לעיתים התנהגויות ההורים בתהליך חינוך הילדים מעודדות שלא במתכוון מריבות אחים. משפטים כמו: "למה אתה לא לומד מאחיך? "...

יחסים בין אחים – כיצד אנו ההורים משפיעים על המריבות בין ילדינו?

האם מריבות בין אחים יכולות להוות מקור השראה וקידום?

חשוב לדעת שהתנהגויות הורים בתהליך חינוך הילדים מעודדות שלא במתכוון מריבות אחים.

הורים הנוהגים להשתמש במשפטים כמו: למה אתה לא לומד מאחיך? תראה כמה הוא מסודר; למה מספיק להגיד לאחיך פעם אחת ולך אני חייבת להגיד עשר פעמים?... עלולים לעורר אצל הילד פרשנויות ומחשבות הפוכות ממה שהתכוונו להן: "הוריי לא אוהבים אותי", "הוריי מעדיפים את אחי על פניי", "אני לא מוצלח" ועוד.

פרשנויות כאלה מעוררות פחדים קיומיים, מפתחות תחרות על לבם של ההורים ויוצרות קנאת אחים, שמובילה גם למריבות.

הורים הנוהגים להטיל תפקידים על אחד האחים  -תפקידים הדורשים אחריות כלפי האחר או מתן הוראות לאחר - יוצרים קושי אצל הילד ומעוררים בו חששות קיומיים לגבי יכולותיו.

ילד יכול לפרש התנהגות כזו של הוריו כאילו אמרו לו: "אתה חלש", "אנחנו לא מעריכים אותך", "אי אפשר לסמוך עליך" וכולי. פרשנות כזו של ילד להתייחסות הוריו אליו מעצימה את תחושות הקנאה והעוינות ואת הרגשות השליליים לאחיו.

הורים המתייחסים באופן נבדל לכל אחד מילדיהם על פי סדר הלידה, המין או על פי כישורים ומיומנויות - חרוץ, עקשן, ילד טוב, מתחשב, חושב על עצמו וכיוצא באלה, מעוררים את שאלת חשיבות הילד בעיניהם ובעיני עצמו – בעיה קיומית שמגבירה את הצורך להוכיח לעולם את קיומו, לטוב או לרע.

הן התערבות והן אי-התערבות במריבות משפיעות על הילדים:

  • מעוררות את קנאתם של האחים. קנאה מעוררת תחושות קיפוח ותוקפנות, הגורמות לבעיות תקשורת ולכעס, אשר במצבים מסוימים עלולות לגלוש גם מחוץ לתחומי הבית והמשפחה (לגן ילדים, לבית הספר וכו‘). במקרים קיצוניים עלולה הקנאה להוות גורם מעכב התפתחות.
  • מגבירות את התחרות בין האחים על לבם של ההורים ועל הערכתם.
  • מעצימות תכונות חיוביות אצל האחד ותכונות שליליות אצל האחר ויוצרות אח טוב ואח רע, אח חלש ואח כל יכול, אח ותרן ואח מעצבן וזוכה.

 

דוגמאות אלה ואחרות מלמדות גם כי להתייחסות נכונה של ההורים למריבות יתרונות בולטים:

  • מונעת ניסיון של הילדים ליצור קואליציה עם אחד ההורים כנגד ההורה האחר.
  • מפחיתה את רצונם לבדוק בכל פעם מחדש כמה הם מקופחים או אהובים, מה שחוסך מהם התעסקות בבדיקת תחושת השייכות שלהם ומקומם במערך המשפחתי.
  • מונעת את משיכת תשומת לבם של ההורים בדרך שלילית או מניפולטיבית וממעיטה את הרצון לבדוק עד כמה ניתן למתוח את הגבולות שההורים הציבו בעניין מסוים.
  • עוזרת לילדים להתמודד ולמצוא פתרונות יעילים ויצירתיים לרצונות המנוגדים המתעוררים ביניהם.

 

מה עליכם לדעת כדי שהמריבות יהפכו למקור השראה וקידום ולא למקור תסכול וחוסר שביעות רצון? כיצד מריבות בין אחים יכולות לקדם את המטרות?

