטכנולוגי מצד אחד ולסוג של ניוון גופני מצד שני.

מצד אחד רצף של אינפורמציה זמינה, משתנה ומגווונת בכל רגע נתון ומצד שני לא צריך לצאת מהבית, הכל ניתן לעשות דרך המחשב על הכיסא בחדר בלי לקום ובלי לזוז כמעט.

קיים קשר ישיר בין חוסר תנועתיות לבין לקויות למידה.

ניתן לראות שבמהלך השנים האחרונות, אחוז לקויי הלמידה הולך וגדל. היום כמעט כל ילד מקבל אישור על הקלות בבחינות המתבטא ביותר זמן להבחן, הקראת השאלות, הסבר על השאלות, מבחנים בע"פ, וכמובן הלהיט- רטלין, שמאפשר לחלק מהילדים להתמודד בעולם שכל כך מאיים עליהם.

יותר מעשרים וחמשה אחוז מאוכלוסיית הילדים מוגדרת כלקוית למידה והכיוון הוא במגמת עליה.

 

על מנת להנות מהיתרונות מבלי לסבול מהחסרונות אני רוצה להציג מושג שנקרא התפתחות סנסומוטורית (חושית תנועתית) שהוא שילוב בין שלוש רמות:

* אינטלגנציה רגשית

* אינטלגנציה שיכלית (קוגנטיבית)

* אינטלגנציה פיזית (מוטוריקה וקורדינציה)

רק שילוב בו זמנית בין שלושת הרמות מאפשר התפתחות תקינה של ילדינו.

למידה הפנמה והתפתחות זאת יכולים לבוא לידי ביטוי רק על ידי ניסוי וטעיה ותרגול חוזר ונשנה לא רק ברמה השיכלית אלה גם ברמה הריגשית והפיזית.

בפועל אנחנו מגוננים על ילדינו בכך שמאפשרים להם לקבל אישורים להקלות ובכך מונעים מהם את התפתחותם התקינה ואת יכולתם להתמודד עם קשיים.

אנחנו אומרים לעצמנו: אנחנו חוינו קשיים בילדותינו ולמדנו מהם פרק לחיים. למה שילדינו יעברו את הקשיים הללו שוב? בואו נקצר את הדרך על סמך נסיוננו.

אז זהו, זה לא עובד כך.

על כל אחד ואחד לעבור את התהליך בעצמו. אין קיצורי דרך.

כמו שכתוב בהגדה של פסח:

"בכל דור ודור חייב אדם לספר ביציאת מצריים כאילו הוא יצא ממצריים..."

 

בכתבות הבאות נמשיך לדון ביתרונות ובחסרונות בחיים בעידן הטכנולוגי ונדבר על:

* איך נוצרו הקשיים?

* מה המחירים שמשלמים כתוצאה מקשיים אילו?

* איך ללמוד להתמודד איתם ולמצוא פתרונות?

 

נשמח לקבל תגובות ושאלות.

 

 

על הכותבים:
בית שולדמן
חנה ושמוליק שולדמן
אימון וטיפול בלקויות תפקוד ולמידה בשיטת אלבאום
נייד: 054-6661060 | טל‘: 08-8692443
Shmulik.emoon@gmail.com

 


עוד באותו נושא

סגורים בבית? כך תוודאו שהילד לא יתמכר למסך!

כולנו בהסגר בעקבות מגפת הקורונה, וחשוב לשים לב האם השימוש במסכים הופך מפעילות לשעות הפנאי להתמכרות של ממש

התגובות שלכם ...

מוצרי החודש

אני מרגיש

ספר ההפעלה הנפלא של דן שטאובר מעודד ילדים לדבר על רגשות ולפתח תקשורת טובה. מומלץ!

הורים לילדים – מה אתם מחפשים?