ראשית יש לדעת ולהבין את הסיבות למריבות ואת תרומת המריבות להתפתחות הילדים.

עד כמה שזה נשמע מוזר, מריבות תורמות להתפתחות הילדים, לבניית הדימוי והביטחון העצמי שלהם ולרכישת כישורים חברתיים.

מריבות בין אחים מכינות את הילדים לקראת החיים מחוץ לבית.

אחים המתנסים במכות, במריבות, במשחקים ובצחוקים, מתנסים למעשה בקשר אינטימי עם האחר. בדרך זו הם למדים על עצמם ועל הגבולות של האחר והם מנסחים לעצמם את זהותם.

המריבות והוויכוחים מלמדים את הצדדים על כוח והשפעה, על חוכמה וערמומיות, והתנסויות אלה מפתחות אצלם את היכולת להתמודד עם הצלחה ועם כשלון.

הן גם מאמנות אותם במציאת דרכים לפתרון בעיות וחילוקי דעות, ומאפשרות להם התנסות במשא ומתן ובהגעה להסכמים ולפשרות, בדרכים להשגת מטרות ועוד, וכל אלה כשהכול נשאר במשפחה – באותו גוף אוהב, תומך ומלמד באהבה.

אם כך הדבר, הרי שאין מנוס מלהתייחס אל המריבות כאל סיטואציות שניהול והכוונה נכונים ימנפו אותן לפיתוח כישורים חשובים אצל הילדים.

בד בבד, יריבות בין אחים מסוגלת ליצור מצוקה וסבל רב, והיא עלולה להפוך לירושה רגשית שתושלך על מערכות יחסים אחרות.

התייחסות ההורים למריבות של ילדיהם יכולה להקל או להקשות על התפתחותם, לכן חשוב להכיר את הסיבות שבגללן אחים רבים ולשים לב לתגובות העלולות להחריף את המריבות ולפגוע בילדים.

כדי להקל על המשימה אני ממליצה לאמץ את הגישה שניסיתי להנחיל בספרי "משפחה במחשבה תחילה", לפיה החיים בקן המשפחתי (ובבית הספר) מהווים עבור הילדים מיקרו עולם, המזמן להם סיטואציות שיכשירו ויאמנו אותם במיומנויות חברתיות ובהתמודדות עם החיים בחוץ.

גישתי זו מציעה לכם, ההורים, להתייחס למריבות אחים כאל הזדמנויות פז להקנות לילדים כלים פרקטיים לחיים ולנצל את המריבות לשיעור חיים במציאת פתרונות ובבניית תקשורת מקדמת זה עם זה.

אימוץ תפיסת עולם זו תקל עליכם את מלאכת ההתערבות בריבים ואת ההתלבטויות בבחירת הדרך להתערבות.

ברגע שתתייחסו למריבות האחים בתוך הבית כאל הזדמנות מקדמת של הילדים להתנסות וללמידה של דרכי פעולה ותגובה בחברה, תוכלו לחיות בשלום ובשלמות עם הדרך שבה תבחרו להתערב.

לצורך כך השתמשו בעיקרון לפיו על ההורה לשמש כמורה דרך מכוּוָן מטרה חינוכית המבוססת על חזון וערכים ידועים מראש, וככזה, עליו לתפקד כמנהל ארגון במשפחתו, המדריך ומכוון את ילדיו להגיע לתוצאות שהן פועל יוצא של מחשבה תחילה.

התייחסות אל מריבות אחים כאל הזדמנות היא דרך מצוינת לתרגל את תפקיד ההורה המכוון, המוביל לתוצאות שישרתו את הערכים, את החוקים ואת הגבולות המאפיינים את המשפחה.

אלו יחזקו את אמונתכם בדרככם וישפיעו על תחושת הביטחון ההורית שפיתחתם. שימו לעצמכם מטרה לכוון את המריבות למצב שבו הצדדים יִלמדו או יחזקו משהו משמעותי וחשוב לחיים, כזה שיוכל לשרת אותם גם בטווח הרחוק וגם מחוץ לקן המשפחה.

 

אז להתערב או לא להתערב?

עתה בִּדקו מה מניע את ההחלטה האם להתערב או לא להתערב במריבות (זכרו גם את "הטייס האוטומטי" וגם את אדר"ת והפרשנות), וכיצד התערבותכם או אי-התערבותכם משפיעה על כל אחד מהילדים.

ככל שתלמדו יותר את הנושא, כך תצליחו לזהות טוב יותר את הסיבות למריבות בין ילדיכם, תשלטו טוב יותר על "הטייס האוטומטי" שלכם, וההחלטה אם להתערב או לא תהיה קלה ונבונה יותר.

 

ועתה, כיצד תנהגו?

לאחר שצברתם מידע, רכשתם ידע בנושא מריבות אחים ואתם יודעים את הסיבות למריבות ומודעים לתרומה שיש בהן להתפתחות הילדים, תוכלו להפעיל את עקרון "סוף מעשה במחשבה תחילה".

במסגרת החזון שלכם והערכים שעליהם החזון מושתת, קחו בחשבון גם את עניין המריבות. הגדירו לעצמכם אילו ערכים אתם רוצים להקנות לילדים; על-פי אילו ערכים אתם תפעלו; אילו ערכים, תכונות או התנהגויות הייתם רוצים להעצים אצל ילדיכם ואילו התנהגויות הייתם מעוניינים להפחית או למגר לחלוטין; מהם החוקים ומהם הגבולות שעל הילדים להכיר ולנהוג לפיהם? אחרי שתענו על השאלות האלה יהיה לכם קל יותר להחליט כיצד להתערב בכל מריבה.

 

כמה עקרונות של עשה ואל תעשה במריבות אחים

 

  • יש להפסיק באופן מוחלט מריבות בין אחים המסכנות את בריאותו של מי מהם.
  • לעולם אל תאמצו את תפקיד השופט במריבות.
    אתם יכולים לשמוע כל אחד מהצדדים בתורו, לשקף לו מה אתם מבינים מדבריו ולבדוק באמצעות שאלות מכוונות מה אפשר לעשות כדי לפתור את המצב.
    אפשר להציע הצעות לפתרון ולכוון את הצדדים להסכים לאחד מהם.
  • השתמשו במשפטים קצרים המביעים את הערכים והעקרונות שלכם כמשפחה, כמו "אצלנו לא מקללים", "לא מרימים ידיים", "בואו נקשיב אחד לשני" וכולי.
  • אם הילדים רבים, אך ללא מכות, אל תתערבו.
    הישארו קשובים כדי שהמריבה לא תתפתח, אך אל תתערבו אם אינה מתלקחת.
  • הדריכו את הילדים ועודדו אותם להסתדר לבד.
    בהדרכת הילדים כיצד אפשר להתמודד עם קונפליקט מבלי לריב, שימו לב לנקודות הבאות:
    א. שִמרו על אובייקטיביות, אל תנקטו עמדה ואל תִּטּו לצד זה או אוחר.
    ב. בררו מה כל צד רצה, והעלו דרכי תקשורת חלופיות.
    ג. השתמשו במילים שמתארות את הרגשות של הילדים (אתה כועס, אתה מאוכזב...). הדבר יאפשר להם להיות מודעים יותר לעצמם ולאמץ דרכי התמודדות מתחשבות יותר בעתיד.
  • היזהרו מן המלכודת של חיפוש הצודק או האשם, לא תצאו מזה.
  • אל תבקשו מאחד לוותר לאחר.
    חשוב לא לתפוס צד או להחליט עבור הילדים איך לפתור את הריב, אלא רק להציע הצעות כדי להראות דרכי התמודדות שאינן ריב.
  • אל תמנעו מהם את מה שרבו עליו.
    זו בעצם נקיטת עמדה שפוגעת באחד הילדים - זה שלא מגיע לו שיפגעו בו.
  • פסק זמן: תיאוריות רבות דוגלות בפסק זמן או ב"בידוד" הילד (מגיל 3 בערך) בחדרו כדי שיהרהר במעשיו ויחשוב איך היה יכול לפתור את הבעיה בצורה שונה.
    קחו אתם פסק זמן והניחו את הילד לנפשו.
  • פרגנו והחמיאו להתנהגות רצויה.
    כשאחד הילדים מאמץ דפוס תקשורת חיובי, החמיאו לו על הגישה המתחשבת והבוגרת.
  • כשאתם מתערבים ופותרים לילדים את הקונפליקט או מחליטים שאף אחד לא ישחק במשחק אם הם לא יכולים להסכים על פתרון, אתם הופכים באופן אוטומטי לשופטים.
    הילדים ינצלו את מעמדכם וימשיכו לבוא אליכם לבירור.
    אולם אם תלמדו אותם ותכוונו אותם איך להסתדר לבד, הם ינסו לפתור את מריבותיהם בדרכים אחרות ואולי אף לא יגיעו אליהן כלל.

 

אז כדי לא לעודד יריבות ומריבות, שימו לב לדברים הבאים:

תחרות

ילד אינו זקוק לתחרות בבית כדי שילמד לעמוד על שלו בעולם התחרותי שבחוץ.

דווקא סביבה שמעודדת שיתוף פעולה, ואקלים שיתופי המחנך לכיבוד אחרים משרים יותר ביטחון על הילד, והוא לומד לתפקד באופן הולם, להיות אסרטיבי ולהשיג את יעדיו.

השוואה

כשאומרים לילד: "אחיך לא משאיר בלגן בחדר" או "אחיך תלמיד טוב" – הילד שומע: "אני פחות טוב מאחי, אימא חושבת שאני לא תלמיד טוב."

במקום להשוות תארו מה אתם רואים ומה אתם מרגישים ואמרו במילים ברורות מה יש לעשות.

למשל: "אני רואה את הבגדים מפוזרים בחדר ובמצב כזה לא נעים לי להיכנס אליו. מקומם של הבגדים בארון או בסל הכביסה."

שווה זה פחות

לכל ילד ייחוד משלו, ולכן הוא זכאי ליחס המיוחד רק לו.

במקום להתאמץ (לפעמים ללא תוצאות) להתייחס לכל הילדים באופן שווה, התייחסו לכל ילד בצורה ייחודית המתאימה לו. על כל אחד להיות נאהב במידה שהוא זקוק לה:

  • במקום לדאוג שהמנות יהיו שוות, התמקדו בצרכיו האישיים של כל ילד.
  • במקום להצהיר "אני אוהבת את כולכם במידה שווה", הביעו את אהבתכם בצורה ייחודית.
  • העניקו לילדים זמן לפי הצורך ולא זמן שווה.
  • הבינו את אכזבותיהם, תסכוליהם וכישלונותיהם וקבלו אותם, רק כך תעזרו להם להתמודד עם אי צדק בחיים.

הלשנה

אל תעודדו הלשנה, אלא אם מדובר בהתנהגות מסוכנת.

הבהירו לילדים כי אתם מצפים שכל אחד יהיה אחראי על התנהגותו וישא בתוצאותיה, לטוב ולרע.

 

על הכותבת:
אילנה שניר,
יועצת חינוכית ומשפחתית
מומחית בהדרכת הורים וחינוך ילדים
כותבת הספר: "משפחה במחשבה תחילה"
לתיאום פגישה להדרכה הורית וייעוץ חינוכי, ייעוץ משפחתי ואימון זוגי: 054-4469925
http://www.ilanasnir.net

 

 


עוד באותו נושא

אירוויזיון, קנאה ותחרות בבית

בין אם אתם ממעריציה של תחרות האירוויזיון ובין אם לא, בטוח שתחרות בבית שלכם, בין האחים, אתם ממש לא רוצים...

אחים – קנאה, מריבות והתערבות ההורים – חלק א

יחסים בין אחים – האם המריבות בלתי נמנעות? מה מניע אותנו, ההורים כשאנחנו ניגשים לטפל בנושא הטעון והמורכב הזה?

התגובות שלכם ...

מוצרי החודש

אני מרגיש

ספר ההפעלה הנפלא של דן שטאובר מעודד ילדים לדבר על רגשות ולפתח תקשורת טובה. מומלץ!

הורים לילדים – מה אתם מחפשים?